מפעל הפיס פועל באחרונה, באופן די אגרסיבי, יש לומר, כדי לקבל את הזכיון להפעלת קזינו. אנחנו הגוף המתאים, טוענים בכיריו; אנחנו גוף ציבורי, שנתון לפיקוח. ולכן, נטען, מן הראוי לתת את ניהול הקזינו למפעל הפיס.
מיותר כמעט לציין: לטובת הציבור - יתכן שיש מקום ליתן עדיפות לגוף ציבורי, ובמיוחד למפעל הפיס, לנהל/להקים קזינו. ואולם ברור, כי אין ליתן עדיפות לגוף פרטי.
אלא מה? בניגוד לרושם שמנסים לייצור ראשי מפעל הפיס, הרי שבמערכת המשפטית הם טוענים אחרת. אנחנו גוף פרטי, נטען, ששייך לרשויות המקומיות. על כן איננו מחוייבים לחשוף מידע לפי חוק חופש המידע. הפעם הם טוענים זאת, במסגרת הליך משפטי שמנהל האזרח צבי גורן, באמצעות בא-כוחו עו"ד גד כרמי, נגד מפעל הפיס, המיוצג בהליך על-ידי עו"ד אמנון זכרוני.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דרורה פלפל, קבעה כי מפעל הפיס הינו גוף ציבורי, ועל-כן הוא מחוייב בחוק חופש המידע. על כך ערער מפעל הפיס לבית המשפט העליון. בערעור נטען שוב ושוב, כי מפעל הפיס אינו רשות ציבורית, אלא גוף פרטי-ציבורי. הערעור תלוי ועומד.
מעניין לציין, כי באתר האינטרנט של מפעל הפיס נקטה הנהלת המפעל בעמדה 'סכיזופרנית'. באחד מחלקיו של האתר נטען, כי מפעל הפיס הינו "פרטי אבל ציבורי". נאמר עוד: "מפעל הפיס הוא גוף יחיד במינו. זו חברה פרטית, אך אינו זרוע של השלטון ונמצא בבעלותם של אישי ציבור המכהנים כראשי רשויות מקומיות. בכל העולם משתייכים מפעלי ההגרלה הממלכתיים למפעל המרכזי, והכספים הנצברים בהם עוברים אוטומטית לקופת המדינה. בישראל, לאור הנסיבות המיוחדות בהן הוקם מפעל הפיס, המצב שונה: מפעל ההגרלות הינו עצמאי ופעילותו סוברנית. הכנסותיו לאחר ניכוי תשלום הפרסים וההוצאות, מוזרמות בחזרה לבעליו; השלטון המקומי, העיריות, הרשויות המקומיות...".
מצב מוזר, יש לומר. אם אכן מדובר במפעל ציבורי, הרי שהוא אמור לעמוד בחובות המוטלות על-פי חוק חופש המידע; ואם הוא אינו רואה עצמו כפוף לחוק זה, ומגדיר עצמו כ"פרטי אבל ציבורי", הרי שהוא אינו מתאים לקבל, ללא מכרז, את הזכיון להפעלת קזינו בישראל.
