החוקרת הכלכלית הוותיקה וכנראה גם הטובה ביותר היום, לפחות באמריקה, היא סבתא יהודייה זקנה בת 92, בשם אנה שוורץ. היא כתבה בזמנו את המחקר הגדול ביותר, יחד עם מילטון פרידמן המנוח, על ההתמוטטות הכלכלית של 1929 והשפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30'. היא יודעת להצביע על הבעיות שגרמו למשבר הפיננסי הנוכחי. זו לא בעיה של מחסור בכסף ונזילות, היא אמרה בראיון ל'
וול סטריט ג'ורנל', אלא בעיה של אמון. אף מוסד פיננסי כבר לא מאמין למי שיושב מולו. יש כסף להלוות, אבל קיים פחד משתק שמא הלווה לא יהיה מסוגל להחזיר. לכן, גם טענה, התרופות של נגיד הבנק הפדרלי
בן ברננקי – לא יועילו; ברננקי נלחם את המלחמה הקודמת – כלומר המלחמה של 1929, שהוא אחד המומחים הגדולים לה ולמה שהתרחש סביבה.
אבל סבתא שוורץ הטובה מסתפקת בסיבות הכלכליות הטהורות, שלכל היותר מעורבת בהן גם פסיכולוגיה. אני רוצה להציע כאן כמה סיבות נוספות למשבר, שאינן מהתחום הכלכלי הטהור. הקפיטליזם, או הכלכלה החופשית, מושתת לא רק על חופש היוזמה העסקית, החופש לסחור, החופש להתקשר בחוזים ועל זכות הקניין הפרטי; היסודות האיתנים של הכלכלה החופשית שאין בלתם אינם כלכליים: אלה הם שלטון החוק, קוד מוסרי מוצק וחינוך מסוג מסוים.
למעשה, שלטון חוק עצמאי ואמין הוא אחד ההבדלים העיקריים בין קפיטליזם לסוציאליזם. במשטר של חופש כלכלי ודמוקרטיה, היסוד שלמענו קיים המשטר הוא הפרט וזכויותיו. החוק הוא זה שמתקנן את מערכת היחסים החברתית. בסוציאליזם לעומת זאת, החוק תמיד נחות מ"הצדק". כל פרט וכל גוף שטוען כביכול בשם "הצדק" זכאי לנהל את "מאבקו הצודק", בין השאר תוך הפרה בוטה של החוק. המאבק על הצדק תמיד גובר על החוק עד כדי הצדקת פעולה אלימה – ובמקרים מסוימים גם רצח.
אך שלטון החוק עלול להישחק ברמת הפרט והכלכלה בדרכים רבות. הכלכלה מושתתת על אמון, וכאשר אין שמירה על החוק וכאשר החוק אינו נאכף, הדבר הראשון שנפגע הוא רמת האמון. לא לחינם טוענים אנשי עסקים זרים רבים, שלא ניתן או שקשה מאוד לעשות עסקים בישראל או עם ישראלים. מדובר בבעיה של אמון ודבקות בהסכמים. האמון הזה והדבקות הזו בהסכמים הם פרי של מערכת מוסר מסוימת שנוצרת על בסיס חינוך מסוים. כידוע, הפילוסופיה של הכלכלה החופשית נוצרה לפני יותר ממאתיים שנה בחברה שבה יסודות המוסר הושתתו על הדת. האנשים שכוננו את הדמוקרטיה הגדולה של אמריקה היו דתיים מאמינים. דתיות אינה הכרחית לחיי הכלכלה החופשית, אבל היא בהחלט מלמדת מהי תשתית מוסרית בחברה שחורתת על דגלה את חופש הפרט ו
חופש העיסוק. בבסיס המערכת החברתית הזאת עמד חינוך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נקרא חינוך לבניין אישיות או לעיצוב אופי. היה זה חינוך שהעמיד דרישות גבוהות להישגיות ולמשמעת, בעיקר עצמית, וערכים של כיבוד המשפחה והאוטונומיה של הזולת. שולבו בו פיתוח גופני על-ידי ספורט, פיתוח אינטלקטואלי ופיתוח מנטאלי.
מיותר לומר שבמהלך 50 השנים האחרונות ובמיוחד ב-30 השנים האחרונות חלה שחיקה עצומה, בעיקר בארה"ב, ביסודות החברתיים הנזכרים, שבלעדיהם לא ניתן לתחזק חברה חופשית. ואכן, כאשר הפרטים בחברה מאבדים שליטה על עצמם, אינם מסוגלים לקבל אחריות ולקיים הסכמים, וכאשר השיח הוא של זכויות ושל "מגיע לי", וכאשר אובדים מידת הצניעות וה
כבוד לרכוש הפיננסי והחומרי – צפויה קריסה. וכשבאה הקריסה הזאת יבואו תמיד אותם תקיפים המציעים את עצמם כמצילי החברה, שיפתחו מיד ברגולציה מסיבית של אוסף הפרטים בחברה. הם כבר יגידו לכולם מה לעשות, ועוד יותר חשוב: מה מותר להם לעשות ובעיקר מה אסור. ברוכים הבאים לאֶטטיזם הסוציאליסטי.
