הגלובליזציה הולידה את המשבר הנוכחי

המגזרים המאוימים בחברה המערבית, ברמות שונות, נמנים על בעלי הכישורים של הטכנולוגיות הישנות. עובדים אלה נדרשים להתמודד עם אובדן מקומות תעסוקה שפעלו בעבר וכן בהיותם רבים המתחרים על מעט המשרות שנותרו יועמדו במצב נחות שבו ההגנה היחידה העומדת להם היא רצפת השכר דהיינו "שכר המינימום" שכאשר תשלום שכר הנמוך משכר המינימום מהווה עבירה.

התקשורת בישראל עדיין מפארת את הצלחתנו להשתלב בשוק הגלובלי, והישג זה אכן ראוי. אלא שבמקביל להישג ניצבת קהילה גדולה המשלמת במחיר הירידה ברמת החיים שלה ונמצאת בנסיגה מתמשכת.

להגנתם טוענים חסידי הסחר החופשי המוחלט כי הבעיה של קורבנות השיטה היא עניין זמני ל"תקופת מעבר". המושג "תקופת מעבר" שמרבים לעשות בו שימוש לשם הצגת מיזעור הנזקים של הסחר החופשי הוא במידה רבה אמור ועלול להטעות. כאשר מבחינים בעיני המציאות נראה כי "תקופת המעבר" היא שנות דור.

נימוקי הרגעה נוספים ארוזים בתיאוריה כי העלאת רמת החיים של הקבוצה הנהנת מפירות הגלובליזציה "מחלחלת" ליתר שכבות החברה. אולם הניסיון סותר גם את התיאוריה "המחלחלת".

רגיעה זמנית למעמד הבינוני

אנו ניצבים בפני בעיה מתמשכת, באשר לפגיעה בשכבות שאינן "מחוסנות", אין להתעלם מהכרח של מציאת פתרון הולם ומיידי. העובדות המתפרסמות רשמית מלמדות על הפערים החברתיים שהולכים ומחריפים בעשרים השנים האחרונות.

המשבר לו אנו עדים עתה הוא אחד הסימפטומים של דחיקת מעמד הביניים לרמה נמוכה שבה אין ביכולת ההשתכרות של בעל שכר ממוצע לא לרכוש דירה ולא לשלם דמי שכירות ואף לא לממן את הקניית החינוך וההכשרה המקצועית לבניו על-מנת להכינם לתחרות בעידן הגלובליזציה.

הבעיה שהוצגה למעלה לא זוכה להכרה ולהתייחסות אמיצה וכנה מצד המדינאים לא בארה"ב ולא בישראל. התרופות המוצעות על-ידי הממשלות במדינות המערב, בהקשר של הזעזוע בשוק ההון, לא יבריאו את הכלכלה, ובמקרה הטוב יקנו רגיעה זמנית.

הגיעה העת שהציבור והמנהיגים במדינות המערב יתפכחו ויציעו פתרונות של "מיטריה" ממשלתית "לתקופת המעבר". "המיטריה" שהממשלות יכולות להעניק ראוי שתכלול גם מהלכים אשר יתמודדו עם המשבר וההאטה.

אמנה דוגמאות של מהלכי ה"מיטריה" ל"תקופת המעבר", אותן אני מציע לישראל:

1. קביעת שכר מינימום המאפשר קיום העובד ומשפחתו בכבוד ובמקביל העלאת קצבת הזקנה.

2. בענפי ייצור לא כדאיים תסבסד המדינה חלק משכרו של העובד.

3. הגבלת שכר המקסימום בשירות הציבורי, כולל חברות ומוסדות ציבוריים. שכר המקסימום המוצע לא יעלה על-פי 7 משכר המינימום.

4. הגדלה ניכרת בתקציב החינוך על-מנת להביא להעלאת רמת החינוך, ההשכלה וההכשרה המקצועית. עידוד לחינוך במקצועות טכנולוגיים (לא מנהליים, פיננסיים או משפטיים) על-ידי הענקת אשראי למימון הלימודים במקצועות המועדפים, ללא ריבית, לתקופה ארוכה.

5. יצירת מערכת תעסוקה יזומה למובטלים בין היתר על-ידי תגבור המערכות הציבוריות כמו המשטרה, החינוך והסעד, כעובדים של משרד העבודה. בהליך כזה לא תשולם קצבת אבטלה לאלו שעובדים. במקביל תיהנה החברה ממילוי החלל של העדר שירות של המדינה בתחומי החינוך, הבריאות והביטחון.

6. קביעת היטלים מיוחדים על מחזור המכירות של המונופולים והקרטלים עד לשלב בו מתקיים שוק חופשי אמיתי, כולל ריבוי הפועלים בשוק ללא הגבלה.

7. העלאת שיעורי המס הישיר על בעלי הכנסה שמעל-פי שבע משכר המינימום.

8. הגבלת הייבוא של מוצרים מתורת המפעלים בהם השכר הוא נמוך ביותר בדרך של מיסוי על ייבוא מחד ובחינה מקפידה על עמידת מוצרי הייבוא בעמידה על תקינות של הליכי הייצור מכל הבחינות המחמירות. בעולם נצבר ידע רב ומגוון בעניין דרכי ההקפדה על הייבוא. כמו-כן ניתן להתנות אישורי הייבוא ממדינות בעלות השכר הנמוך בחיוב מכירת המוצרים המיובאים במחיר נמוך ביותר. כך מתח הרווחים של היבואנים יקטן משמעותית והתוצאה הצפויה תהיה הקטנת הייבוא ממדינות בהן השכר נמוך כל כך.