המדריך לקמפיינר המתחיל

"עדיף להיות צעיר, בריא ועשיר מחולה, תשוש ומכוער", זאת המסקנה הראשונה מניהול מטה דל תקציב בתקופת בחירות. אבל אחרי ששמים בצד את כל הקלישאות יש לי גם כמה תובנות מעשיות אחרי הקמפיין האינטנסיבי שניהלתי בשלושת החודשים האחרונים בתקציב דל ועם מוטיבציה בשמים.

זמן
העצה הראשונה שאני יכול לתת מניסיוני הוא להתארגן לפחות ארבעה חודשים לפני הבחירות. "זמן שווה כסף" ובבחירות הוא שווה זהב. שכירת אנשי מקצוע, ארגון כנסים ובניית מטה, כל אלה הם עניין של שבועות במקרה הטוב וחודשים במקרה של תקלות (וכאלה לא חסרות).

בשכר ובהתנדבות
הרעיון הבסיסי בבניית מטה הוא האבחנה בין עובדים בשכר ומתנדבים. מטה דל תקציב זקוק למתנדבים רבים ככל האפשר, אבל הישענות על אנשים טובים, שרובם עובדים במשרה מלאה, עלולה ליצור בעיות רבות, במיוחד בפן הלוגיסטי. מתנדב יכול לעבוד במטה, בקלפי או בדוכני רחוב, אבל עבודה פיזית תובענית כמו חלוקת פליירים או תליית שלטים, לעיתים בחמסין או במבול, צריכה להיעשות על-ידי אנשים בשכר.

גיוס תומכים
לאחר שבנית את התשתית של המטה אתה מתפנה לגייס תומכים. השאלה המרכזית היא האם כדאי לאתר אנשים בודדים או קבוצות שלמות. נכון שקבוצה גדולה עדיפה על עבודה פרטנית, אולם בעיניי, מניסיון, כדאי ללכת על קבוצות הומוגניות, כמו עולים, נכים, ועדי הורים, זו פעולה שאפתנית וחסרת טעם, בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת". הדרך הנכונה לעבודה עם קבוצות
תומכים היא לאתר אנשים מרכזיים בכל קבוצה ודרכם לחדור לתוך הארגון.

פליירים וגימיקים
מרגע שגייסת קבוצה נכבדת של תומכים אתה יוצא לשטח ודואג להכין מבעוד מועד פליירים, שלטים, בלונים ושלל גימיקים שיתפסו את העין.

בעניין הפליירים אני סבור שזה אמצעי לא יעיל. נכון שכולם עושים זאת, אבל אם יש לך תקציב מצומצם לא שם הייתי שם את הכסף. פליירים הם כמו מודעות בעיתונות המודפסת - שריד לתקופה שבה אנשים היו קוראים עיתונים ומאמרי דעה. כל יח"צן מתחיל יודע שהפרסום בעיתונות המודפסת בירידה, והרבה יותר אפקטיבי לפנות לאינטרנט, אלא אם כן אתה פונה לאוכלוסיה המבוגרת, שם שיעור החשיפה לאינטרנט עדיין נמוך משמעותית.

חוג בית
עוד כלי שאבד עליו הכלח הוא חוג בית. מחוגי הבית שאני הגעתי אליהם התרשמתי שהם בגדר לשכנע את המשוכנעים. אם יש לך תומך משוכנע אל תבזבז אותו על חוג בית - בקש ממנו לתלות שלט על הבית, שהוא העדות הכי בולטת שהוא איתך.

לוח מודעות
לוחות המודעות של העירייה גם הם אמצעי יעיל וזול (כ-250 שקל ללוח לכל תקופת הבחירות), הרבה יותר מהלוחות הפרטיים (כ-600 שקל לשבועיים), שנתפסים כמו מודעה בעיתון.

גימיקים שימושיים
ואם עוסקים במחירים, אי אפשר שלא להתייחס למחיר של הגימיקים למיניהם - מגבונים, דגלים, בלונים. מנהלי מטה נוטים לעשות שימוש בגימיקים האלה, שעלותם נמוכה וצבעוניותם רבה. הבעיה היא שבתקופת בחירות אנשים מוצפים בגימיקים כאלה ולכן הם כמעט לא עושים את העבודה. אורך החיים של בלון בתקופת בחירות הוא חמש דקות, סוכריות שורדות שתי דקות ואילו חייו של מגבון נמדדים בשניות. אחרי הניגוב הראשוני המגבון מושלך לפח, וגם ההשקעה הכספית בו.

ההצלחה הגדולה ביותר של הגימיק היא ברגע שהוא עובר את מפתן הדלת. כדי שזה יקרה הגימיק צריך להיות שימושי, נניח לוח שנה או כדור צבעוני לילד, וחשוב להקפיד שהפרסומת לא תהיה בוטה מידי.

זהירות בתעמולה
בעיה נוספת שצריך לקחת בחשבון כשמפיקים כדורים או סוכריות היא הסוגיה המשפטית. פעילים ברשימה שלי חילקו סוכריות עם אותיות הרשימה לעוברים ושבים ברחוב, בהם גם ילדים. בעקבות כך הגיש תושב העיר תלונה ליו"ר ועדת הבחירות וטען כי הדבר מהווה עבירה על החוק בגלל השימוש בילדים לצורכי תעמולה.

בזכות היועצת המשפטית של הרשימה הצלחנו להוכיח כי לא מדובר בעבירה על החוק, אולם עד שנדחתה התלונה עברו עלינו כמה רגעים לא נעימים, שגזלו זמן ומחשבה שהיו צריכים להיות מופנים לקמפיין.

אהבה ונשמה
אחרי כל העצות וההפחדות לעיל, חובה להזכיר את הלב של הקמפיין שבלעדיו אין דרך להצליח - נשמה. מי שמגיע לקמפיין פוליטי חייב להתפנות לעניין בראשו ובליבו. קמפיין זה כמו חומוס - עושים באהבה או לא עושים בכלל.