החופש הגדול היה ממושך מדי, לפחות בשביל עמי, שהשתוקק כבר לעלות לכיתה ו' בבית-הספר שלו בירושלים. החודש הראשון של החופש, יולי, עוד עבר איך שהוא, אך אוגוסט היה צחיח לגמרי – לו, להוריו וגם לשתי אחיותיו הקטנות, וכולם ייחלו ליום הלימודים הראשון.
הציפייה הייתה מלווה בעצבנות, שכן במשך כל חודש אוגוסט התפרסמו ידיעות על שביתת מורים אפשרית, אך למרבה המזל השביתה נשארה לפי שעה איום בלבד, וארגוני המורים הודיעו שזו נדחית לאמצע השנה.
ספטמבר ואוקטובר היו חודשי חגים, בית-הספר עוד לא נכנס למהלך לימודים שוטף, לא הייתה מערכת לימודים סופית, ומדי פעם נשלח עמי לחנויות כדי להחליף ספר לימוד אחד או שניים באחרים, בהתאם לשינויים במערכת השעות החדשה שקיבל. בשני חודשי החגים היו גם טקסים אחדים שהצריכו ביטול שעות לימודים רגילות, ובכללם טקס מרשים שבו קיבלו תלמידי כיתה ו', שזו להם שנתם האחרונה בבית-הספר לפני העלייה לחטיבת הביניים, את פניהם של תלמידי כיתה א' הקטנים החמודים וההמומים למראה.
לקראת נובמבר ציפה עמי, שהוא ילד שאוהב ללמוד, שהמורה שושי תלמד חומר חדש, אך אז התחילו שיעורי שחייה למחזור הבוגר וקבוצות מתוך הכיתה נסעו בכל יום בתחבורה ציבורית לבריכת שחייה מרוחקת, כך שלא היה טעם ללמד ברצינות את אלה שנשארו בכיתה. לכן, בינתיים עסקו בחומר של השנה שעברה. לאחר שלושה שבועות, כשכולם כבר ידעו לשחות, נכנסו סמינריסטיות לכיתה והעבירו במשך שבועיים שיעורים במסגרת העבודה המעשית שלהן לפני קבלת התואר מן המכללה למורות. בואן התאים מאוד למורה שושי, שחזרה מן החופש הגדול כשביטנה מתעגלת, וכך יכלה שושי לנצל את השעות הללו לבדיקות שגרתיות בקופת חולים ולפגישות עם אחות היריון.
לרגל הבחירות לעירייה רוקנו כמה כיתות שיועדו לועדות הקלפי ובימים שלפני הבחירות שיחקו התלמידים כל היום במגרש הספורט. ביום הבחירות עצמו לא היו לימודים, ומשפחות רבות נסעו אל מחוץ לעיר וניצלו גם את יום הגשר. לאחר מכן החלו ההכנות לטקסי חנוכה, שבהם הוטל על עמי, כתלמיד טוב וחרוץ, למלא את תפקידו של יהודה המקבי - דבר שהצריך מדי פעם להוציא אותו ואת המשתתפים אחרים בחגיגות, מן השיעורים הרגילים. מתוך התחשבות בהם לא לימדה שושי חומר חדש עד חג החנוכה עצמו. טקסי חנוכה היו מוצלחים וכולם יצאו לחופשת החג למשך עשרה ימים, בתחושה שהרוויחו אותה ביושר ושֶעתה מותר להתבדר קצת.
במשך החג שוב נפוצו ידיעות על האפשרות שבסיום החופשה תפרוץ שביתת מורים, אך גם הפעם זו נדחתה. אולם ינואר הקר הביא איתו את שיא עונת השפעת. מחצית הכיתה נעדרה, כך שלא היה טעם ללמד חומר חדש, ולאחר מכן חלתה גם שושי, והמחליפות העבירו את השיעורים בעיקר כדי לשמור שהתלמידים ישהו בתוך מבנה בית-הספר. בתחילת פברואר החלו לחזור אחרוני החולים. גם שושי חזרה והתכוננה להיכנס לעניינים, כשבמהלך השבוע מסר החזאי התראת שלג.
שלושה ימים שררה בבית-הספר עצבנות בגלל חוסר הוודאות בדבר השאלה אם יתקיימו לימודים אם לאו. ראש העירייה הודיע בחינניות שאם יירד שלג, לא יהיו לימודים וכל תלמיד "יוכל להשתעשע בלבן הלבן הזה ליד ביתו". "תהיו שמחים וטובי לב", אמר ראש העירייה המחייך בטלוויזיה, "ותעלזו בילדותכם. גם אני השתעשעתי בשלג כשהייתי ילד כאן בירושלים". לקראת בוקר היום השלישי של הקור העז, אכן ירד מעט שלג, אך הוא לא נתפס בקרקע. מחצית התלמידים פירשו זאת כאישור להיעדרות מבית-הספר ומחציתם כהיעדר אישור, אך מכיוון שרק מחצית התלמידים הגיעו, לא לימדו חומר חדש והם ישבו רדומים בכיתות וחזרו על החומר דאשתקד.
גם ביקור, גם בירור
אחרי השלג התחילו הכנות לקראת הפיכת בית-הספר לאתר הצבעה בבחירות לכנסת. חלק מן הכיתות, ובכללן כיתות ו', הוקצו לשימושן של ועדות הקלפי, והן שוב רוקנו מן הריהוט הרגיל שלהן, ובימים שלפני הבחירות שיחקו התלמידים במגרש הספורט כשמזג האוויר איפשר זאת. יום הבחירות עצמו היה כמובן יום שבתון, והוריו של עמי לקחו אותו ואת אחיותיו לקניון. היום שלמחרת היה יום גשר ומשפחות רבות נסעו אל מחוץ לעיר, כך שתלמידים רבים חסרו בכיתה.
אחרי הבחירות ניקו התלמידים במשך שלושה ימים את המבנה ואת סביבותיו ואז החלו ההכנות לפורים. על עמי הוטל לשחק את התפקיד של מרדכי היהודי. הוא ושאר משתתפי משחק הפורים המסורתי של בית-הספר הוצאו מן הכיתות לחזרות, ומתוך התחשבות בהם לימדו בכיתות בפרופיל נמוך ובעיקר חזרו על מה שדובר בו בשליש הראשון של השנה. אחרי חופשת הפורים לא חזרו ללימודים בגלל יום הגשר. בשבוע שלאחר מכן היה בית-הספר פתוח רק למשך יום אחד, משום שלמחרתו הגיע העירה הנשיא החדש של ארה"ב, על כל הפמליה הנכבדה של הבית הלבן, דבר שגרם להשבתתה של תנועת המכוניות במשך שלושה ימים, וביום הגשר שלאחר מכן כבר לא היה טעם לחזור.
עם החזרה לבית-הספר בשבוע שלאחר ביקורו המרגש של הנשיא, התבשרו הכל כי שושי ילדה למזל טוב תינוק חמוד, וכולם, יחד עם המורה המחליפה, סיגי, עשו מחווה יפה, יצאו מן הכיתה ונסעו במאורגן לבקר אצלה ולראות אותו. סיגי לא לימדה חומר חדש מפני שבפתח עמדה שביתת המורים, שהייתה תלויה באוויר מתחילת השנה, ולא היה טעם להתחיל במשהו שייקטע ממילא. השביתה לא הייתה ארוכה – שבועיים בסך-הכל, אלא שאחריה פרצה שביתה של ועד ההורים במחאה על ליקויים בבטיחות המבנה והחצר. עם החזרה ללימודים החלה עונת התרגול של הירידה למקלט, ושבוע ימים רגש בית-הספר ורעש עד לתרגיל הבית-ספרי המלא שעבר בהצלחה רבה.
מזג האוויר השתפר, ונראה היה שהלימודים ייכנסו להילוך גבוה, אך פסח התקרב במהירות וכבר לא היה טעם להתחיל ללמד נושאים חדשים. לאחר חופשת הפסח הארוכה, שלושה שבועות, חזרו לכיתה רק חלק מן התלמידים, מכיוון שמשפחות רבות שכלשונן "ברחו מן החג המלחיץ לחוץ לארץ" – התקשו למצוא כרטיסי טיסה בחזרה. השיעורים התנהלו בפרופיל נמוך מתוך התחשבות במאחרים לחזור. מיד לאחר מכן, במאי, הוטל על עמי לייצג את התלמידים בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל, והוא וחבריו לטקסים הוצאו מן הכיתה לצורך החזרות.
אחרי חופשת יום העצמאות ויום הגשר, החלו ההכנות לטיול השנתי, וכולם התרגשו ולא יכלו לחשוב על לימודים. הטיול עצמו נמשך ארבעה ימים, כיאה לכיתה הבוגרת של בית-הספר, אך הוא נעכר בגלל השתוללות, שִׁכרות ומעשי אלימות של כמה תלמידים, שאחיהם הבוגרים, שהיו תלמידים בתיכון,שימשו להם מודל לחיקוי. במהלך השבועיים אחרי החזרה לבית-הספר התקיימו בירורים והוטלו עונשים קולקטיביים על כל השכבה, ולאיש לא היה ראש ללימודים עד שנרגעו העניינים. חודש יוני החל, ועתה לא היה שום טעם ללמוד כי כולם ידעו שהתעודות כבר כתובות והן שמורות בארון במזכירות. תלמידי כיתות ו' התרכזו בעיקר בהכנות למסיבת הסיום הגדולה והמושקעת, שנראתה כמו הפקה בברודווי. הם יצאו מבית-הספר למבצעים שונים ברחובות העיר כדי לאסוף כסף למסיבה, שנמשכה לילה שלם והייתה סיפור הצלחה.
מאושרים, משוחררים מעול הלימודים ומנפנפים בתעודות הגמר המשובחות של בית-הספר האהוב – פרצו הילדים, שהפכו בינתיים לנערים ולנערות צעירים, אל החופש הגדול.
