ניצחונו של ברק חוסיין אובמה הטעין את יואל מרקוס בתקווה חדשה. כמו רבים מעיתונאי ישראל, גם הוא רואה בניצחון הזה, אירוע היסטורי שבעזרתו ניתן למנף את קדימה, ובעיקר להחדיר לתודעתנו את החשיבות בניצחונה של לבני בבחירות הקרובות.
תחת הכותרת "כן שינוי, גם כאן", מסביר מרקוס את הרציונאל מאחורי השורה התחתונה: "במקריות היסטורית", הוא כותב, "20 יום לאחר שייכנס אובאמה לבין הלבן, ייבחר אצלנו ראש ממשלה חדש. ראש הממשלה הזה, שייפגש לראשונה עם אובאמה, מוכרח לבוא, ובידו יוזמה מדינית חדשה (מה עם הישנות?). לשכנעו, שלא רק הוא דף חדש, אלא גם אנחנו. (שימו לב) העדפה של ציפי לבני המתונה על פני ממשלת ביבי-בגין הימנית בבחירות, תשדר את המסר: כן לשינוי, גם כאן" [הארץ / 7.11.08].
קראתי ושאלתי את עצמי: כמה צביעות יכול עיתונאי אחד להכיל באופיו. יש במרקוס כל כך הרבה צביעות, שאילו היינו מחלקים את הצביעות האצורה בו לאלף בני אדם תמימים וישרי דרך, על כל אחד מהם היינו אומרים צבוע ומתחסד.
מה שמרקוס אומר זה, שבחירתה של ציפי לבני היא "דף חדש" לעומת ממשלת ביבי-בגין שהיא "דף ישן". מאחר ואין "לדף החדש" שום יתרונות על "הדף הישן", מנסה מרקוס למכור אותה עם אותו מסר שכבש את האמריקנים: "שינוי". בחירתה של לבני תשדר לאזרחי ישראל: "(כן ל)שינוי, גם כאן".
מה שקרה באמריקה הוא בדיוק, בדיוק, בדיוק, ההיפך מהמסר העולה ממאמרו של מרקוס. בארבעה בנובמבר 2008, הדמוקרטיה האמריקנית שאלה את אזרחיה שאלה פשוטה: האם הייתם מרוצים משלטון הרפובליקנים? אם כן, הצביעו לג'ון מקיין (שעדיין לא נוסה), ואם לא- תחליפו! והאזרחים החליפו. זה כל הסיפור.
כנציגם הקשיש של כלבי השמירה בישראל, יואל מרקוס חייב להפנות את אותה שאלה לקוראיו: האם הייתם מרוצים מהשלטון היוצא? אם כן, הצביעו קדימה (אין פתק שכתוב עליו "לבני"). אם לא- תחליפו! זוהי תמצית הדמוקרטיה.
האוריינטציה של מרקוס היא אנטי דמוקרטית. אילו הדבר תלוי בו, השלטון המועדף עליו לעולם לא היה מתחלף, אפילו ימיט אסון כבד על המדינה. אני שם את ידי באש, אם אחרי מחדל יום הכיפורים ב-73, מרקוס הצביע לאלטרנטיבה (ליכוד). בדמוקרטיה שלו יש רק מפלגה אחת, שמכילה בתוכה גם את האלטרנטיבה. במקרה של כישלון, מחליפים ראש.
ציפי לבני היא קדימה בדיוק כמו שג'ון מקיין הוא "רפובליקנים". כישלונו (בעיני האמריקנים) של ג'ורג' בוש חסם את דרכו לשלטון של מקיין, והכישלון הביצועי והמוסרי של אולמרט צריך לזרוק את לבני לאופוזיציה. זוהי דמוקרטיה במיטבה.
ואפרופו "ציפי לבני דף חדש", זאת הזדמנות להזכיר למרקוס, שב-96, ביבי נתניהו היה "דף חדש". ומה הייתה דעתו של מרקוס על "הדף החדש"? כיאה לצבוע, כאן הייתה לו דעה אחרת, הפוכה: אין לתת את השלטון בידיים הבלתי מנוסות של "הדף החדש". ככה זה כשהשנאה משמשת מקור השראה יחיד.
