לקח ברק אובמה: הסתכל בקנקן!

"ולוט יושב בשער סדום" (יט,א)
"אותו היום מינוהו שופט עליהם" (רש"י)

מדורנו, כידוע, חובק זרועות עולם, לפיכך לא נוכל להתעלם מן האירוע העולמי המסעיר ביותר שהתרחש בשבוע שעבר – בחירת נשיא חדש לארצות הברית. כלי התקשרת מלאי פרשנויות וסקירות וניתוחים ותחזיות על משמעות בחירת הנשיא השחור הראשון, אובמה, תופעה שהיכתה את העולם כולו כבמכת ברק. הביוגרפיה הייחודית שלו, אלמוניותו הפוליטית וכריזמתו הסוחפת - כל אלו משמשים חומרי רקע צבעוניים לחוזי עתידות ולאיצטגניני כל העולם.

נתרום גם אנו נקודת מבט מזוית 'שלנו':

כוכבים

אינני מבין גדול בפוליטיקה האמריקנית, ובודאי לא במירקם החברתי והתרבותי השליט במעצמה שולטת זו. מעודי נבצר מבינתי להבין איך ייתכן כי למעלה מ-130 מיליון בעלי זכות בחירה נותנים קולותיהם לשתי מפלגות בלבד (כמעט), ועוד מתנדנדים בין שתיהן, שהרי מדי כמה שנים הנשיאות עוברת 'מיד ליד'. מסקנתי האישית משכבר הימים היא שבמעצמה הגדולה בתבל אין הצבעה למצע מפלגות אלא לאישים, ל'כוכבים'. הנשיא ממנה את ממשלתו כ'פקידים' והשלטון נכון ביד הנבחר. הבחירות הן איפוא מופע תחרותי של שני אלופים שהגיעו לקו הגמר, והכל צופים בזירת ההיאבקות מי יזכה בגביע.

גם אם המומחים למשטר האמריקני יסקלוני על משפטַי האחרונים, ויוקיעוני כעם-הארץ במדעי המדינה, אף על-פי כן אתעקש כי תיאוריה זו שלטה במערכת הבחירות האחרונה. מסתבר כי חלק נכבד ביותר מן הבוחרים בארה"ב איננו מתעניין ב'מצע המפלגה', אם בכלל יש משהו כזה. כנראה הבוחר הממוצע שם בטוח, בחושיו הטבעיים, כי המצע ממילא נזיל ולא מחייב והוא בקושי מהווה קריאת-כיוון. הבוחרים נותנים אמונם באיש ולא במצעו, ב'צדיק' ולא בתורתו, בקנקן ולא ביינו. אובמה ניצח בזכות הכריזמה והביוגרפיה האישית, ולא בשל המסרים שנכללו בנאומיו, ואפילו לא בשל סיסמאות שיווקיות מוצלחות.

אינני יודע מה יהיו חלומותיו של מי ש'נמכר לעבד' ו"מבית ה(א)סורים יצא למלוך" (קהלת ד,יד), ובודאי כאשר הבעיה הראשונה הממתינה לפתחו היא המשבר הכלכלי - "שבע פרות רזות". גם אם ישכון בארמון הלבן, ירכב במרכבת המלך "ויקראו לפניו אברך" (בראשית מא,מג) עדין יצטרך להוכיח יצירתיות בל-תאמן להתמודד עם בעיית "תם הכסף" (שם מז,יח), ועם אויבים וחורשי מזימות טירור והרס לכל מלוא רוחב הגלובוס. אֶחיו מאפריקי יחלו בקרוב להתדפק על דלתותיו ושקם בידיהם לשבור בר, ועליהם יתווספו בני אמונת חצי הסהר, מחצי העולם. כיצד יתנהל הגלובוס - "לאלקים פתרונים" (שם מ,ח)...



אני ואפסי

התופעה של הצבעה אישית ולא 'מצעית' (=מצע מפלגה או תנועה למען וכד') היא כבר כאן, אצלנו בישראל. בבחירות המוניציפאליות, למשל, אנו עדים יותר ויותר לתופעת "המועמד העצמאי" - נציג מצד עצמו, בלתי מחוייב פוליטית ולעתים בלתי מזוהה חברתית או דתית. 'מסרים' בנוסח הצבע לפלוני "למען עירנו", לאלמוני למען "עתיד טוב יותר" או לפלמוני "כי רק הוא יכול" - ריקים מתוכן. הם מייצגים את השיטה: בחירות אישיות! אני אישית מעדיף נאמנות למצע ולא למצג, ליין ולא לקנקן, אעפי"כ, אם תופעה היא ברשויות המקומיות נקבלנה, ולא נלחם ברוח. ולוואי שנלמד מארה"ב להסתפק במירוץ של 'שני סוסים' בלבד, ולא עדר שלם...

אמריקניזציה זו חודרת אלינו גם בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה. מירוץ הבחירות הוא בעצם מאבק בין 'תיישים' מובילים ומזמן כבר התעמם ההבדל האידיאולוגי בין חלק מן המפלגות. אחדות מהן נבנו, בקדנציות האחרונות, סביב אדם בודד, ראש רשימה שקיבץ סביבו 'גמדים' אומרי-הן.

לדעתי, מהלך זה של היסט ממפלגות אידיאולוגיות בעלות-מצע מפורט, לרשימות סביב 'מנהיג' המשווק כ'כוכב' (או 'כוכבית') הן פרי ההיסט הפוסט-מודרני מן הכלל אל הפרט, מן ה'תרומה לציבור' אל מחוזות ה'מימוש העצמי'.


מנהיג בסדום

ציטטנו בראש המאמר את דברי רש"י, בשם המדרש, שלוט היה המנהיג הנבחר בסדום: "אותו היום מינוהו". ספק אם מינוהו בשל חכמתו היתירה. מסתבר יותר שזכה במינוי בשל קירבתו לאברהם הנכבד, ואולי בשל צבע עורו השונה, ואולי בגין ארבע בנותיו? המדרש, מכל מקום, ממשיך ומתווה את יחסי הציבור והמנהיג בסדום: "בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם - הם אומרים לו 'גש הלאה', סק לעיל (=עלה למעלה! התקדם בדרגה! קדימה!). ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם היו אומרים 'האחד בא לגור וישפוט שפוט'?" (בראשית רבה נ).

מנהיגותו של לוט ניזונה כנראה מתשואות הקהל, מכשרונו להרשים את קהל בוחריו, וממילא הוא בידיהם כחומר ביד היוצר. בעיני זה עומק משמעות הצו האלקי "אל תביט אחריך... פן תיספה" (יט,יז). מנהיג המשקיף לאחור, לבחון את תגובת הקהל, הופך ל...נציב מלח. על המנהיג להשקיף קדימה, "כי העיניים הם לפנים ולא לאחור" (אגרות הרמב"ם לחכמי מרשלייא).

[נכתב במוצ"ש לך-לך]