|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שלמה לחיאני בנוק אאוט - ניצחון סוחף בבת-ים
|
שלומי לחיאני שגרף 86.26% מקולות המצביעים ועשרה מושבים במועצת העיר, הביס את יריבו הנצחי אלי יריב, נציג "בת-ים אחת"/מפלגת העבודה, וימשיך לקדנציה שנייה ברציפות
|
היום, כשיעסקו כולם בניתוח ובנסיבות התרסקותו בעליל של סניף מפלגת העבודה בבת-ים, ייעצרו נדהמים ונפעמים ליד הערך הבא: אלי יריב.
השאלה הגדולה שתישאל תהיה, איך קרה ששועלי פוליטיקה ותיקים במפלגת העבודה, נפלו ברשתו והסכימו להפקיד בידיו את גורל סניף המפלגה בבת-ים, הסכימו לטשטש ולעמעם את שמה המפואר עד כדי המצאת שם חדש בשם "בת-ים אחת", שהיא כביכול רשימה א-פוליטית ומייצגת רבדים שונים בעיר, ובפועל, כך נראה, כל מועמדי הרשימה הם חברי מפלגת העבודה! אז מה קרה פתאום? איך כשלו בצורה מחפירה כזו?
איך קרה שמפלגה בעלת ניסיון כה רב השתכנעה שהנה הגיע המלך המושיע האמיתי, ולא גילו כלל שכל הווייתו, התנהגותו, התנהלותו ובעצם כל כולו של אלי יריב הם "תיאטרון פוליטי" אחד גדול.
השאלה הנוספת שתישאל תהיה, איך קרה שמפלגה שבדרך כלל מיושבת בדעתה, שחינכה לסובלנות ולערכים, הפקירה עצמה בידי "שחקן פוליטי" מסוגו של אלי יריב, צנטרליסט מובהק שאינו מוכן להאציל סמכויות, האוסף מסביבו רק "יס-מנים", הבונה את עצמו על הרס מתנגדים פוליטיים, והאמינה בתום לב שהאיש יהפוך לתקוותה הגדולה בעיר בת-ים ויסחוף אחריו המונים.
התשובה תהיה כמובן, בערך כך: סניף מפלגת העבודה בבת-ים, נשלט בעבר במשך שנים ארוכות ע"י אנשים מתונים והצליח לבנות גשרים אל קהלים שונים בעיר בת-ים. גשרים אלו הניבו בעבר עיר למופת שהייתה מודל לחיקוי להרבה ערים בארץ.
עכשיו, לאחר מפלה כה מוחצת, לאחר קבלת מושב אחד בלבד במועצת העיר, עכשיו לאחר התרסקות כמעט טוטלית, תופסים מנהיגיה את הראש: המשיח שלהם מככב אומנם "בתיאטרון פוליטי" אבל באולם אין קהל, הקופות ריקות ואין ביקוש לסחורה, אין הסתערות על מבשר הגאולה, ולכן אין קושי כלל להתגבר על מעטי התומכים שעדיין נשארו.
|
| תאריך:
|
14/11/2008
|
|
|
עודכן:
|
15/11/2008
|
|
דוד ברק
|
|
שלמה לחיאני בנוק אאוט - ניצחון סוחף בבת-ים
|
|
"עלינו לוותר, מחוסר ברירה, על חלקי מולדת שעליהם חלמנו במשך דורות של געגועים ותפילות", אמר השבוע ראש הממשלה אהוד אולמרט בטקס הממלכתי לציון 13 שנים לרצח רה"מ יצחק רבין, והמשיך: "וגם על שכונות ערביות בירושלים, ולחזור לגרעין השטח שהוא מדינת ישראל עד 1967, עם התיקונים המתחייבים מהמציאות שנוצרה". הוא הוסיף ודיבר על רעיון שתי מדינות לשני עמים והדחיפות להנחלת הרעיון, המחיר המוסרי שישראל משלמת בשליטתה ביו"ש וכדומה. מאוחר יותר בישיבת אבל מיוחדת בכנסת חזר שוב אולמרט על הצהרותיו. הפעם הוא לא הסתפק "רק" בירושלים ושרטט מפה של ממש.
|
|
|
|
|
חיבוק הדב של ניר ברקת - לא יכול להיתפס בתמימות; אותה תמימות שהחזקנו בה עד חורבן גוש קטיף. כך, מחול הניצחון של ברקת מול הכותל עם הרבנים אבינר וכרמל - מזכירים לי נשכחות. לפני תריסר שנים היה איש צעיר ומבטיח, איש המחנה הלאומי המובהק, בן לרוויזיוניסטים גזעיים - בשם אהוד אולמרט. במשך כל כהונתו זכה האיש הפתלתול הזה להשמיע נאומים חוצבי להבות ביחס לשילוב המופלא בין הספרא והסיפא, בין התורה והעבודה, בין החזון וההגשמה - ואת הסוף כולנו יודעים.
|
|
|
|
|
שכנים אנחנו, ורבות נעזרנו, אשתי ואני, בידי הזהב שלך. אנחנו גם משוחחים לעתים, ולא פעם שמעתי מפיך דברי טעם. לכן קשה, קשה מאד היה לשמוע אותך אומר לתוך המיקרופון של גלי צה"ל את המלים המטריפות, הבלתי אפשריות, שאיחלו מוות ושבי לחיילים, וביניהם – ממילא – גם ילדיהם של קרוביך וידידיך. אח"כ ניסית לתקן ולומר שהתכוונת רק לבריונים שביצעו את מעשי הזוועה נגד משפחות פדרמן ותור, אבל אתה בעצמך, גם הם לו היו בידיך - לא היית נוגע בהם! הרי ברור שדיברת מתוך ערפול חושים ואבדן שליטה, מזועזע ממראות הפוגרום, אבל מה זה משנה? בפועל הענקת לצד השני – ועוד ערב פסטיבל השנאה השנתי של רצח רבין – נשק חד לבצע בו רצח אופי נגד הציבור שהוא הציבור שלך.
|
|
|
|
|
מינכן, בירת חבל בוואריה אשר בדרום גרמניה, ציינה 70 שנה לאירועי "ליל הזגוגיות המנוצפות", או בשמו הידוע יותר- "ליל הבדולח", בהענקת מדליות-זהב לראש עיריית מינכן, כריסטיאן אודה (Ude) וראש-ממשלת בוואריה לשעבר, אדמונד שטויבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
