צבי אלכסנדר הלך לעולמו השבוע כשהוא בן 86, אך למרות פעילותו העסקית הענפה הוא התפרסם בשנים האחרונות בעיקר כאבא של קובי, המייסד של קומברס שהסתבך בפרשת המניות בארה"ב וברח מאימת הדין לנמיביה. לעיתים הוא הוזכר כאבא של שאולה. את צבי אלכסנדר הכרתי לפני מספר שנים והערכתי אותו מאוד. כיבדתי את עברו, ראיתי בו בבואה של הפרקים ההרואיים בתולדות היישוב, ובעיקר קינאתי בגישתו לחיים: את כישלונותיו הצורבים ביותר הוא ראה בהומור וקיבל אותם באותה מידה שהוא קיבל את הצלחותיו הגדולות. בסיפוריו על אירועי העבר מידת ההצלחה כמעט לא שימשה בעבורו קריטריון - רק עצם העשייה. אהבתי גם את עובדת היותו נונקונפורמיסט בכל מקום שהיה, לאורך כל הדרך. הוא ויתר על הצטרפות למפלגות הרוב, גם כשהמחיר שנאלץ לשלם על כך היה ברור וודאי.
די במקרה הוא התגלגל לעולם הנפט, התמחה בו ורשם הצלחות רבות לישראל ובהמשך גם לעצמו. כאמור, לכל אורך הדרך התפיסה שלו, ההבנה שלו וההתנהגות העסקית שלו היו שונות מהמקובל.
כך למשל, אנליסטים בתחום מעריכים שמחירי הנפט כיום מונעים מרמת הביקושים, אך צבי אלכסנדר שהכיר את התחום לפני ולפנים, כפי שיוזכר בהמשך, מעריך שהמחירים מושפעים גם מהעובדה שבעשורים האחרונים האנושות כילתה כמחצית ממאגרי הנפט שנאגרו בכדור-הארץ ב-500 מיליון השנים האחרונות. בתחילת שנת 2000 הוא העריך שגרף מחירי הנפט ימשיך למשוך כלפי מעלה בשנים הבאות, גם אם לא בקו ישר. לדבריו, כיום מדינות לא קונות נפט, אלא חברות וסוחרים קונים אותו כסחורה בשוק החופשי. לכן, גם אם יש קרטל של מוכרים (אופ"ק), הרי שישראל, כמו מדינות אחרות נמצאת בעמדה שווה בין הקונים בעולם.
בשנים הקשות ביותר של תקופת החרם הערבי, כפי שכתב שר האוצר בנימין נתניהו על ספרו 'נפט' שיצא לאור בשפה העברית בהוצאת 'ידיעות אחרונות' (מהדורה שאזלה) ובשפה האנגלית בהוצאת 'גפן'. הספר של אלכסנדר הוא מסמך היסטורי חשוב מכיוון שהוא מתאר מזווית אישית אירועים מרכזיים ואנקדוטות המציגות באופן מהימן את דרך התנהלותה הכלכלית של המדינה היהודית המתהווה. כך למשל, מספר אלכסנדר על המשא-ומתן עם ממשלת אתיופיה, בשנת 1967, להשגת רישיונות חיפוש נפט. מכיוון שלא היו אז טיסות ישירות לאתיופיה, אלכסנדר טס דרך קניה ושם נפגש עם שגריר ישראל בניירובי, זאב לוין - עסקן הסתדרות, כמובן. הנספח הכלכלי באותה שגרירות היה מזכיר האיגוד המקצועי של הנהגים בתל אביב.
באותה פגישה הפתיע לוין את אלכסנדר בשאלה: למה אנחנו מעוניינים לחפש נפט בחוץ-לארץ? ואלכסנדר בדרכו השיב בשאלה: קודם תגיד לי מה הסיווג הביטחוני שלך. לוין השיב: סיווג גבוה ביותר ואז אמר אלכסנדר: אני עומד לגלות לך סוד מדינה שמור ביותר: אין לנו נפט בישראל! בתפיסה הזו ניסה אלכסנדר במשך שנים ארוכות לשכנע את מקבלי ההחלטות בארץ, ואלו, מסיבות שונות, העדיפו "להמשיך לחורר את המדינה כאילו הייתה גבינה שוויצרית", כך אמר אלכסנדר בריאיון למקור ראשון בשלהי 2006. אלא שצבי אלכסנדר למד ששיקולים עסקיים הם שוליים לגמרי כשהם פוגשים פוליטיקאים, עסקנים ופקידים. הנה קטע מהשיחה שניהלנו באותו ראיון:
נקודת המוצא הייתה שאין לנו נפט ומוטל עלינו חרם. זה לא פשוט...
לכאורה כן, אבל העובדות האלה גרמו לנו להתאמץ יותר. ראה מה קרה למדינות הנפט, אדי הנפט סיממו את הכלכלה שלהן והן לא התאמצו לעשות שום דבר אחר מלבד הפקת הנפט. המנגנון הציבורי תמיד ינצל את המשאבים לצרכיו, וכך נותק הקשר בין העושר במחצבים לבין עושרו של העם היושב עליהם. בנוסף, זה נכון שנחשבנו בעולם למצורעים. אירופאים הרגישו לא בנוח לשבת לידנו וכך גם רבים מהאמריקנים, אך העובדה היא שהצלחנו לעשות עסקים בעולם ולהשיג נפט ככל שהיה לנו אפשרות לשלם.
אבל ידוע שהיו תקופות שהיה חסר לנו נפט
לא. זה לא ממש נכון. המחסור החמור היה של מטבע זר. היו תקופות שהיה חסר נפט בעולם והמחירים היו גבוהים מאוד. אבל אנחנו תמיד מצאנו מקורות. פשוט היינו צריכים להתאמץ יותר.
ממי ישראל רכשה נפט?
האירנים היו מקור מצוין, מכיוון שהם לא אהבו את הערבים - עובדה הנכונה גם היום. סוד המדינה באותה תקופה, היה הסכם בין מדינת ישראל לחברת 'סיגנל' לרכישת נפט מהמפרץ הפרסי. אך נפט הגיע גם ממדינות אחרות. סיגנל, למשל, הפיקה נפט גם מכווית. צריך לזכור שמדובר במוצר אחיד שאין לו תג זיהוי. הנפט שמגיע ממצרים נראה בדיוק כמו הנפט שמגיע מאירן, או מאפריקה...
לאלכסנדר היה תפקיד היסטורי חשוב בהכנסת שיקולים כלכליים-עסקיים למערכת שהתנהלה מתוך שיקולים מפלגתיים פנימיים, שהיו מונעים מפחדים ותפיסות שגויות. אחת התפיסות השגויות שתיאר אלכסנדר היא זו המתלוננת על מר גורלנו, כביכול, שלפיו לכל שכנינו יש נפט ורק לנו לא.
זה פשוט לא נכון, הוא אמר. אין נפט בלבנון, אין בירדן וכמעט שאין בסוריה ואפילו לא בסיני - כל אזור אגן הים התיכון הוא אזור עני בנפט, כולל טורקיה, יוון, איטליה, דרום-צרפת, ספרד, מרוקו וטוניסיה. בכל האזור, העשירים היחידים בנפט הם לוב והמדבר המערבי של מצרים.
ידעת את העובדות האלה גם ב-1965 כששימשת כמנכ"ל חנ"ל (חברת הנפט הלאומית)?
אני האמנתי שגם אם יש נפט בארץ אל לנו להשקיע לבד בחיפושו. צריך לשתף גורמים מקצועיים ופיננסיים מהעולם ולהתחלק בסיכוי ובסיכון. אחרי מספר שנים של חיפושים הבנתי שמכאן לא תבוא הישועה. היה חשוב לי לשכנע שלא כל הגויים שוטים ולכן צריך ללמוד מהם בנושא. הבאתי לדוגמא את צרפת, שאמנם שטחה גדול פי 50 משטח מדינת ישראל, אך המבנה הגיאולוגי שלה דומה. באותה תקופה, בכל צרפת היו 5 מכונות קידוח - מספר דומה למכונות הקידוח שהיו בישראל. אמרתי אז, שאילו צרפת הייתה נוהגת כמונו, המדינה שלהם הייתה נראית כמו גבינה שוויצרית. אלא שהם העדיפו להשקיע בחיפושים מחוץ למדינתם. אצלנו היו חששות להניף את הדגל על מתקני קידוח בעולם ואני טענתי שיש דרכים אחרות לעשות זאת. אין צורך להניף את דגל ישראל על מתקני קידוח ואין צורך שהגיאולוגים שלנו יענדו מגן דוד בעבודתם.
האם הישראלים נחשבים מבינים בחיפושי נפט?
צברנו ניסיון. יש לנו שם כטובים מאוד בהתמודדות עם מצב בעייתי שנקרא 'פישינג' - מצב בו המקדח נתקע וצריך לחלץ אותו. אך מסתבר שבעולם יודעים איך להימנע מהמצב הזה. שיתופי הפעולה עם חברות ידועות בעולם הזניקו אותנו קדימה. בסך-הכל הן שלחו לכאן 3 מפקחים וספר הוראות - זה עושה את כל ההבדל.
בראיון אתו ובשיחות שקיימנו בעקבותיו נהניתי להתוודע להלך הרוח והמחשבה שהייתה נהוגה אצל מנהיגינו המפ"איניקים באותה עת - מחשבה שהביאה לתפיסות המוטעות לפיהן, למשל, גויים אף-פעם לא ישקיעו בישראל מסיבות כלכליות גרידא. אלכסנדר סיפר על גיוסי הכספים של ישראל לאחר מלחמת ששת הימים: "במקום לקרוא לתורמים להקים מפעלים בישראל ולעשות אתנו עסקים, קראו להם לכתוב צ'קים וראו הישג בגיוס של עוד מיליון דולר". כפי הנראה, תרומתו החשובה ביותר של אלכסנדר הייתה תרומתו לשינוי דפוס ההתנהגות הזה, בהבאת משקיעים זרים - 'גויים' - לארץ ובגיוס משקיעים לפרויקטים משותפים של חיפושי נפט ברחבי העולם.
כמה כסף השקיעה ישראל בחיפושי נפט?
אלכסנדר פרץ בצחוק למשמע השאלה הזו. "כמעט כלום", הוא השיב. "למעשה מינו אותי לחנ"ל כדי שאפרק אותה. היו שם 15 משרדים ריקים, תריסר מכוניות, 2 עובדים (ועוד 6 מקבלי משכורות שלא נכחו במקום), מזכירה ונהג. השתמשתי בחברה כפלטפורמה ליצירת הקשרים הבינלאומיים לצורך חיפושי הנפט בעולם. בסופו של דבר לא רק שהחברה לא פורקה, היא נמכרה ב-16.5 מיליון דולר שנכנסו לקופת המדינה".
מטבע הדברים, עיקר הפעילות של חיפושי הנפט ושיתופי הפעולה לא פורסמו בעיתונות, מלבד קוריוזים פיקנטיים הקשורים לסכומי העתק בתחום, לחיפושי יהלומים - תחום בו נגע אלכסנדר ושברי ידיעות שנגעו בגיוסי הכספים שהוביל אלכסנדר בוול סטריט שלושה עשורים לפני שההיי-טק הישראלי הסתער עליה. בספר מובאות גם פרשיות עלומות, דוגמת סיפורו של ז'ק ביטון שעלה לישראל אחרי מלחמת סיני עשה עסקים עם אלכסנדר - עסקים שאחרי מותו התבררו כמוצלחים ביותר. עוד התברר אחרי מותו שלמעשה הוא היה מרגל מצרי - מוסלמי או נוצרי. לפי ידיעה שהתפרסמה בשנים האחרונות בעיתונות המצרית, אותו ז'ק ביטון היה גם זה שחשף את המרגל הישראלי - אלי כהן.
