השבוע התחיל אהוד ברק את קמפיין הבחירות שלו. פלקטים - פרי היצירה של יועצי תדמית - מתנוססים בכל מקום: "אני לא נחמד. מנהיג". "לא סחבק. מנהיג". "לא סימפטי. מנהיג".
איך הפך האיש, החייל האמיץ ביותר והגיבור הישראלי "מהפלקט" לשר הביטחון כושל? איך הפך מחסל המחבלים בביירות, אשר לא ידע פחד מהו - לפחדן פוליטי? לאלוף "הבליצקריגים" בחוות פדרמן ובבית "המריבה"? האם אומץ לב בשדה הקרב עשוי מחומר שונה מזה אשר דרוש כדי להיות מנהיג אמיץ? האם יותר קשה לעתים להביט במראה מאשר בעיני מלאך המוות בשדה הקרב? האם ללכת נגד הזרם, להפוך ללא מקובל בעיני אליטה שבעה ומגוייסת של שוחרי תהליך "השלום", ל"פרסונה נון-גרטה", אשר כל ה"מי ומי" מפנה לו גב - כל זה מפחיד יותר וקשה יותר מאשר היה שם, בשדה הקרב?
הגיבור של פעם הפך למנהל חשבונות של "כדאי-לא כדאי", לחשב רווח והפסד פוליטי. לעקרונות ולאמת אין כאן מקום. ומכאן - רק קדימה. ובציניות ללא גבולות יצא הלוחם הגיבור אהוד ברק ל"מלחמה" - מלחמה נגד עמו תחת הדגל "שלטון החוק".
כדור בראש למוכר אדמה ל"יהוד" דמיינו לרגע: דייר מ"מגדלי אקירוב" סוף-סוף מצליח למכור את דירתו - חותם חוזה כדין, מקבל תמורה וגם מעביר את המפתחות. הקונה המאושר (תרתי משמע) אורז את חפציו ועובר למשכנו החדש. לפתע-פתאום, רץ אותו מוכר לבית המשפט: "לא היה ולא נברא. לא מכרתי, לא חתמתי, לא קיבלתי גרוש". מתייצבים פרקליטי הקונה ומציגים: חוזה חתום, קבלות, מפתחות וגם צילומי וידאו המתעדים גם חתימת הסכם המכר וגם העברת התמורה - במזומן מידי לידי. האם ייתכן שבית המשפט ייתן לגיטימציה לפנות את הקונה וחפציו? טרם בירור העובדות והנסיבות? ללא הוכחות? רק על סמך אמירות המוכר? אמירות הנוגדת את המסמכים והראיות?!
לא ייתכן? אצלנו - ייתכן! אמר שארל מונטסקיה:
"תחת דגל שלטון החוק נעשה עושק מהסוג האכזרי ביותר"1. אכן! בית "המריבה" פונה על-פי החלטה פוליטית, תוך רמיסת זכות הקניין - ברגל גסה, בסגנון סוציאל-דמוקרטי אופייני. הקניין הוא שלך? אז מה - המדינה חושבת אחרת. ו
"המדינה - זה אנחנו".
מכירת בית "המריבה" תוארה לפני ימים מספר במעריב. היות ואין סיבה לחשוד שמעריב נוטה לסימפטיות יתר למתנחלים, לא נותר אלא להניח שמאמר במעריב מספר דברי אמת: רצה פאיז רג'בי, ערבי חברוני, למכור את ביתו. בא אליו מתווך - איוב ג'אבר - וסיכם את עסקת הנדל"ן. התמורה - 460,000 דינר שולמו במזומן, הסכם המכר נחתם, המפתחות נמסרו. הכל - כדין. אך, כעבור זמן קצר, נודע למוכר שהמתווך הערבי קנה את הבית... עבור היהודים!!! והבית הופך לבית "המריבה". הרי מסורת עתיקה היא לכך שזכות הקניין של יהודי - על תנאי היא. הרי זוכרים אנחנו שכל גרגיר האדמה, אשר נקנה בארץ (לרבות זאת, אשר עליה עומדים הים "מגדלי אקירוב"), נקנה מערבים כמה וכמה פעמים. ערבי אחד היה מוכר, מקבל כסף והולך, ולמחרת היה מופיע ערבי אחר וטוען: "מה פתאום שלו - שלי האדמה הזאת. סבי היה רועה כאן צאן מאז ומתמיד". והיהודים? הרי זכות הקניין שלהם תמיד "על תנאי" הייתה. והם שוב משלמים - עבור אותה אדמה. שוב ושוב...
כך גם עם מכירת בית "המריבה". למחרת אותו יום שנודע לפאיז רג'בי שביתו נקנה עבור "יהוד", הוא רץ לבית המשפט וטען: "לא היה ולא נברא! לא חתמתי! זייפו את חתימתי! לא מכרתי - רימו אותי". אלא מה? הרי לא מדובר על הכסף אלא על כדור בראש. מאות ערבים תושבי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים נורו למוות על-ידי בני עמם רק בעבור חשש שבכוונתם למכור בית או אדמה ל"יהוד". ומה אתם הייתם טוענים תחת קנה אקדח נעוץ בראשכם?
הרשות לתיקון דרכיך - בידך נתונה בית המשפט העליון של ישראל המליץ למתנחלים לפנות את הבית "מרצון" - את החלטת הפינוי בכוח הוא "השאיר" לשיקול דעת הממשלה. בית המשפט לא ציווה אלא לא אסר לפנות. אך למי איכפת מהדקויות? לוקחים דגל של "שלטון החוק", מנופפים ויוצאים למלחמת חורמה - נגד מתנחלים אוייבי המדינה והאנושות כולה. לפנות ומייד! לברק הזמן דוחק...
השבועות האלה הם בסימן פרשות תולדות יעקב - המקרא מספר על מהפך נפש האדם. אדם, אשר תחילתו: איש מפונק
2, חלקלק
3, תחבולן המפלס את דרכו בחיים בעזרת "קומבינות". מהנקודה הזאת מתחיל שיעור מאלף. דרך לא פשוטה ומפותלת עובר יעקב: מאיש קטן ומפוחד - דרך אביר האהבה - אל אב המשפחה, מעובד בפרך - דרך יזם "ביו-טק" מצליח - אל ואיש עסקים עשיר. ובדרך יעקב מתגבר - על פחדיו, על חולשותיו, על מגרעותיו. מתגבר והופך לאדם דגול - גדול-גדולי האומה. יעקב - אב האומה, יעקב - שורש השורשים של ישראל, יעקב - הוא-הוא ישראל. כך, דרך תולדות יעקב, בא מקרא ללמדנו: תיקון נפשו, תיקון דרכו - בידי אדם, "הרשות נתונה".
אך הסולם בו עולה יעקב הוא דו-סטרי: ניתן לעלות שלב אחרי שלב - לגדולות, אך אפשרי גם ההפך - להידרדר מטה-מטה, מפסגות לתחתיות. כפי שנאמר, בחירת דרכו בידי אדם. והנה - גיבור אחר, גיבור ישראל, הוא-הוא סמל ישראל, ישראל החדשה, החופשית, הלא מהססת ורבת-האומץ. אך הכיוון הוא הפוך - לא עלייה בסולם אלא הידרדרות. מחייל-גיבור - מטה-מטה לגנרל כושל. ומשם, דרך איש משפחה - אל אביר האהבה. דרך יזם ואיש עסקים מצליח - אל פוליטיקאי-תחמן, מפונק "יושב אוהלים-מגדלים", אל איש קטן - פחדן פוליטי, תחבולן המפלס את דרכו בעזרת "קומבינות". הכיוון נתון בידי אדם, לפי מצפון-מצפן. ואם מקולקל המצפן, הופך סמל ישראל לקלוקל, ל"אנטי-סמל", ל"סמל אנטי" ישראל.
עד כאן - על מה שקרה. ומכאן - על מה שעלול, חס וחלילה, לקרות. לאחרונה נוצר רושם שקדימה יושבת באופוזיציה - התחילו להישמע קולות של ציפי, של חיים, ואפילו של דליה איציק, אשר נהיו פתאום ביטחוניסטים דורשי פעולה בעזה! לאור הסקרים העגומים יועצי תקשורת של קדימה נתנו הנחייה: "צריך להוסיף ביטחון". למחרת נודע על פריסת "צבע אדום" באשדוד, בקריית גת ובקרית מלאכי. המבין מבין? האם אנו עומדים על סף "מלחמת הספין השנייה"? פעולה שכזאת בעזה, אשר כל מטרתה - ספין תקשורתי של אהוד ברק וקדימה נוכח מצבם העגום בסקרים, זה דבר נורא ואיום. הרי בלי נחישות וללא כוונה אמיתית, לא נצליח לרסק את החמאס, ואף יותר גרוע: ייווצר הרושם שמטרה זו בלתי ניתנת להשגה. לכך האזעקה - "צפע אדום".
