מי זהב

"הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלוש תעניות על הציבור (שני חמישי ושני)... עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין שלוש תעניות אחרות על הציבור... עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עליהם עוד שבע... עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא-ומתן בבניין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין ובשאילות שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופין למקום" [משנה תענית א, ה-ז].

לפי חשבוני אנו כבר נמצאים במחזור השני של 'שלוש התעניות' הראויות להיגזר על הציבור, עקב אי ירידת הגשמים. במוצ"ש 'ויצא', עת כתיבת השורות, קידשנו את הלבנה בליל כסלו בהיר וחם, וזו נשקפה אלינו משמים חסרי-ענן. התחזית לימים הקרובים היא "חם מן הממוצע לעונה זו" - ואין נסתר מחמתו. גם אם בשבוע שבין כתיבת השורות לקריאתן ירדו גשמי ברכה שוטפים - אמן, כן יהי רצון! - עדיין אנחנו במצוקת גרעון ויובש, "נזופין למקום", כלשון המשנה.

מקובלנו כי "תפילה עושה מחצה" [ויק"ר י]; המחצית השנייה מוטלת עלינו, ובדרך הטבע וה'השתדלות'. אם נמלא את חובתנו 'מלמטה' נוכל לומר בלשון הפסוק: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה" [דברים כו,טו]; "עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמרת 'אם בחוקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם'" (רש"י). מה "גזרת עלינו לעשות" איננו רק "אם בחוקותי תלכו", בתורה ומצוות, אלא גם במילי דעלמא: בחסכון ובשימוש תבוני במים, בחינת "גולות עילית וגולות תחתית" [שופטים א,טו] - איתערותא דלעילא ודלתתא.

ניצול ומיחזור

לא אתחרה כאן במדור האקולוגיה, 'דעת המקום', המופיע בעלון זה, אשר תפקידו להתריע ולהגביר את תודעת הסביבה בכלל, וחסכון במים בפרט. וזאת לדעת: צריכת המים בישראל היא כ-2,000 מיליון קוב לשנה כאשר כ-50% מכמות זו מוקדשת לחקלאות, 40% נוספים לצריכה עירונית ומשקי-בית והשאר לתעשיה. במשקי הבית האסלות מחזיקות בשיא הצריכה של הנוזל היקר (כ-40%), רחצה כ-30%, כביסה והדחת כלים כ-10% (כ"א) ולשתייה אנחנו מסתפקים בכ-5% בלבד, ותודה ל'ויקיפדיה'. בשולי הנתונים אביע דעה כי לוּ כלי התקשורת היו מדווחים על ירידת מיפלס הכנרת במושגים הלקוחים מעולם הבורסה - צניחה חפשית, מפולת, מסכים אדומים וכיו"ב - מן הסתם התנהגותנו הבזבזנית במים לא הייתה ממשיכה כתמול-שלשום.

אך בחסכון ובצמצום לא די. בכל תחומי המשק, החברה והרוח מקובלנו כי "רוח בני האדם עולה היא למעלה" [קהלת ג,כא]. אציע לפרש מקרא זה במשמעות הפסיכולוגית שרוח האדם מעדיפה להמריא, לנסוק ולפרוץ גבולות, על פני "(רוח הבהמה) יורדת היא למטה" - להצטמצם, להתמזער ולהתכנס. מכאן קריאה לענייננו למצוא מקורות מים חלופיים, חדשניים.

מדינת ישראל מתברכת בהיותה בין המובילות בעולם בטיהור מי שופכין (כ-65% מכלל הביוב!) וניצולם החוזר לחקלאות. מעניין לציין כי בכרך האחרון (כ"ח) של 'תחומין' (בהוצאת מכון 'צומת') התפרסמו שני מאמרים ב'היפוך יוצרות', כביכול; שני חוקרים מן הטכניון (פרופ' גדעון סיני ואבנר חזות) מעוררים ספקות הלכתיים בהקשר להישג זה ('סכנתא', 'בל תשקצו' ו'קדושת המחנה') ודווקא 'הצד הרבני' (הרב משה שפטר, רבה של קבוצת טירת צבי. כמותו גם סבור הרב מרדכי זמיר משדה יעקב) יוצא בנחרצות להגנת טיהור המים וניצולם. לפי דרכנו למדנו פרק ב'תורת חיים' מול אקדמיה...

אתגר מי-ים

אך האתגר הגדול הרובץ לפתחו של הגניוס היהודי הוא התערבות במעשה בראשית בהתפלת מי-ים. כאן טמונה הבשורה ה'השתדלותית' למלא את כֵּלינו הריקים, ולהידמות לבוראנו "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ" [עמוס ה, ח]. אני מפנה כאן קריאה רמה ל'ראש היהודי' ולכל פוטניצאלֵי פרס נובל: היי! אתם שם במרומי ה'היי-טק'! חדלו לכם מלהשקיע עוד ועוד משאבים ומוח בהמצאות מיקרו-דגיטליות; כיצד לראות 32 ערוצי תקשורת בו-זמנית, או לייצר 'סוּפֶּּר די-וי-די דור 4.5 בעל שמונה ממדים אפקיים בגודל חצי קופסת גפרורים' (מה זה בכלל?). רדו מהאולימפוס והטו כדכם כלפי מטה, לשאוב מי ים ולהתפילם לחקלאות ולשתיית "העדה ובעירם". כמדומני שישראל היא (בין) המובילה(ות) בניצול אנרגית השמש. יש לנצל אנרגיה זו להכפלת כמות המים בישראל וייצואם לארצות השכנות. ומי שלא יודע שידע: באשקלון כבר מתפילים 100 מיליון קוב לשנה, בחצי דולר לקוב! המפעל הגדול בעולם מסוגו!

• הכותרת למאמר נלקחה מפסוק פרשתנו: "מהיטבאל... בת מי זהב". פרשנים ראו בה מי שנולדה עם כפית של זהב, למשפחת עשירים ה'רוחצים ב(מי)זהב'. לטעמנו ביטוי זה הולם את מי הים המותפלים; "מי זהב" – שווה זהב.