ק.ר, בת 54 מאזור המרכז, פנתה למשרדי וסיפרה כי גילתה לאחרונה שבעלה החזיק מאהבת במשך שנים. כעת, כשהיא תובעת גירושין, התברר לה לתדהמתה כי בעלה שילם למאהבת שכר דירה, נסע איתה פעמים רבות לחו"ל, רכש עבורה תכשיטים ולהערכתה, הוציא בעשר השנים האחרונות מאות אלפי שקלים למימון המאהבת.
לכאורה, ק.ר יכולה הייתה לתבוע בבית המשפט, ואף לקבל, מהבעל החזר על הכספים שהוציא על המאהבת. אלא שבמקרה זה לבעל לא נשאר ממון ולכן היא ביקשה לבדוק האם עומדת בפניה האפשרות לתבוע את המאהבת על הרס חיי המשפחה ועל הנזק הכספי שנגרם לה.
תביעה מסוג זה לא הייתה נפוצה עד כה בישראל, אך בעולם המערבי קיימות פסיקות רבות בנושא. כך למשל, לאחרונה תבע ארתור פרידמן משיקגו את המאהב של אשתו על הרס חיי הנישואין וזכה בפיצוי כספי של אלפי דולרים.
בדרך כלל זוהי תביעה נגד המאהב או המאהבת של בן/בת הזוג, אך ניתן לתבוע לפי עקרון זה גם בני משפחה אחרים או יועצים אשר ייעצו לבן הזוג ללכת על גירושין.
בארה"ב מתבססת התביעה על חוק שנקרא "Alienation of affections" (ניכור רגשות החיבה). זוהי תביעה שבה תובעים בן או בת זוג שננטשו, כנגד צד שלישי שאחראי לדעתם לכשל נישואיהם. הצד התובע צריך להוכיח כי בחיי הנישואין הייתה אהבה וחום בין בני הזוג, וכי האהבה נהרסה בשל התנהגות מכוונת וזדונית של הנתבע.
במדינת ישראל תביעה מסוג זה אינה מכוח חוק ספציפי, ומתבססת על דיני הנזיקין הכלליים. על כן התובע צריך להוכיח שנגרם לו נזק על-ידי המאהב/ת. נזק כלכלי הוא מובן מאליו, אבל גם נזק נפשי הוא עילה לתביעה.
כיצד המאהב/ת יכולים להתגונן מפני תביעה כזו? ההגנה הכי שכיחה היא כמובן שהמאהב/ת לא ידעו שבן הזוג היה נשוי, ולכן לא ידעו שהם מסבים נזק לצד שלישי.
לאור נטייתו של בית המשפט לענייני משפחה בישראל כיום להרחבת האפשרות לתבוע תביעות נזיקיות גם במסגרת דיני המשפחה, ניתן לצפות שתביעות מסוג זה יתרבו בעתיד הנראה לעין.
