עופרת יצוקה - המלחמה בעזה

במלחמה המתנהלת כיום בין החמאס לבין ישראל בעזה ישנה מי שממלאת תפקיד מרכזי מאחורי הקלעים ורוצה להיות המרוויחה הגדולה מהלחימה, וזו אירן. בחסות המלחמה הזו, כמו גם בחסותה של המלחמה הקודמת בלבנון בין ישראל לבין חיזבאללה, מרוויחה אירן זמן יקר כדי לקדם את היעד האסטרטגי המוביל במדיניותה בשנים האחרונות - השגת יכולת לייצר נשק גרעיני.

בעוד ישראל זוכה לקיתונות של ביקורת בדעת הקהל העולמית נותר חלקה המרכזי של אירן בהצתת סבבי הלחימה במזה"ת הרחק מן העין הציבורית. היא שעומדת במלוא כובד משקלה, מאחורי אימונם, ציודם, חימושם ומימונם של ארגוני השליח שלה במזרח התיכון מצליחה להתחמק מביקורת של ממש. אירן מפיקה מהתלקחות מעשי האלימות רווח כפול: האחד היא מסייעת בהכנת הכוחות המקומיים לקראת לחימה - וכשלחימה פורצת מופנית תשומת הלב הבינלאומית למוקדים רחוקים ממנה - ושנית, היא זו שנקראת לסייע בשיקומם של הכוחות התת-מדינתיים המשרתים את ענייניה. אירן עושה זאת במרץ ובאדיקות ומחמשת ומציידת אותם שוב לקראת סיבוב לחימה אפשרי נוסף.

ראוי להבחין בשינוי שחל באופן בו מנצלת אירן את קלף הטרור. מאז עלה לשלטון המשטר של חכמי הדת ("ווליאת אל פקיה") באירן, הוא משתמש בטרור ככלי אפקטיבי לקידום מטרותיו המדיניות. בשני העשורים הראשונים השתמשה אירן בטרור באופן ישיר ובוטה באמצעות סוכני המודיעין שלה, אותם שלחה לחסל אופוזיציונרים באירן וגולים מתנגדי המשטר מחוץ לאירן כולל במדינות מערביות, מבלי שהיססה לפגוע בריבונותן ולהפר את חוקיהן. במקביל, הפעילה אירן ארגוני-שליח אשר עסקו גם הם בחיסול אופוזיציונרים (למשל חיסול הגולים מהמפלגה הכורדית בברלין בשנת 92') והרחיבה את פעילותה נגד יעדים של מדינות מערביות וערביות, אשר מדיניותן הייתה מנוגדת לאינטרסים של המשטר באירן.

בשנים האחרונות עברה אירן למדיניות של גישה עקיפה לשימוש בטרור, אשר במוקדה עמד שדרוג יכולתם הצבאית של בני חסותה (מלאה או חלקית), באמצעות אספקת ציוד ואמצעי לחימה באיכות גבוהה ביותר, וכן באמצעות אימונים צבאיים מתקדמים בשטחה הריבוני. אלה נועדו להעניק להם יכולת להטריד ואף להתעמת צבאית עם יריביה של אירן ובראשם ישראל.

כך, אימנה אירן רבים מקרב אנשי חיזבאללה וסיפקה לארגון את מיטב הציוד ואמצעי הלחימה המצויים בידה עד שהביאה אותו לרמת לחימה הדומה לזו המצויה אצל צבאות סדירים במדינות ריבוניות. יכולת זו הוכחה במלחמת לבנון השנייה ושירתה כמצופה את האינטרס האירני.

בעזרת הטיפוח: מארגון המפעיל חוליות טרור לצבא היררכי מיומן

מזה כמה שנים נוקטת אירן במדיניות דומה גם כלפי החמאס למרות שקשרי השתיים שונים מאלו שמתקיימים בין אירן לחיזבאללה והם נושאים - בראיית החמאס - אופי של נישואי נוחות ואפילו של אילוץ מכורח העדרם של פטרונים אלטרנטיביים. אירן היא זו המספקת לחמאס רקטות ארוכות טווח המטרידות ומשבשות בימים אלה את חיי תושבי ישראל בדרום הארץ ואפילו עלולות להגיע לפאתי מרכז ישראל. אירן גם סייעה לחמאס (וכמובן גם לג'יהאד האיסלאמי, שהיה פעיל מרכזי בירי על ערי הדרום שהובילו לשבירת הפסקת האש ובסבירות גבוהה שותף לירי המתבצע בימים אלה נגד ערי ישראל) בהכשרת חלק ניכר מהכוח הלוחם שלו. אנשי החמאס עברו בשנים האחרונות הכשרות צבאיות ממוסדות באירן, החל מקורסים בסיסיים שנמשכו חודש וחצי ועד אימונים מתקדמים שנמשכו כחצי שנה. בכך העניקה אירן לחמאס הכשרה חיילית ופיקודית ברמה גבוהה וציידה אותו כך שהפך בסיועה מארגון שמפעיל חוליות טרור לכוח צבאי היררכי מאומן ומצויד למלחמה נגד ישראל.

דוקטרינת הלחימה שהפעיל חמאס ובוודאי הגיונה, לפני מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, מבוססים על הדוקטרינה האירנית שגם חיזבאללה פעל על פיה. ביסודה של דוקטרינה זו הטרדה באמצעות שיגור רקטות לעבר ערי ישראל בטווחים השונים כדי להכניס עוד ועוד אזורים אזרחיים למעגל האש, וזאת במטרה להתיש ולעורר חרדה בקרב אזרחי ישראל ולשבש את חייהם מעבר לפגיעה הפיזית הבלתי סלקטיבית שנגרמת להם.

אירן מצידה, ממתינה בסבלנות לשלב הצפוי בעקבות תקופת הלחימה בעזה. מאחר וגלוי לכל כי תשתיתו האזרחית, הכלכלית והצבאית של חמאס סופגת בימים אלה מכות קשות ביותר מידי ישראל, ברור כי הארגון יזדקק בתום הלחימה לשיקום יסודי, לאספקה מחדש של ציוד ואמצעי לחימה, לאימון כוחות חדשים במקום אלה שנפגעו וכמובן למימון ניכר. הפרטנר הזמין והמוכן תמיד לתמוך ולסייע בכל אלה, הוא אירן. זו בולטת בבדידותה המזהרת כתומכת היחידה בחמאס, אל מול סעודיה מצרים וירדן המסתייגות, אפילו אם חלקן עושות זאת בחצי פה, ממדיניות הטרור שנקט בה חמאס מול דרום ישראל - מדיניות אשר היא שהובילה בסופו של דבר לתגובה הגורמת לסבלם הכבד של תושבי עזה.

במאבק נגד אירן יש לישראל כיום בעלי ברית פוטנציאלים רבים מקרב מדינות בעולם המערבי והערבי כאחד. אלה רואים באירן השיעית כוח עולה שלילי המאיים על יציבות הסדר העולמי והאזורי הן בתחום תפוצת הנשק הגרעיני והן בתחום הטרור. בעוד אירן מבקשת להמשיך וללבות סכסוכים ולהצית אלימות במזרח התיכון כך שישרתו את יעדיה המדיניים, כשהיא נותרת בצל ופעילה מאחורי הקלעים, על ישראל להאיר את מדיניותה זו בזרקור רב עוצמה ולחשוף את תפקידה השלילי לעיני כל.

הנשיא הנבחר ברק אובמה אשר עתיד להיכנס לבית הלבן ב-20 בינואר 2009 קבע, כי בכוונתו לקיים דיאלוג עם אירן כדי לבחון את נכונותה לשנות את מדיניותה בתחום הגרעין ולהימנע מהמשך חתירה פעילה להשגת נשק גרעיני. לצד נושא חשוב זה ניצב הצורך לבלום את תפקידה של אירן כמלבת האש המזרח תיכונית. יש לתבוע מאירן לחדול מתמיכתה הפעילה בארגונים מזרח תיכוניים ובראשם חיזבאללה והארגונים הפלשתינים כדוגמת חמאס והג'יהאד האיסלאמי, אשר פועלים בשיתוף פעולה ביניהם בסיועה כדי לשבש כל ניסיון לקדם מהלכי שלום בין ישראל לבין לבנון ובין ישראל לבין המחנה הפרגמאטי הפלשתיני. עמידה עיקשת על דרישה זו עשויה לסייע לממשל אובמה, אם אירן תיענה לכך, לקדם אפשרות להגיע להבנות ולהסדרים פוליטיים במזרח התיכון.

עד אשר תיבחן הצלחתו של ממשל אובמה לשנות את דרכיה של אירן, מוטלת על ישראל חובה לחשוף בפני מעצבי דעת הקהל העולמית, שחלקם מבקרים בחריפות את מדיניותה הבלתי מידתית, לטעמם - מול תוקפיה מצפון ומדרום - את תפקידה של אירן כמציתת אלימות סדרתית באזור וכמרוויחה העיקרית ממנה. רווחיה של זו באים לביטוי בכמה מישורים: הסתת מוקד תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית מסוגיית הגרעין לעבר פרץ האלימות באזור והצורך להשקיע מאמצים בפתרונו; התשת החברה הישראלית במאבק מתמיד; העסקת צה"ל ופיזור מאמציו; ביסוס וחיזוק תלותו של החמאס באירן שיאלץ אותו לשמש כלי בשירות המדיניות שלה ויעגן את מחויבותו לשרת את האינטרסים שלה.