אולמרט מקרה אבוד

בין העבריינים הפליליים, כך מקובל להניח, קיימת מעין "חלוקת עבודה". כך למשל, עברייני המין אינם מבצעים גניבות או מעשי שוד, והשודדים אינם מבצעים עבירות מין. כל עבריין ותחום ההתמחות והעיסוק שלו.

אלא שההנחה הזו לא תמיד עומדת במבחן המציאות: יש ועבריין מין יתקוף אישה, ולאחר שיבצע בה את זממו הוא גם ישדוד את ארנקה - גם אם מלכתחילה הוא כלל לא התכוון לשדוד אותה.

התופעה הזו קשורה, מן הסתם, עם הקלישאה האומרת, שעבריין הוא עבריין הוא עבריין.

אתה שובר את הראש ומנסה לחשוב מה הניע את ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להעליב בפומבי את מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליזה רייס, ואתה תוהה אם אין המדובר בעצם בסינדרום הזה.

כלומר, אתה תוהה אם הדחפים של אולמרט לבצע את העבירות הפליליות שהוא חשוד בהן, והדחף הפירומני שמתבטא בהעלבתה הפומבית של קונדוליזה רייס - אינם דחפים שיוצאים מאותו מקום ומאותו תא במערכת הנפשית שלו.

השאלה מי דובר אמת - אולמרט או רייס - ומי מהם משקר, פשוט אינה רלוונטית לעניין. גם אם אולמרט דובר אמת, מה אינטרס יש למדינת ישראל - להבדיל מהאיש אהוד אולמרט - להציג לעולם את קונדוליזה רייס בקלונה ולהשפילה? מה אינטרס למדינת ישראל להתרברב בפני כל העולם, מפיו של ראש הממשלה, ששיחה של הרגע האחרון בין אולמרט ובוש - היא זו שגרמה למזכירת המדינה לשנות את אופן הצבעתה באו"ם? מה בצע למדינת ישראל בתיבול הסיפור הזה בתיאורים כיצד מזכירת המדינה הייתה "מבויישת" במהלך ההצבעה?

אילו נניח הייתה יוצאת בעניין הודעה עקיפה שלא מפיו של אולמרט - ניחא. אבל לא: ראש הממשלה החשוד בפלילים - פירומן לעת מצוא - מוצא את סיפוקו בהבערת מדורות ולעזאזל המדינה והאינטרסים הקריטיים שיש לה ביחסים מיוחדים עם בת בריתה היחידה ארצות הברית.

מספרים לנו כל מיני אמריקנולוגים שהמדובר ממילא בממשל שמתחלף בעוד שבוע. אבל הם כנראה לא מבינים, האמריקנולוגים הללו, שראש ממשלת ישראל פגע כאן בממלא תפקיד רשמי ובכיר ביותר - לא פחות משפגע באדם מסוים, ובעניין כזה הזיכרון האמריקני הידוע אינו מבחין בין ממשל זה או אחר.

ועל כל פנים, מה תועלת הפיקה מדינת ישראל מהמדורה הזו שהבעיר ראש הממשלה?

אלא שאולמרט, שאיבד כבר מזמן את שמו הטוב, נמצא כבר זמן רב במקום שבו נמצאים אנשים שאין להם מה להפסיד, ועכשיו, כך נראה, הוא פועל בזריזות לגרור את המדינה אל המקום שבו הוא עצמו נמצא.