פואד, איפה המים?

מפעם לפעם עושה פוליטיקאי שגיאה גסה. הוא פוגע באמצעי בסיסי ליצירת נכס שנוגע לתושבים רבים. נכס שכולנו צופים בו בכל יום ליד הבית, בדרך לתחנת האוטובוס, בדרך לעבודה. הכוונה היא לגינות הנוי.

חלום קטן מקנן בירכתי ראשם של תושבים רבים: בית עם גינה. או דירת גג עם מרפסת עטורה בעצים, בשיחים ובעציצי פרחים. אחרים, נהנים לעיתים מגינון ציבורי שנעשה במקומות מרכזיים במקום מגוריהם. משהו ירוק ונעים לעין.

אחת ההנאות הגדולות ביותר שיש לי היא לשבת בסוכה טבעית עטויה בשיח נותן פרי, נניח פסיפלורה, לראות מנגד את עץ הלימון שחלק מענפיו כורעים תחת הפרי, ללגום מכוס השתייה החמה ולעיין בעיתון הבוקר. כל הבוקר או אחר-הצהריים משתנה לי לטובה – למרות התפזורת של כותרות איוב בעיתון.

שר התשתיות עומד לשנות מצב זה. משק המים הישראלי מצוי במחסור. על סף של קווים אדומים ושחורים, והפיתרון האלגנטי המסתמן אצל השר הוא לעבור למשק חירום.

במשק חירום, משתמשים במים רק לצורך הכרחי. גינות נוי אינן הכרחיות. הפיתרון: איסור גורף על השקיית גינות נוי. לא בחורף (הוראה קיימת) וגם לא בקיץ. לייבש!

הכתובת הייתה על הקיר

שר התשתיות הוא אדם כבד משקל. מן הראוי להתחשב בהוראותיו. הוא הרי יודע מה טוב (או לא טוב) לאזרחי ישראל.

רק נשאלת שאלה תמימה וקטנה. אני בקושי מעז להעלות אותה על דל שפתיי. האם לא היה זה מתפקידו של שר התשתיות לדאוג במהלך 4 השנים שחלפו לפיתרונות אלטרנטיביים לגזרה שהוא עומד להשית עלינו? לדוגמא, מדוע לא נוצלו השנים לבניית מתקני התפלה שבתחילת שנת 2009 יכלו לספק נתח ניכר מתצרוכת המים הישראלית?

הרי הכתובת הייתה על הקיר. גם נכתבה במאמרים בתקשורת. מדוע אנו מצויים כעת מול שוקת נקובה וריקה ומול פיתרון רדיקאלי: לייבש את גינות הנוי?

אם אומנם הנהגת משק המים של המדינה למגמת התפלה מצויה בעיקר בתחום אחריותו של שר התשתיות, מדוע לא ביצע את מלאכתו? מדוע לא הרעים בקולו? מדוע לא הפך את המשימה לכורח לאומי, לתוכנית חומש שחובה לבצעה במהירות רבה לפני פתרונות של חוסר ברירה?

סמכנו עליך ולא ביצעת תפקידך

שר התשתיות הוא פוליטיקאי מנוסה. בקי במניפולציות ובטקטיקות מאבק על-מנת להגיע למטרה. וכאן, בהכנת משק המים ליום פקודה – הוא לא ביצע את תפקידו. לא מילא את המשימה שאנו הבוחרים סמכנו עליו שיבצע בעיתוי הנכון.

אנו מצויים כעת סמוך לבחירות לכנסת. בחודש הבא, או במועד קרוב אחר, נידרש להחליט מיהו הצוות שיכול לפתור לנו את כל הבעיות העיקריות. שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר (פואד) הוא חלק מצמרת הצוות של מפלגת העבודה. אם אנו בוחרים לשלשל לקלפי את הפתק של מפלגת העבודה, אנו בוחרים לא רק בשר הביטחון אלא גם בשר התשתיות הבא. ואני שואל את עצמי האם לנוכח הכישלון בתכנון משק המים ראוי השר לענייני תשתיות לקבל שנית את המנדט. ארבע שנים ואין מים. לא החלק היורד משמים בחורף גשום. זהו הכוח העליון שאנו מתקשים לשלוט בו (למרות שגם אותו ניתן לאגור). אני מדבר על החלק המיוצר בידי אדם. מים למיחזור ולהתפלה. באמצעות שורה של חברות ישראליות שהתמחו בנושא והקימו מפעלי התפלה לתפארת במדינות סמוכות, אך לא בישראל. פשוט השר שלנו הממונה על נושא התשתיות לא הגיע לקו הסיום.

לדעתי, מן הראוי היה שנשמע בקרוב את מסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית בנושא המחסור במים. עד לקבלת המסקנות, לדידי, הכתובת רשומה על הקיר. יש כאן מחדל של אי עשייה ואחראי לכך שר התשתיות הלאומיות. לפיכך, אינני סבור שנכון יהיה להצביע בעד מפלגת העבודה ששר זה נמנה על שורותיה.