ארצות-הברית בחרה בנובמבר האחרון בין שני מועמדים רעים לנשיא ה-41 שלה, והיא תשרוד - אפילו אם יכהן חוסיין ברק אובמה שמונה שנים בתפקידו. במדינתנו הצעירה והמוקפת אויבים ומנהיגים רמאים - הצטברות של חדלי-אישים משך כעשרים שנה בשלטון מביאה אותה ח"ו אל עברי-פי-פחת. ממש כמו ריבוי קרישי-דם בכלי הדם. כמו אובמה, שנראה הבטחה מדהימה, היו לנו בחמישים השנים האחרונות עשרות הבטחות ריקות. כולם הונו את הציבור הישראלי, שגילה חוסר-דעת, ובחר בהם. גנבו את דעתו ואת קולו - רפ"י, של"י, ד"ש, שינוי, הגימלאים, קדימה ואבקש סליחה מהנבזים, ששכחתי כבר, תודה לאל, את שמם. פראיירים אינם מתים, רק מתחלפים. גם באמריקה.
ביוגרפיה עמומה
לו היה צריך ברק אובמה לעבור בדיקות ביטחוניות, כדי לעבוד בממשל האמריקני, היה לבטח נכשל בהן. יותר מדי חורים שחורים יש בביוגרפיה העמומה שלו. למזלה של אמריקה, קובעת השיטה הדמוקרטית, שנבחרי ציבור אינם צריכים לעבור בדיקות כאלו, והוא ייחשף לכל הסודות הכמוסים של ארצו - למרות שכמעט ברור, שלנשיא הנבחר של ארצות-הברית יש בעיות רציניות בעברו, חורים שחורים, המוסברים בסיפורים חסרי ביסוס.
לפני כמאה שנה כתבו מיכלס ופארטו - שני חוקרים איטלקיים במדע המדינה - שהעיקר הוא הארגון. כמובן, יהיו מי שיאמרו, שפוליטיקה הנה עניין של אידיאולוגיה; והם טועים לחלוטין. שפע של כסף זרם למטה הבחירות של אובמה - כרגיל, מקור חלקו הגדול עלום. מכרו לנו סיפורים על תרומות קטנות של הרבה אנשים בודדים. עם הזמן יפרעו הנשיא וצוותו את ההתחייבויות לתורמיו הנסתרים. "אין ארוחה חינם", אומר הפתגם האמריקני.
ההון העתק של מטהו איפשר לאובמה לפרוס משרדים ופעילים בכל מקום, להילחם כמעט על כל מחוז בחירה, ולהיות נוכח מאוד בטלוויזיה. השבוע יושבע אובמה, וייכנס לבית הלבן. היסטוריה לנגד עינינו. מחרתיים ייגמרו לגמרי התרועות וההילולות, ואובמה יצטרך להפשיל שרוולים. הבטיח המון, הפיח תקוות, וקשה להאמין שיוכל לספק את הסחורה. לבטח זכה בבחירות כיוון שארצו נמצאת במשבר כלכלי חמור - מהגרועים בתולדותיה. האמריקנים, שהופגזו ללא-הרף בתעמולה רוצחת-אופי על נשיאם מאז נבחר ג'ורג' ו' בוש בדרך-לא-דרך, לפני שמונה שנים, לא עמדו בפיתוי, ובחרו באובמה, שאין לו ניסיון כלל.
לארצות-הברית יש נשיא שחור - הראשון בתולדותיה. לכאורה, הגשמת חזון השוויון הבין-גזעי. אך אובמה אינו כזה. הוא ייאבק עבור אובמה בלבד, ואולי יזרוק כמה פירורים לטובת עוזריו הקרובים.
האם נשיא שחור ייטיב את מצב השחורים באמריקה?
הרבה אמריקנים - אלה שמחוץ לניו אינגלנד, לחוף המערבי ולרצועה הצפון-מזרחית - לא תמכו באובמה. הקיטוב הפוליטי באמריקה מחריף, ויקשה על הנשיא החדש לתפקד, למרות שהיו לו הישגים לא-מבוטלים בבחירות לסנאט. אובמה הצליח לסחוף חלק גדול מהמצביעים מהמעמד הבינוני, אך לא הגיע ללב הדרום ולא למערב. מבט אל מפת ההצבעה (כחול הנם הדמוקרטים, ואדום הנם הרפובליקנים) מלמדת היטב על בעיה רצינית באמריקה - דווקא בעיצומו של משבר כלכלי חמור. זו בעיה, שהחריפה בזמן ממשל קלינטון, והגיעה לשיאה (?) כעת. אומנם הדרום כבר אינו כל כך דרומי. עברו כבר 140 שנה מאז מלחמת האזרחים, אך הרבה לא השתנה. מוקדם להספיד את הדרום - למרות גלי הגירת ההיספאנים ולמרות שצפוניים רבים עוברים להתגורר ב"רצועת השמש" בדרום-מערב ארצות-הברית. אובמה הפתיע כשזכה בווירג'יניה, אך אציע לא להתלהב יותר מדי. זו תפוקה, של "תוצא (אפקט) בוש". בעוד ארבע שנים תשוב וירג'יניה לחיק הרפובליקנים, ותהיה כתמיד בירת הדרום.
הכרעה - באמצעות הקול הלטיני-היספאני
אובמה נבחר כתוצאה מהצבעה ניכרת של מהגרים היספאניים - שהגיעו מדרום-אמריקה וממרכזה. אלה עומדים להיות המיעוט הגדול בארצות-הברית, ומספרם יהיה בקרוב גדול ממספר השחורים באוכלוסיה. אובמה יצטרך לעשות למענם - ולא, לא יצביעו עבורו בעוד שנתיים. בגלל השיטה "בלמים ואיזונים", חייב הנשיא לעבוד עם הקונגרס, וכל שינוי בהרכבו משפיע על יכולתו לתפקד. כרגע, נשמר רוב רפובליקני זעיר בסנאט. רוב המהגרים ההיספאניים קתוליים, והם מונחים על-ידי הכנסייה ועל-ידי רצון קהילותיהם. העובדה, שהלטיניים הופכים למיעוט הגדול ביותר באמריקה מזכירה, שלמרות שכבר היה נשיא קתולי (אחד בלבד - ג'ון פ' קנדי), יש לקהילה הלטינית בעיות קשות ביותר במדינה הנחשבת לפרוטסטנטית.
כלומר, אחרי שאובמה יירד מבימת ההיסטוריה, עלולה הקהילה השחורה להישאר במצבה הנחשל, ולהמשיך לזעוק, "דיכוי וקיפוח", אך לא לעשות דבר למען עצמה (שוב תופעה מוכרת ממדינה מסויימת, דרומית ללבנון). בעוד כמה שנים יצטרכו השחורים באמריקה לענות על השאלה - מה עשיתם למען עצמכם פרט לקיטורים?
הקול היהודי
היהודים הצביעו בהמוניהם עבור אובמה - הוכחה נוספת לטיפשותם הרבה.
הצוות שמקיף את אובמה, היה צריך להפחידם, למרות שיש בו הרבה מאוד יהודים. ועוד נראה אותו בפעולה אנטי-ישראלית ואולי אפילו אנטישמית. הצהרות אובמה במהלך "עופרת יצוקה" ודברי הילארי קלינטון במהלך שימועה בסנאט מלמדים על שינוי חריף בתמיכה הכבירה ובאהדה, שהעריף הנשיא היוצא בוש על ישראל.
לו הריצו מטאטא, שנושא עליו חמור - סמלה הוותיק של המפלגה הדמוקרטית - רוב היהודים היו מצביעים, כנראה, עבורו. אחרי הרקורד הנפלא של ג'ורג' ו' ביחסו לישראל - יהיה אובמה מקלחת קרה ואולי אף קפואה. זו אומנם אינה סיבה לבחור נשיא, אך זה שיקול, שמצביעים יהודיים היו צריכים לקחת בחשבון.
רוח גבית מהתקשורת
אובמה כיהן רק כהונה אחת בסנאט. הוא בלט בשנת 2006, ומאז תפס מקום מרכזי במפלגה הדמוקרטית. גם הילארי קלינטון - שותפה נאמנה של בעלה לכמה מעשי שחיתות חמורים כשהיה מושל ארקנסו - כיהנה רק כהונה אחת בסנאט. קלינטון, שנהנתה מתמיכה יהודית ניכרת, תפריע ככל הנראה לאובמה, ותצר את צעדיו, כדי להבטיח את בחירתה כמחליפתו. זו משימה קשה ביותר ואולי בלתי-אפשרית - אם ישלים אובמה שמונה שנים בבית הלבן. הסיבה העיקרית לבחירת אובמה היא הנטייה האמריקנית להחליף סוסים בכל מחיר כל שמונה או שתים-עשרה שנים.
אובמה נבחר בזכות מסע בן שמונה שנים לרציחת אופיו של הנשיא בוש. התקשורת האמריקנית אהבה לתארו ככישלון וכטיפש. יש להודות, למרות שסיים את לימודיו באוניברסיטת ייל, אין ג'ורג' ו' בוש אינטלקטואל גדול, אך הוא היה מושל טוב מאוד של טקסס - מדינת ענק. ובאותה נימה תיארה באהדה בלתי מוסתרת את אובמה (ולפניו - את הילארי קלינטון, למרות עברה המפוקפק למדי בארקנסו). הטינה העמוקה לבוש הבטיחה לאובמה ניצחון קל - בעזרת הרוח הגבית של התקשורת.
גם אצלנו התופעה מוכרת ובלתי חביבה. נזכור כיצד נופחה דמותו של אהוד ברק לממדים בלתי הגיוניים, וכראש ממשלה הוכיח את עצמו כאפס מוחלט - אם לא מעבר לכך - כמו כעת בתפקיד שר הביטחון (למרות ההישגים לכאורה ב"עופרת יצוקה"). כמובן, התקשורת הפסיקה להיות חקרנית לגביו, לגבי עמותותיו ולגבי מעשיו הנלוזים. גם כעת אינה חקרנית לגבי מקורות הכנסתו של שר ביטחוננו - כפי שהתקשורת האמריקנית אתרגה את אובמה, ואינה בודקת בציציותיו. כלומר, עשתה רעש של בדיקות, אך לא טרחה כלל לרדת לעומקו של הנושא. כעת יהנה אובמה מתקופה קצרה של רגיעה - עד שיאכזב, והנמר התקשורתי יקרענו לגזרים, אך לעולם לא יכה על חטא תמיכתו הבלתי-מסוייגת באדם בעל עבר עמום.
זו מכה ידועה בתקשורת, ולקינו בה מאוד. זיכרו את אתרוגו של שרון, את התמיכה הגורפת בשלטון הרמייה של אולמרט, את החיפוי הגורף על מערכת הבחירות המושחתת בקדימה, על מפקדי הארגזים ב"עבודה" ועל מה לא. זיכרו זאת היטב לקראת הבחירות הקרבות אצלנו. שתיים-שלוש משפחות, השולטות ללא-מצרים בתקשורת הישראלית, ינסו לקבוע מי יהיה ראש ממשלת ישראל - כפי שהכתירו ברמייה ובזדון את ציפי לבני, ורק כפסע בין הכישלון המהדהד הזה לראש ממשלה - כי היא טובה לעסקיהם.
הפוליטיקה המודרנית מושתתת על מעורבות פעילה של התקשורת לא רק בדיווח, אלא בקביעת סדר-היום הציבורי. אף אחד אינו בודק את מערך העסקים, שעומד מאחורי התקשורת. המערך הזה אינו רק ביטוי ליחסי הון-שלטון, אלא תפקידו לקדם עסקית את הגופים שמאחורי התקשורת - בעלי הון מסוימים.
עצלנות העיתונאים, אי-מוסריותם והטיותיהם הפוליטיות נעטפות במילים רמות על דמוקרטיה, על חופש עיתונות ועל זכות הציבור לדעת. התקשורת אינה מניחה למי שחורג מהקו להביע את דעתו. כולם צריכים ללכת בסך, ואין שום מקום לשום "חיימקה". יום-יום אנחנו מקבלים חיזוק שלילי לעובדה, שבתקשורת (אמריקנית, בריטית, או ישראלית - אין זה משנה דבר) עובר רק מסר אחד, ואין בלתו. אם אתם רוצים חופש עיתונות, אמר פעם בדרן ידוע בארצות-הברית, קנו לכם בעלות על עיתון.
אלא שבעלות על עיתון אינה מספיקה, כיוון שאתה זקוק לעיתונאים ועוד יותר מזה למפרסמים, שיזינו את המערכת; ולא תפשוט רגל. משום מה אין הימין - בארצות-הברית ובארץ כאחת - מבין את החשיבות של השליטה בתקשורת. רונאלד רייגן הבין זאת, ועסק בשיטתיות בערעור אמינותה של התקשורת האמריקנית ובחיזוק אי-האמון העממי בה כל מהלך כהונתו. רייגן נאבק בתקשורת, וזכה. כיום הוא נחשב לנשיא מוצלח, ואמריקנים רבים מתגעגעים אליו - כמו אל מנחם בגין אצלנו.
הטכנולוגיה המודרנית מקלה על ספינולוגים מסוגים שונים להזין את התקשורת במסריהם הכוזבים. הם נעזרים בתקשורת עצלה, שאינה מוכנה לבדוק את הסיפורים, שמזינים לה - אם בגלל נוחות ואם בגלל מחסור בזמן ובמשאבים. בנוסף, התקשורת חיה בתנאי מחסור - בזמן, באנשים ובתקציבים - ותאמץ כמעט כל חומר טוב, שמוגש לה בצורה מקצועית, שתתאים למחזור, הנקרא שידור.
התקשורת גם אינה טורחת להתנצל על טעויותיה כשהן מתגלות, וכל ניסיון לשכנעה לתקן את המעוות ייכשל מראש. ראו, לדוגמה, את השקרים הבוטים של מוחמד בכרי בסרטו, "ג'נין, ג'נין". עד שיסתיים הבירור המשפטי, ישכחו על מה נסוב הדיון; וכמו שכסף פלשתיני מימן חלקים גדולים מהסרט (כמו את "מחקר" הכזב של תדי כ"ץ, שזכה לשבחים באוניברסיטת חיפה - עד שהתבררו כזביו) מבלי שהם טרחו ליידע את הציבור על כך, לא אתפלא אם יתברר, שכסף עלום מממן את ההגנה המשפטית על בכרי (לגבי כ"ץ - העובדה נחשפה מזמן).
צוות החלפת התפקידים (transition team) של אובמה עשה עבודה טובה ביותר. בנוסף, כל מינויי הנשיא הנבחר אושרו בסנאט. הבעיה היא העתיד. מצפה לנו רנסאנס של ממשל קלינטון. עד כה נמנע אובמה, בשום-שכל מלחשוף את עמדותיו. התערב במעט עניינים. בין השאר, נמסר, כי יבחן הוראות נשיאותיות, שהנפיק בוש. לצוות אובמה יש מחשבות על ניהול אחר של הכלכלה האמריקנית, של יחסי החוץ במזרח התיכון ושל המלחמה בטרור. הוא מתכוון להעמיד את כל המחבלים העצורים בגואנטנאמו לדין בפני בתי-משפט אמריקניים - חגיגה גדולה תהיה למחבלים ולתומכיהם. מזל גדול יהיה לארצות-הברית ולעולם, כיוון שהנשיא בוש הצליח בכל אופן להשפיע בשמונה שנות כהונתו על הרכב בית המשפט העליון של ארצות-הברית.
השעון הפוליטי עובד מהר מדי
למרות שנבחר לארבע שנים, בינתיים, אין לאובמה הרבה זמן. ראשית, הבעיות קשות ולוחצות - בכלכלה, ביחסי חוץ, בביטחון ובעוד נושאים, שאינם במרכז החדשות. שנית, בנובמבר 2010 יהיו בארצות-הברית בחירות. שליש מחברי הסנאט יצטרכו לבקש חידוש למנדט שלהם, ובית הנבחרים כולו יעמוד לבחירה. הבחירות הללו חשובות, כיוון שיקבעו את המשך התמיכה הפוליטית בנשיא. גם בשנת 2012 יהיו בחירות, והפעם יעמוד גם אובמה לבחירה מחודשת - שוב, עם כל בית הנבחרים ועם שליש מהסנאטורים. היו מי שלא הבינו זאת בשבתם בבית הלבן (ואני נזכר בג'ורג' בוש האב, בג'ימי קארטר ובג'ראלד פורד). מעבר לכבוד העצום ולעוצמה האדירה, שמקנה התפקיד, להיות נשיא ארצות-הברית זו משימה שוחקת. עכשיו יצטרך ג'ורג' ו' לבחון היטב היכן ינפוש, היכן יקים את הספרייה הנשיאותית והאם יכתוב את זיכרונותיו. לורה, אשתו, כבר חתמה, כנראה, על חוזה לכתיבת זיכרונותיה.
המערכת הפוליטית פועלת בארצות-הברית כסדרה - כמו בדמוקרטיה מסודרת - גם כשיש מלחמה וגם ב"רעשים" אחרים. שעון החול הפוליטי של אובמה - כמו כל נשיא נבחר - קצר ביותר, ואין לו יותר מדי זמן ללמוד את תפקידו, ולהיכנס לעבודתו, למרות שהנו טירון פוליטי. האבות המייסדים של ארצות-הברית התכוונו לכך. הם לא רצו שלטון חזק, ארוך וקבוע. לכן, תכננו השתתפות פעילה של העם בשלטון - גם באמצעות בחירות תכופות - ומערכת, שתגביל מאוד את כוחו של הנשיא ואת כהונתו.
