אמנסטי נגד מוסר הלחימה של צה"ל

ארגון אמנסטי, וארגוני זכויות אדם אחרים, נוטים באופן מגמתי ושיטתי לדון לכף חובה את ישראל בפעולותיה הצבאיות בשטחים הנתונים תחת שליטת הרשות הפלשתינית וממשלת חמאס. גישה חד-צדדית זו באה לידי ביטוי גם במלחמת עזה שניהלה ישראל נגד חמאס וארגוני הטרור הפלשתינים, אשר לא חדלו במשך שבע שנים מלהפגיז כמעט מדי יום ביומו ישובים ישראלים משטח רצועת עזה.

רון בן ישי, הפרשן הצבאי של אתר החדשות Ynet, חושף טפח מהשיקולים המוסריים של צה"ל לקראת הלחימה בעזה. להלן קטע מאמר פרשנות שפרסם רון בן ישי ב-20 בינואר 2009:

"גם ההיבט המוסרי מילא תפקיד חשוב בשיקולי תוכנית המערכה. מי שמפקפק בכך כדאי שיבקש ויקרא את תקצירי הדיונים, שנערכו במטכ"ל כהכנה למבצע בהשתתפות משפטנים ואנשי רוח. כתוצאה משיקולים אלה הוחלט לקרוא לאוכלוסיה האזרחית הלא-מעורבת לעזוב את השכונות המועדות ללחימה במקרה של כניסה קרקעית".

"אנשי צה"ל ושב"כ ביצעו למעלה מרבע מיליון שיחות טלפון, בהן הוזהרו אזרחים כי שכונת מגוריהם עומדת להפוך לאזור לחימה. הם התבקשו להתפנות וניתנו להם שעות ארוכות לעשות כן. בנוסף לכך, לאותה מטרה, פיזרו כלי-טיס של צה"ל כרוזים באותם אזורים. פעולות אלו בוצעו למרות שחשפו במידה מסוימת את כיווני ההתקפה הקרקעית של צה"ל. רוב האוכלוסיה אכן עזבה, אבל היו מקרים - לא רבים צריך לומר - שבהם חמאס מנע עזיבה של אזרחים".

אמנסטי אינו משבח את ישראל על ניסיונותיה להרחיק את האוכלוסיה הפלשתינית משטחי הלחימה כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית ב"בלתי מעורבים", הגם שיש בכך משום חשיפת כוונות בפני חמאס והעמדת חיילי צה"ל כתוצאה מכך בפני סיכון גובר לחייהם. נהפוך הוא - ארגון אמנסטי ציין, כי נדמה ששיחות אלה נועדו לשם הטלת אימה על התושבים הפלשתינים ולא על-מנת לתת להם התרעה אמיתית. על בסיס הנחה זו דרש אמנסטי מצה"ל להפסיק להזהיר את התושבים הפלשתינים בשיחות טלפון מפני סכנות הלחימה הצפויות. להלן קטע מהודעת ארגון אמנסטי שפורסמה ביום 29 בדצמבר 2008:

"בתוך האווירה של פחד הנגרמת בעטיין של ההפצצות, הכוחות הישראלים שלחו, כפי הנראה באופן רנדומאלי, הודעות טלפוניות לתושבים רבים בעזה, המורות להם לעזוב את בתיהם מחשש תקיפות אוויריות קרובות. מסרים כאלה שהתקבלו אצל תושבים בבניינים שבהם דירות רבות גרמו לפאניקה לא רק בקרב אלה שקיבלו את השיחות, אלא גם אצל כל שכניהם".

"בדפוס פעולה זה נעשה שימוש נרחב על-ידי הכוחות הישראלים הן בעזה והן בלבנון ב-2006, אך מאז לא דווח על הישנותו. נראה, כי השיחות המאיימות נועדו להפיץ פחד בקרב האוכלוסיה האזרחית, שכן ברוב המקרים לא בוצעו התקפות אוויריות נגד הבניינים. אם זו הכוונה, ואין מדובר בניסיון לתת אזהרה אפקטיבית, דפוס זה מפר את החוק הבינלאומי וחייב להיפסק מיד".

הטענות של ארגון אמנסטי מגוחכות. אמנסטי מציב רף בלתי אפשרי לצה"ל ותובע ממנו להודיע אך ורק לתושבים הפלשתינים הנמצאים בסכנה של ממש מהיפגעות בלחימה. וכי יש בידי צה"ל או גורמי הביטחון והמודיעין הישראלים מידע מפורט ומדויק על כתובות כל התושבים הפלשתינים ברצועת עזה ומספרי הטלפון שלהם? האם צה"ל יכול לדעת כיצד בדיוק כיצד תתפתח הלחימה ואת היערכות גורמי הטרור הפלשתינים בשטח הבנוי?

צה"ל נהג נכון ובדרך ראויה כאשר העביר התרעה ואזהרה לתושבים הפלשתינים בכל דרך אפשרית, גם באמצעות חיוג רנדומאלי, על-מנת להרחיק את האוכלוסיה הפלשתינית שאינה לוחמת מזירת הלחימה. ראוי היה שאמנסטי, המכנה עצמו ארגון זכויות אדם, ישבח את דרך הפעולה של צה"ל וימליץ גם לצבאות אחרים לנהוג בדרך דומה לזו של צה"ל. עמדתו הביקורתית של אמנסטי בעניין זה מעוררת תמיהה, כמו גם שתיקתו על המלחמה הפסיכולוגית המוצהרת של חמאס שנועדה באמצעות שיחות טלפון, מסרי SMS ופרסום הודעות לתקשורת להטיל טרור ואימה על האוכלוסיה האזרחית בישראל, שהייתה למתקפת הטילים של חמאס.