ההזדמנות האבודה להסרת איום הגרעין האירני

מדינת ישראל עומדת כיום בפני אחת הסכנות הקיומיות החמורות מעולם: אירן גרעינית. אירן היא מדינה מסוכנת. מנהיגיה הפונדמנטליסטיים, המצהירים חדשות לבקרים על רצונם "להשמיד את הישות הציונית", לא יהססו ככל הנראה להשתמש בנשק יום-הדין, במידה והוא אכן יימצא בארסנל הצבאי שלהם: אם באמצעות איום בהפעלתו לשם סחיטה ברוטאלית של ישראל ואם הפעלתו למעשה לצורך קירוב חורבנה.

כמדינה קטנה בעלת שטח מצומצם ומשאבים מוגבלים, מחויבת ישראל לזהות הזדמנויות בזירה הבינלאומית ולנצלן לביצור ביטחונה הלאומי. אולם למרות חשיבותו העליונה של איום הגרעין האירני, כשלה ישראל במהלך מלחמת-לבנון השנייה בזיהוי הזדמנות הפז שנקרתה בדרכה והפסידה שעת-כושר נדירה להסרת איום קיומי זה: פגיעה ישראלית באינטרסים סוריים בלבנון ובסוריה וכריכתו ההדוקה בפגיעה אמריקנית קשה במיזם הגרעין האירני.

במהלך מלחמת-לבנון השנייה, התקיימה זהות אינטרסים כמעט מושלמת בין ישראל ובת-בריתה הטובה והחזקה ביותר - ארה"ב. שתי המדינות גם יחד, החזיקו בשאיפה משותפת לפגוע אנושות בארגון חיזבאללה: ישראל, לשם הסרת איום שיגור הטילים לשטחה, כמו גם חטיפת חייליה; ארה"ב, לשם הסרת מכשול משמעותי מאוד בדרכה למימוש חזון הנשיא בוש למזרח-תיכון חופשי ודמוקרטי, כמו גם כנקמה מאוחרת על פיגועי טרור קשים אותם ביצע הארגון כלפי אינטרסים אמריקנים בעבר ובעיקר הריגתם של 241 חיילי מארינס בפיגוע התאבדות בשנת 1983. ישראל, אשר יצאה למבצע נרחב להרס תשתיות הארגון בדרום לבנון ומאוחר יותר אף הרחיבה פעולותיה אל פרברי ביירות, שימשה מבחינת ארה"ב כמעין "מוציאה לפועל" במשוואה זו; שכן, בנוסף לאינטרס העצמי שלה, שירתה ישראל גם אינטרס אמריקני מובהק לפגיעה בארגון. ארה"ב מצדה, סיפקה לישראל את אורך הנשימה הדיפלומטי ההכרחי ואת תמיכתה הבלתי-מסויגת, כמו גם מרחב פעולה אופרטיבי בלתי-מוגבל כמעט. תחת התנאים הללו, זכתה ישראל בהזדמנות נדירה לפעול לאורך זמן ארוך מאוד ובאווירה נטולת לחצים בינלאומיים משמעותיים.

הצלחת קברניטי המדינה לזהות את אחדות האינטרסים שהתקיימה בין ישראל לארה"ב ולרתום בהצלחה לא-מבוטלת את העגלה האמריקנית לתועלתה של ישראל, ראויים להערכה רבה; וזאת, למרות שצה"ל והפיקוד הבכיר שלו בזמן המלחמה, לא הצליחו בסופו של דבר "לספק את הסחורה" המקווה בתוך מסגרת הזמן הנדיבה שיִיצר עבורם הדרג המדיני; מנגד, כישלון הדרג הפוליטי הישראלי הבכיר לזהות את הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו להסרת איום הגרעין האירני באמצעות העברת הטיפול בו לידי ארה"ב, המעצמה הגדולה והחזקה ביותר בזירה הבינלאומית כיום, עשויה להיות בכייה לדורות.

להרחבת הפעילות הישראלית במהלך המלחמה ופגיעה באינטרסים סוריים, הייתה יכולה להיות תוצאה ישירה וחשובה: איתות חד וישיר לנשיא סוריה בשאר אסד כי ישראל לא תשלים עוד עם המשך תמיכתו בארגון חיזבאללה והפעלתו כנגד ישראל. פעולה זו הייתה מונעת, או לכל הפחות מפחיתה באופן משמעותי, את תמיכת דמשק בארגון ואת חימושו המחודש עם תום המלחמה. אחד מפירות הביאושים מהימנעות ישראל לתקוף אינטרסים סוריים במהלך המלחמה, הִנו התחזקותו המחודשת של חיזבאללה בסיומה; שיאו נגלה במופע הכוח המרשים של הארגון אל מול רפיסות גורמי הממשל הלבנוניים במהלך חודש מאי 2008.

פגיעה באינטרסים של סוריה, מדינה הנתפסת כמכשול למימוש חזון הנשיא בוש למזרח-תיכון חופשי ודמוקרטי, הייתה משרתת גם את האסטרטגיה הכוללת של הממשל האמריקני לנִטרול הגורמים הקיצוניים באזור. בהתאם לכך, ניתן גם להבין את התגובה האמריקנית לשני אירועים מאוחרים יותר, בהם נפגעו אינטרסים סוריים חשובים: חיסולו בדמשק של עימאד מורנייה, שהיה מעורב בפיגועים כנגד אינטרסים אמריקנים בתחילת שנות ה-80' ובראשם הרג 241 חיילי המארינס והפיגוע בשגרירות ארה"ב בביירות ב-983, הובילה לתגובה אמריקנית צינית לפיה "העולם הוא מקום טוב יותר בלי מורנייה"; הרס מיזם הגרעין הסורי בספטמבר 2007, שעל-פי מקורות זרים בוצע על-ידי חיל-האוויר הישראלי, זכה גם הוא לתמיכה אמריקנית בלתי-מסויגת.

במהלך 48 השעות הראשונות של מלחמת לבנון השנייה, נפגש אליוט אברמס, סגן היועץ לביטחון לאומי, עם אישיות ישראלית בכירה בירושלים. בפגישה, הדגיש אברמס בפני מארחיו כי ארה"ב לא תתנגד אם ישראל תרחיב את המתקפה הצבאית מלבנון לסוריה (סוכנות הידיעות IPS). מקבלי-ההחלטות הבכירים בקריית הממשלה בירושלים, לא הִטו אוזן קשבת להצעה. תחת לקפוץ על ההצעה כמוצאת שלל רב, מוססה ירושלים את היוזמה האמריקנית. הסיבות לכך מגוונות. ראוי לציין את הבאות. ראשית, חוסר ניסיונם הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון גרר חוסר ביטחון לנקוט יוזמות משמעותיות נוספות בנוסף לאלו שכבר בוצעו. שנית, אי-יכולתו של צה"ל למנוע את הירי המאסיבי על יישובי הצפון והפגיעה הקשה בעורף, הובילה את הקברניטים להסיק שאל להם להוסיף את הזירה הסורית למלחמה. שלישית, התנגדות הצבא להרחבת הלחימה ויכולתו, ההיסטורית ראוי לציין, לכפות את השקפת עולמו הצבאית הצרה על הדרג הפוליטי הבכיר.

ראייה אסטרטגית מצומצמת זו, הובילה את ישראל לאבד שעת כושר נדירה להישען על יכולותיה של המעצמה הגדולה בעולם כנקודה ארכימדית באמצעותה ניתן היה להסיר את איום הגרעין האירני מעל ראשה. לעומת-זאת, השקפה אסטרטגית רחבה יותר, עשויה הייתה להוביל את ישראל להשכיל ולהסיק כי במשאלה האמריקנית לתקיפה ישראלית של אינטרסים סוריים, טמון למעשה המפתח לפתרון הסוגיה הגרעינית האירנית הבוערת.

"עסקה ישראלית-אמריקנית" צריכה הייתה לכלול היענות ישראלית מלאה להצעה האמריקנית לתקוף את סוריה; וזאת, במקביל לקבלת ערבות אמריקנית ברורה לפיה תצא וושינגטון להגנת בת-בריתה ותפגע אנושות במיזם הגרעין האירני, במידה וטהרן אכן תממש את איומיה לתקוף את ישראל כתגובה לפגיעה ישראלית בסוריה. תרחיש מעין זה, היה מוריד מעל כתפיה הצרות והעמוסות למכביר של ישראל, את הצורך בהתמודדות ישירה עם אירן בניסיון להשמיד את מתקניה הגרעיניים.

"עסקה ישראלית-אמריקנית" בנושא הסורי-אירני שהייתה כוללת תקיפה ישראלית של מטרות סוריות, עשויה הייתה להוביל לשני תרחישים עיקריים. בשני המקרים גם יחד, היו הן ישראל והן ארה"ב נשכרות מאוד מהתוצאה: מחד, פגיעה אירנית בישראל כתגובה להתקפה ישראלית כנגד סוריה, וזאת בהתאם להצהרות הברורות שיצאו מטהרן במהלך המלחמה, הייתה מובילה לפגיעה אמריקנית אנושה במיזם הגרעין האירני. כתוצאה מכך, היה מוסַר מעל ישראל איום משמעותי זה; מאידך, הימנעות אירנית מפעולה, הייתה מובילה להצגתה ככלי ריק וכנמר של נייר ברחבי העולם הערבי והמוסלמי - פגיעה אנושה בתדמית אותה מבקשת אירן ליצור לעצמה מאז המהפכה האיסלאמית. כתוצאה מכך, הייתה נפגעת אנושות האמינות האירנית וטהרן הייתה מאבדת את יכולתה להשפיע על שחקנים מיליטנטיים אחרים באזור: בעלות-בריתה - סוריה, חיזבאללה וחמאס - היו מסיקות ככל-הנראה כי אין בסיס להבטחות אירן לספק להן הגנה בשעת מבחן והיו מצמצמות ואף נסוגות מהקשר ההדוק שלהן עם טהרן; שחקנים נוספים אחרים היו נמנעים ככל-הנראה מלהיכנס לאחדות אינטרסים חדשה עמה.

רתימת וושינגטון אל העגלה הישראלית והבטחה אמריקנית להכות אנושות במיזם הגרעין האירני - וזאת כאמור במידה ואירן אכן הייתה מממשת את איומיה ופוגעת בישראל כתגובה לתקיפה ישראלית בסוריה - צריכה הייתה להתבסס על האינטרס האמריקני המובהק לפגוע בשני משטרים אלו. אירן, כמו סוריה, מאתגרת את האחיזה האמריקנית בעירק ופוגעת באינטרסים אמריקנים חיוניים במפרץ. לפיכך, פגיעה אמריקנית במיזם הגרעין האירני וחיסולו למעשה, הִנו אינטרס אמריקני לא פחות מאשר ישראלי; הוא משרת את האסטרטגיה הכוללת של וואשינגטון למנוע מאירן מלעלות למעמד של מעצמה אזורית, המאיימת על אינטרסים אמריקנים חיוניים במזרח-התיכון בכלל ובאזור המפרץ בפרט.

בהתנהלותה בזירה הבינלאומית, צריכה ישראל להיות קשובה הרבה יותר להזדמנויות היסטוריות הנִקרות בדרכה; ישראל גם חייבת להשכיל ולנצל עד תום אפשרויות אותן מספקים במקרים רבים אירועים טראומטיים אשר ראייה אסטרטגית מזוקקת ובעלת מעוף עשויה לזהותן. לא כך היה לצערנו במקרה זה.