המגמה המסתמנת עתה בסקרים, לפיה ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן צפויה לקבל בבחירות כ-20 מנדטים (שישית מהמצביעים), וזאת למרות הממצאים שכבר התגלו בפרשת ליברמן; ובמקביל - החיזור הגורלי מצד המועמדים לראשות הממשלה, בנימין נתניהו וציפי לבני, אחרי ליברמן, מובילים, למרבה הצער, למסקנות עגומות.

ברשימה שלהלן נצביע על חלק מהתופעות שכבר מסתמנות, ועל האחראים לכך:

• היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז -

היועמ"ש נמנע באחרונה ממתן גילוי ופירוט באשר לממצאים החמורים שהתגלו בחקירה המשטרתית החדשה בפרשת ליברמן, הכוללים: העברות כספים במיליוני שקלים ללא תיעוד ודיווח כדין, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, עבירות מס בישראל ובחו"ל, רישומים כוזבים במסמכי תאגיד ועוד ועוד.

למזוז אחריות מיוחדת דווקא ערב בחירות. הוא האיש שבכוחו ומחובתו למסור מידע אמין לציבור, כדי שזה יידע לכלכל צעדיו, והוא האיש שיש בסמכותו לקבוע כבר עכשיו אלו תיקים יימנעו מליברמן, אם וכאשר יצטרף לקואליציה.

מחמת זאת שמזוז לא עושה את המינימום הנדרש ממנו, מתקבל הרושם אצל הציבור הרחב כי אין מניעה מלהצביע עבור ליברמן/ישראל ביתנו, שהרי מדובר כביכול ב... עוד חקירה שלא תוביל למאומה, וכי גם זו תיגרר חמש-שש-שבע שנים ועל-כן היא אינה רלוונטית להצבעה.

מזוז גורם בשתיקתו כשל נוראי, שהרי ברור שהוא יידרש לזאת מייד לאחר הבחירות - הוא ייאנס למנוע מליברמן מינוי לכהונת שר בכיר בממשלה (שר אוצר, שר הביטחון, שר משפטים, השר לביטחון פנים ועוד), ובכך ייגרר לסיכול רצונם של מאות אלפי מצביעים. או אז תעלה השאלה מצד רבים וטובים שהצביעו לליברמן: אדוני היועץ, מדוע לא הזהרת אותנו; מדוע שתקת; אם היית מוסר בזמן מידע פרטני על הפשעים שאתה מייחס לליברמן, היינו: לפני הבחירות, היינו שוקלים להצביע למפלגה אחרת;

• גורמי התביעה האכיפה והמשפט -

הנהירה אל ישראל ביתנו אינה נובעת רק מבעיות הביטחון של מדינת ישראל, הן בחזית הצפונית (חיזבאללה) והן מדרום (החמאס), וגם לא מחמת זאת שמתממשות תחזיותיו הקודרות באשר לערביי ישראל. הנהירה אל ליברמן נובעת, ולא בכדי, מכישלונם של גורמי התביעה, האכיפה והמשפט. חלקים גדולים מהציבור הרחב אינם מאמינים עוד בטוהר החלטותיהם של אלה האמונים על השלטת שלטון החוק. גם בכירים בתקשורת למדו שוב ושוב: קשה לסמוך על הצמרת המשפטית שתעשה עבודתה. הינה שתי דוגמאות:

• אהוד אולמרט - ערב הבחירות לכנסת ה-17 (ינואר-פברואר 2006) חשפתי סדרה של פרשות (בהן: פרשת כרמיה), המצביעות על מעשים פליליים חמורים שביצע אולמרט. למרות זאת, מזוז נמנע במשך תקופה מאוד ארוכה (כשנה וחצי) מלהורות על פתיחת חקירות. עכשיו נוקטים היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה בטקטיקה בעייתית: הם רצים קדימה עם אותן פרשות שהתגלו תוך-כדי הבדיקות/החקירות בפרשות כרמיה ומרכז ההשקעות (טלנסקי, ראשונטורס), ובד-בבד עם כך הם משהים את הטיפול בפרשות המקוריות, הגדולות, בהן נגוע אולמרט בקבלת שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים. הטיפול באולמרט תחילה דווקא בגין כרטיסי טיסה שהשיג במרמה, מתקבל כצעד פופוליסטי (על-אף שאין חולק כי מדובר בעבירות פליליות); העיכוב בקידום חקירת שוחד בהיקף של כחצי מיליון דולר (פרשת כרמיה), נתפס אצלי כליקוי גדול הנובע מפוליטיקה פנימית מצד גורמי האכיפה;

• משה קצב - מזוז קיבל החלטה אמיצה: ללכת לעסקת טיעון עם קצב. העסקה התפוצצה. זה היה לפני יותר משנה. מאז, למרבה הצער, מדדה מזוז ונמנע מקבלת החלטות אמיצות. דיונים, ישיבות, פגישות, בדיקות, ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד. אולם להכרעה מתקשה מזוז להגיע. האם נפל פגם בכשירותו לקבל החלטות???

• ציפי לבני, שרת החוץ -

ציפי לבני, המועמדת עתה לראשות הממשלה מטעמה של מפלגת קדימה, נמנעת מכל התבטאות בדבר השחיתות המיוחסת לליברמן. דוגמית קטנה: בליל שבת היא התראיינה לערוץ 10. המראיינים הציגו בפניה שלוש שאלות. על השאלה האם תהא מבחינתה (אם תזכה...) מניעה להקים קואליציה עם ליברמן למרות השחיתות המיוחסת לו, היא דילגה. פשוט לא השיבה.

לבני, שקפצה וניכסה לעצמה חלק במאבק בשחיתות ובגירושו של אהוד אולמרט מתפקידו כראש ממשלה - על-אף שלא נלחמה מעולם בשחיתות, ולא הובילה את המאבק לסילוקו של אולמרט, למרות החקירות החמורות נגדו, מבקשת לעצמה את ראשות הממשלה, אך היא אינה מוכנה באמת לפעול לטובת הציבור, להציב תמרור אדום ולומר את הדברים המתבקשים: אחרי גירושו של אולמרט, לא אסכים לתת תיק בכיר לליברמן בקואליציה שאקים. יותר מכך: לבני לא נמנעה מלצרף לקדמת הבימה אישים הנגועים בפלילים: חיים רמון, צחי הנגבי, רוני בר-און;

• בנימין נתניהו, המועמד המוביל -

בנימין נתניהו, המסתמן כמועמד המוביל לראשות הממשלה, נמנע מלומר ולו מילה אחת בדבר השחיתות המיוחסת לליברמן. כשהתבקש על-ידי כלי התקשורת להתייחס לזאת הוא השיב: אני לא עוסק בכך. יש את אלה שזה תפקידם. לו היה מסתפק בזאת, ניחא. אלא שנתניהו, שהכריז פעמים רבות כי הוא ילחם בשחיתות הציבורית, לא רק שלא הכריז כי קיימת בעיה רצינית שצריך לתת עליה את הדעת, אלא שהוא הבטיח, פומבית, ליתן לליברמן תפקיד שר חשוב בממשלה שיקים.

הינה-כי-כן, בגלל הליקויים שמנינו לעיל, גם הממשלה הבאה עלולה לקרטע - במיוחד אם תצורף ישראל ביתנו לקואליציה. השאלה שנותרת פתוחה היא: מדוע מזוז לא עושה את תפקידו, ומדוע הוא לא מוסר לציבור, לפני יום הבחירות, את מידע הקריטי באשר למעשים המיוחסים לליברמן.