מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לסגל את "ערכי" הטרוריסטים ולנהוג כמותם, וודאי אינה יכולה לאמץ את התפיסה המדברת על נטישת שבוי ישראלי והפקרתו למוות.
לא ברור כלל, למה מתכוון למשל מר יעלון, כאשר הוא מדבר על שחרור של השבוי אך "לא בכל מחיר", האם יש מחיר לחיי חייל ישראלי? האם הערך של "לא בכל מחיר" עומד מול חיי אדם?
ומהו בדיוק המחיר אשר מר יעלון כן מוכן לשלם? והאם הוא מוכן להצהיר, כאן בפני כולנו, כי במקרים מסוימים יעדיף להפקיר חיי חייל ישראלי ולנטוש אותו אי שם בשבי?
המדינה היהודית שרדה, ועודנה שורדת, בזכות מספר ערכי בסיס שעליהם מעולם לא ויתרה: ערבות הדדית, פדיון שבויים והתגייסות כולם למען אחד.
במידה שנוותר על ערכים אלה, קשה להניח כי נשרוד לאורך זמן, ובאם מדיניות צה"ל והממשלות בישראל יאמצו נוהג חדש של הפקרת הבנים, לא יארך היום ומימדי הגיוס לצבא יקטנו הרבה מעבר לממדי ההשתמטות המוכרים לנו נכון להיום.
את רוב מלחמות ישראל שרדנו הודות לכוחנו המוסרי ועליונותנו הערכית. מצער לראות כי יש בקרבנו כאלה המוכנים לוותר על ערכים אלה על-מנת "ללמד לקח את אויבינו". אנו שרויים בתוך מציאות קשה המייצגת שתי תפיסות תרבותיות הרחוקות זו מזו כרחוק מערב ממזרח, ועלינו להמשיך ולשאוף, ולהגן על המרחק הזה המבדיל בין תרבותנו אנו לתרבות הקיצונית-מוסלמית.
חייו של גלעד שליט אינם מעבדה אשר בה אנו באים לבחון את מדיניותנו כלפי הטרור המוסלמי הקיצוני.
הטראומה אשר עברה על החברה הישראלית במקרהו העצוב של הנווט רון ארד, אמורה הייתה להדליק נורות אדומות בקרב מקבלי ההחלטות באופן מיידי, ועצם גרירתה של הפרשה במשך זמן כה רב, אינה מבשרת טובות אודות תפקודה והתנהלותה של המנהיגות הישראלית.
ממשלת ישראל: הפסיקי לגרור רגליים ושחררי את גלעד לאלתר!
