מערכת החינוך, כך מוצע, צריכה לפעול ליצירת תשתית להטמעת ערכים משותפים של חירות, הוגנות ושמירה על זכויות היחיד כאדם וכאזרח - כל אלו תוך מתן הזדמנויות להתנסות משותפת, להכרה ולכבוד הדדיים.

באשר לאופן היישום של שינוי המדיניות המערכתי, מוצעים בדוח שורה של רעיונות:

• חינוך לדו-קיום ולחיים משותפים דרך שורה ארוכה של מקצועות עיוניים והומניים: מולדת, חברה, אזרחות, היסטוריה, ספרות, גיאוגרפיה, סוציולוגיה, תקשורת ומוזיקה. כן מוצעת פעילות משותפת בתחומי האומנויות, הספורט וכדומה;

• הכרה של התרבות, החברה, ההיסטוריה, האמונות, המורשת והלשון של הצד השני. הכרה זו תצמצם את תחושת הזרות הנתפשת של התלמיד הערבי ותיצור תשתית למתן כבוד ולגיטימציה אליו;

• מפגשי תלמידים יהודים וערבים גם פנים אל פנים וגם באמצעים וירטואליים, תוך הקפדה שלא יהיו מפגשים בודדים אלא מפגשים לאורך זמן;

• חובה ללמוד את השפה הערבית ותרבותה בבתי ספר יהודיים;

• משרד החינוך יעודד הקמתם ופעילותם של בתי ספר משותפים ליהודים ולערבים, בפרט בערים מעורבות. בשל המציאות הטעונה הדבר לא ייעשה בכפייה ויתאפשר בינתיים לתלמידים ולהורים המעוניינים בכך;

• שילוב מורים ערביים בבתי ספר יהודיים ומורים יהודים בבתי ספר ערביים;

• הכשרת לבבות באמצעות הנהלות משרד החינוך והמחוזות וישיבות התנעה עם מנהלי בתי ספר;

• מינוי אחראי לנושא בכל בית ספר;

• פתיחת תקנה תקציבית ייעודית בסך של 10 מיליון שקל לשנה;

• טקטיקות להטמעת ערכים באופן בינתחומי, פתוח לרעיונות חדשים, רלוונטי לאקטואליה במדינה, חוויתי ובעל אוריינטציה קהילתית (בין היתר, מוצע לעודד תנועות נוער המקדמות חינוך לחיים משותפים);

• הנהלת בית הספר תהיה אחראית שתקנון בית הספר יכיל איסור על שימוש בביטויים גזעניים מכל סוג. יהיה בעל תפקיד אחראי שירכז את הדיווחים על גילויים גזעניים במוסד החינוכי.

מתחילים במורים לעתיד וממשיכים בהחדרת גורמי חוץ

הדוח נותן המלצות גם באשר להכשרתם של עובדי הוראה לקראת המהלך, וכן במתן אפשרות לחדירתם למערכת החינוך של ארגונים ועמותות הפועלים לעירוי חברתי בין יהודים לערבים.

מנסחי הדוח מציעים לשנות את ההסמכה הקיימת במכללות ובאוניברסיטות, באופן שבו החינוך לחיים משותפים יהפוך לחלק מתוכניות הלימודים של מוסדות הכשרה בהיקף שעות בהתאם למקצוע ההוראה הנלמד בתנאי שלא יהיו פחות משעתיים שבועיות.

הם מציעים למסד את הקשר שבין העמותות והארגונים הלא-ממשלתיים העוסקים בחינוך לחיים משותפים לבין משרד החינוך. בארגונים אלו כלולים: יוזמות קרן אברהם, בית הגפן, עמותת ניסן, מוזאיקה, פרויקט "מרקם" בגליל ואחרים. פעילותם הפוליטית של חלק מארגונים אלו שנויה במחלוקת ציבורית. על-מנת להכשיר את שילובם של ארגונים אלו נכתב בדוח כי מדובר למעשה במהלך דמוקרטי ("ההנחה הדמוקרטית הבסיסית היא שמעורבותם של ארגונים לא ממשלתיים במערכת החינוך הינה מרכיב מהותי במשטר דמוקרטי").

בוועדה שהוגדרה ציבורית פעלו חברים המזוהים בחלקם עם ארגוני שמאל וארגונים לקידום זכויות ערבים, והיעדרם של חברים בעלי דעות המזוהות עם הימין או עם החינוך העצמאי והממלכתי-דתי ניכר. בוועדה היו חברים: פרופ' גבריאל סלומון, אוניברסיטת חיפה ומכללת אלקאסמי, יו"ר שותף של עמותת סיכוי; ד"ר מוחמד עיסאווי, ראש מכללת אלקאסמי; פרופ' חאוולה אבו-באכר ממכללת עמק יזרעאל; ד"ר האלה אספניולי, מרצה בכירה במכללה הערבית בחיפה וחברת מרכז "אלטפולה" בנצרת; פרופ' דן בר-און מאוניברסיטת בן-גוריון; פרופ' דניאל בר-טל מאוניברסיטת תל אביב; מוחמד דראושה מנכ"ל יוזמות קרן אברהם; תאופיק זחלקה, מִנהל חברה ונוער של מחוז צפון במשרד החינוך; עבדאללה ח'טיב, מנהל אגף החינוך במגזר הערבי במשרד; פרופ' יפעת מעוז מהאוניברסיטה העברית; עדי מילשטיין מהמטה ליישום דוח קרמניצר (מחוז מרכז, משרד החינוך); ד"ר סולי נתן, מנהלת מחוז המרכז במשרד; פרופ' יעקב עירם, יו"ר קתדרת בורג/אונסקו לחינוך לערכים לסובלנות ולשלום מאוניברסיטת בר-אילן, וראש תחום חינוך במכללה האקדמית גליל מערבי; לאה רוזנברג, סמנכ"ל ומנהלת המינהל הפדגוגי במשרד. את עבודת הוועדה ריכזה מרים דרמוני-שרביט. פעילות הוועדה נעשתה בתמיכת יוזמות קרן אברהם.

בשורה התחתונה מנסה הדוח לעצב את החברה העתידית של ישראל ברוח ערכי השמאל, ונכתב בו: "יש לזכור שהמיעוט הערבי הוא ילידי [בניגוד למיעוט מהגר, ע.י.] והוא חלק מהעם הפלשתיני שהיווה עד 1948 רוב בשטחי המנדט הבריטי. אירועים שקשורים להקמת מדינת ישראל הנחשבים על-ידי הרוב היהודי כתקומה לאומית, נתפשים על-ידי המיעוט הערבי כאסון לאומי. במציאות זאת הרוב היהודי חש מאוים ואילו המיעוט הערבי מרגיש פגוע ונרדף".

מנסחי הדוח אינם מסתירים את דעתם הפוליטית-חברתית, וכותבים כי "במסגרת עיקרון השוויון, צריך משטר דמוקרטי לקיים שוויון זכויות אזרחי ופוליטי לכל האזרחים, לתת לגיטימציה לכלל אזרחי המדינה, לקיים סבלנות פוליטית, לאפשר ניעות פוליטית לכל הקבוצות במדינה, לאפשר ייצוג בשלטון לקבוצות השונות, לאפשר השתתפות של הקבוצות השונות בליבון בעיות העומדות על הפרק ולאפשר גישה מלאה לחברי הקבוצות השונות לתקשורת. היכולת לאפשר לקבוצת המיעוט להשמיע את קולה, לאפשר לה להשתתף בתהליך הליבון לקראת ההכרעות ובסופו של הדבר לקחת בחשבון בהכרעה את דעתה מהווה אתגר מיוחד למשטר דמוקרטי".

את מה שנעשה עד היום במערכת החינוך בתחום הדו-קיום מכנה הדוח "איים" יפים, אולם טוען כי אלו הם יוצאים מן הכלל שיש להפוך אותם ל"יבשת" באמצעות מדיניות כוללנית המיושמת בפועל בכלל מערכת החינוך. נטען כי נושא החינוך לחיים משותפים אינו המלצה של הוועדה הציבורית, אלא החל כבר בשנות השמונים בתקופתו של השר זבולון המר, והתפתחה בימיהם של השרים יצחק נבון ואמנון רובינשטיין.

אולם מסקנות הדוח מבקשות למעשה לבצע מהפכה במערכת החינוך, ולשם כך הן מסמנות מראש את כיסי ההתנגדות הצפויים, מבלי להזכיר במפורש את האיום ליישומה מצד המערכת הפוליטית. הדוח מציין כי חינוך לחיים משותפים הוא בעייתי ומורכב, ומעריך שיגרום לתסיסה של רגשות בקרב תלמידים ואנשי הוראה וחינוך. הוא מציע שיטות שונות ובהן למידה עצמית ולמידה בצוותים.

מנסחי הדוח מודעים לכך שרבים מהסגל החינוכי במדינה אינם שותפים למוטיבציה שלהם לחנך מחדש את החברה, וחוששים כי מה שיפיל בסופו של דבר את התוכנית הוא אי-ההזדהות ואי-ההשלמה איתה מצד המורים, שלא יסכימו לקבלה כתורה מסיני: "ההצלחה של החינוך לחיים משותפים תלויה בדעות, במוטיבציה וביכולות של צוות בית הספר יותר מלימוד נושאים אחרים היות שהוא מתייחס בעיקר לטיפוח של ערכים, עמדות, כישורים ונטיות התנהגותיות של תלמידים. לכן המנהלים והמורים המוציאים לפועל את החינוך לחיים משותפים צריכים בעצמם להסכים עם מטרותיו, ולהחזיק בערכיו ובעמדות שהוא מנסה להעביר לתלמידים".

מלבד פתיחות מחשבתית וסובלנות כלפי האחר אותן מציע הדוח להקנות לתלמידים, מוצע להשתמש גם באתנו-אמפתיה. אתנו-אמפתיה היא היכולת והנטייה של אדם או קבוצה לחוות את מה שהקבוצה האתנית האחרת מרגישה וחושבת. במילים אחרות, תלמידי ישראל היהודים יצטרכו להעמיד את עצמם כאילו היו ערבים בסיטואציות שונות של הסכסוך הערבי-ישראלי.

כעת נשאלת השאלה האם תורה השרה יולי תמיר ליישם את מסקנות הדוח במערכת החינוך, או תאפשר לשר החינוך הבא להידרש לעניין ולהחליט במסגרת מדיניותו האם לאמץ את המסקנות האמורות לשנות את פניה של ישראל בצורה דרסטית.