|
אביגדור ליברמן [צילום: AP]
|
|
|
|
|
משה קצב [צילום: AP]
|
|
|
|
|
המתבונן במתרחש המדינה בימים אלה אינו יכול שלא לתהות האם באמת זו המציאות או שמא הכל תעתועים. המערכות בטירוף, הציבור מבולבל עד אימה, אי-הוודאות מרקיעה שחקים. אם לא הספיקו לנו כל הצרות הצרורות שנחתו עלינו בשנים האחרונות, עתה אנו עדים לגודש אירועים המסוגל לגלוש ולהציף אותנו. נתעכב קמעה על כמה מן האירועים של השבוע האחרון המהווים חציית קווים אדומים, אם בכלל נותרו כאלה.
האנדרדוג
מי שנחשב לאנדרדוג פוליטי עד פרסום התוצאות הרשמיות של הבחירות האחרונות, אביגדור ליברמן, הפך למנצח הגדול שלהן, לפחות לפי שעה. על-פי הדיווחים בתקשורת, ה"עסקה" הפוליטית שלו עם הליכוד סגורה, ובעוד כמה ימים או שבועות, יהיה לישראל שר חוץ חדש, הלא הוא אביגדור ליברמן.
גם שר לביטחון פנים חדש יתמנה מאותה המפלגה, גם שר משפטים הנתמך על-ידי ליברמן, ובעלי שררה נוספים אשר לבטח ישפיעו על דמותה של המדינה. וראו נא איזה פלא: חלקים נרחבים מן הציבור, כולל אולי כאלה שאפילו הצביעו עבורו, מבוהלים ונמצאים על הקצה. כך קורה כאשר אנשים מצביעים לפי תחושות בטן ולאחר מכן מעכלים את "הדייסה" שהם הכינו. השאלה המעניינת היא מה נשאר מאותה אידיאולוגיה וההבטחות של ליברמן בבחירות?
על-פי הדיווחים בתקשורת, הליכוד מתנגד לדרישתו של ליברמן לקשור בין "נאמנות לאזרחות" ולקבע, אולי, דפוס לבחינת סוגייה זו. גם נתניהו אינו מוכן לתת את ידו למהלך שברור לכל שאין לו שום סיכוי לעבור אלא אם כן תהיה כאן הפיכה או מהפכה. הסבירות לכך, נמוכה למדי. לא תהיה זו הגזמה אם ייאמר שמכל הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות" לא יישאר דבר, להוציא את העובדה שליברמן יהיה שר חוץ וכל 14 החברים האחרים יאיישו משרדים חשובים אחרים.
לגבי ברית הזוגיות קיים ספק סביר שהיא תעבור אלא אם שס והמפלגות הדתיות האחרות האמורות להצטרף לקואליציה תחזורנה בשאלה. ההישג הגדול, אם יהיה, שאלה שאינם יהודים יוכלו אולי להינשא. תודו שזהו הישג גדול ל"מדינה היהודית".
בניסוחים שנועדו לטמטם את הציבור ייתכן שיגיעו הצדדים במשא-ומתן להסכמה שיש לבחון ברצינות את שינוי שיטת הממשל בישראל, כפי שליברמן דרש. בפועל, לא יהיה שום שינוי, ולפי הדיווחים, אפילו אין רוב מינימלי להעלאת אחוז החסימה. המפלגות האמורות להצטרף לקואליציה לא יתנו את ידן לחיסול עצמי. רק כסיל מסוגל לחשוב שכן. אך, כאמור, על הנייר ירשמו דברי הלל ושבח.
אין בכל הדברים שלעיל כדי להביע דעה על מפלגתו של ליברמן. זו מפלגה לגיטימית שיש לה זכות לדרוש את הטוב בעיניה. היא איננה שונה לא מד"ש ההיסטורית, לא משינוי ולא ממפלגת הגמלאים שגם הלכו על נושא אחד באג'נדה שלהן, לכן "הלכו" בכלל". מה יהיה גורלה של ישראל ביתנו אין לדעת.
החוק והשמוק
מאז מסיבת העיתונאים של הנשיא לשעבר קצב, אנו עדים למתקפה רבתי על מה שמכונה שלטון החוק. כל צד מתגונן על-ידי פגיעה בצד השני עד שחלילה, שלטון החוק ישבוק חיים. בין כה וכה, מעמדו של שלטון החוק בישראל לא מי יודע מה, בלשון המעטה, אך עתה בהחלט יש סיכוי סביר שיתמוטט. התנהגות פרקליטות המדינה וכל מערכות אכיפת החוק בפרשת קצב, אם כי גם בפרשת אולמרט, מעוררת שאלות קשות ביותר הנוגעות לעצם תפקודן. משהו מעורר חלחלה קרה בישראל של התקופה האחרונה: בחסות מהלכים משפטיים הורדו מן השלטון נשיא וראש ממשלה שנבחרו כדת וכדין. עד עצם כתיבת שורות אלה לא הוגש כתב אישום נגדם ובכל זאת הם סיימו את הקריירה שלהם, אך ורק בגלל חשדות. מי ששלטון החוק יקר לו ורוצה מדינה מתוקנת ודמוקרטית אינו יכול שלא להיות מודאג מכך שללא כתב אישום אפילו, כדי לא לדבר על משפט, אנשים מודחים מתפקידיהם. זהו מצב חמור שאין כדוגמתו באף מדינה דמוקרטית.
מומחים למשפט, עיתונאים ופוליטיקאים ששים אלי-קרב תוך האשמות קשות ביותר מבלי שהוכח שמץ של אשם בבית המשפט. ההפך הוא הנכון לגבי קצב: בבג"צ טען היועץ המשפטי לממשלה שעסקת הטיעון שלבסוף בוטלה, נחתמה משום שאין ראיות לאונס. עתה כן יש. רק בית המשפט צריך להחליט - אשם או לא אשם. עיתונאית בכירה הרואה בכל גבר אשם בהטרדות או באונס רק משום היותו גבר, טענה בפני מצלמות הטלוויזיה שהיא בטוחה באשמתו של קצב משום שהיא שוחחה עם התובעות, לכן יש להאשימו. זו דוגמה לטענה מטופשת שאין כדוגמתה. העיתונאית המהוללת אינה זקוקה למשפט בכלל. אם זאת המדינה שאתם רוצים בה, תמשיכו לתמוך בעיתונאית ועמדותיה. אם אתם גברים, הסיכוי שתואשמו בהטרדה או באונס גבוה למדי מבלי שתוכלו לנהל משפט כדת וכדין.
יובהר הבהר היטב שאין בשורות אלה כדי להטיל ספק באמירות של המוטרדות ולא באמירותיו של קצב. כל הפרשה חייבת להתברר בבית המשפט ורק שם.