מדינה יהודית - כבר אמרנו?

אחד מן הנימוקים כבדי-המשקל להיפרד מן הפלשתינים כדי שיהיו שכנים ריבוניים של שלום, או מה שמכונה "שכנים מעבר לגדר", הוא הגורם הדמוגרפי, גורם שחלקים רבים בקרב הציבור הרחב וגם מומחים בתחום הסטטיסטיקה והדמוגרפיה רואים שחורות אם לא נעשה כן. מי שקורא את הבלוג שלי מוצא בו הד חזק לחששות אלה. אולם יש גורמים כמו מכון צמ"ד (צוות אמריקני ישראלי למחקרים דמוגרפיים) אשר חולק על הנתונים,וכתוצאה גם על ההשלכות. מבחינתי, בכל מקרה, אם לא ניפרד מן הפלשתינים, במוקדם או במאוחר המדינה היהודית תימוג.

על-פי תורת זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, איש הגות, סופר, מתרגם מחונן והומניסט, אילו ערביי השטחים- יהודה, שומרון, עזה - היו נכונים להיות אזרחים של ארץ ישראל השלמה (גם בלי הגדה המזרחית, קרי - ירדן. כידוע ההמנון של בית"ר, תנועת הנוער הרוויזיוניסטית, היה "שני גדות לירדן - זו שלנו, זו גם כן") הוא היה מקבל אותם בזרועות פתוחות, ואפשר גם בגאווה. בשנת 1923 פרסם ז'בוטינסקי את מאמרו הידוע "קיר הברזל" שבו הוא מדבר על פתרון בכוח להקמת המדינה. יחד עם זאת, הוא התבטא ש"אם יהודי יהיה ראש הממשלה, ערבי יהיה סגנו ולהפך" (ד"ר נוח ניסני במאמרו "יחסו של ז'בוטינסקי לסכסוך היהודי ערבי" - www.hopeways.org). אפשר שגם מנחם בגין תלמידו, איש חוק מובהק ודמוקרט, היה נוהג ככה בעקבות מורו ורבו. תורתו של ז'בוטינסקי מדברת בפירוש על מתן אזרחות מלאה לערביי ארץ ישראל. אבל זה שייך להרבה 'אילו-אם'. המציאות שונה מכל חזון או חלום, גם בכל הקשור לספרו של הרצל "אלטנוילאנד". במציאות הזאת קיימים נתונים שונים, ביניהם של חוקרים בולטים בתחום מדעי החברה, סטטיסטיקה ודמוגרפיה, מלמדים שבמצב כזה, הערבים, כולל מן השטחים ומישראל, יהיו הרוב תוך שני עשורים או מחצית יובל.

יורם אטינגר, מי שהיה דיפלומט ישראלי בכיר, מנכ"ל צמ"ד: "הצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפים", מעלה בימים אלה מצגת בפני אנשי מפתח בישראל ובארה"ב שעל-פי בדיקות, נפרדות ומוצלבות, נתונים אלה לא נכונים.

מחקר צמ"ד (שהוא לא חדש) שהוצג בפורומים בולטים שונים בארץ ובארה"ב, חושף את מה שהוא רואה כטעויות יסודיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית ושל גורמים ישראלים המתבססים על הלמ"ס הפלשתינית [ראה מאמריו של יורם אטינגר משמאל]. בצד השלילה, המחקר חוזה דווקא תנופה דמוגרפית יהודית אשר לפיו "צפוי רוב יהודי מוצק וארוך טווח של 67% מערבית לירדן, ללא רצועת עזה, בהשוואה למיעוט של 8% ב-1900 ו-33% ב-1947 בין הירדן לבין הים התיכון".

קביעה זאת של צמ"ד מתבססת על כך ש"מספרם של ערביי יו"ש 'מנופח' ב-53%, והיקף ההגירה השלילית הממוצעת לשנה מיו"ש ומעזה - מאז 1950 - הוא יותר מ-10,000. מספר הלידות היהודיות ב"קו הירוק" עלה מ-69% מסך הלידות ב-1995 ל-74% ב-2006 ו-75% ב-2007! פער הפריון הערבי-יהודי ירד מ-6 ילדים לאישה בשנות הששים ל-0.7 ילדים ב-2007. לראשונה מ-1948, קיים שוויון בין שיעור הפריון הערבי (הנמצא במגמת ירידה) והיהודי ( במגמת עלייה) בירושלים - 3.9 ילדים לאישה".

המחקר, שאליו התייחס לפני כמה ימים יורם אטינגר במדור דעות בחדשות מחלקה ראשונה, במסגרת המסע שלו, מביא "דוח 'הבנק העולמי' על מערכת החינוך ברשות הפלשתינית ב-2006 מתעד פער של 32% בין תחזית לבין רישום תלמידים לכיתות א' (ההרשמה כ-100% של גילאי 6), ירידה בפריון והסלמה בהגירה השלילית, ומעניק למעשה סימוכין לממצאים אלה". "גילויים" אלה אינם חדשים ומי שמתעניין בהם ימצא מאמר מפורט בנושא ב"כיוונים חדשים", יולי 2007 - תחת הכותרת "הדמוגרפיה נכס - ולא נטל אסטרטגי". יורם אטינגר קובע כי "נבואות הזעם הדמוגרפי מתנפצות בשיטתיות אל צוקי המציאות, מכיוון שהן מבוססות על נתוני יסוד שגויים באופן דרמטי ועל תחזיות משוללות-יסוד". מן הראוי להעיר שבבסיס הקונספציה של מכון צמ"ד עומד השיקול הכלכלי. לאמור, אין כל חשש, בעיקר ליהודים בפזורה, להשקיע בישראל, שכן היא תוסיף להיות מדינה יהודית. זה לצורך הסברה כלכלית. יפה. הערך המוסף הפוליטי הוא לדעתי לא דומיננטי לקביעת מדיניות גיאופוליטית.

אף על-פי כן.

מכיוון שאני לא מומחה לסטטיסטיקה, בין היתר, ואני חוזר מדי פעם על עובדה זאת בכל הנושאים שאני נוגע בהם, אין בידי הכלים לאשר, לאשש או להפריך, נתונים אלה. כללית, אני יודע שכשם שסקרים יכולים להניב תוצאות שונות, ואפילו קוטביות, ככה גם נתונים סטטיסטיים אינם אורים ותומים.

פרופסור דה לה פרגולה ממכון ירושלים לחקר ישראל ואחד מגדולי הסטאטיסטיקאים: "בשל הריבוי הטבעי הגבוה, האוכלוסיה הערבית יכולה להגיע לכדי 40% מכלל תושבי ירושלים, באם העיר תישאר בגבולותיה הנוכחיים ומגמות אלה יימשכו. זהו נושא המדליק הרבה נורות אדומות בקרב פוליטיקאים ואחרים" (שרון קדמי www.lib.cet.ac.il).

השאלה המרכזית לפי דה-לה פרגולה היא מהותה של המדינה הישראלית, האם חייבים לחשוב גם על המהות ההיסטורית והתרבותית. אם נחשוב על המדיניות היהודית והטענה היא פוליטית אני גורס שהאתגר המרכזי של מדינת ישראל היא לשמור על מדינת הליבה של העם היהודי תוך כלים דמוקרטיים לכן הרוב צריך להיות גדול, זה צריך להיות ויתור על פן טריטוריאלי גם לגבי התפוצה שחשוב שהתפוצה היהודית תתקיים, איך לשמור תפוצה יהודית בעולם פתוח, מדינת ישראל כמדינת ליבה היא חשובה בתנאי שתנאי מס' 1 מתקיים. והוא מרכיב יסוד בבחינת דמוגרפיית האזור היא השאלה מהי מדינת ישראל. פרופסור דה-לה פרגולה גורס כי היא מדינת הליבה של העם היהודי - לא רק יישות מקומית אלא גם בעלת משמעות היסטורית ומהותית רחבה יותר. לדעתו של דה-לה פרגולה, המדינה חייבת להיות יהודית ודמוקרטית (ofek online).

בכנס הרצליה בשנת 2003 אמר בין היתר מי שהיה אז שר האוצר ביבי נתניהו, המיועד לראש הממשלה: "יש לנו בעיה דמוגראפית אבל היא ממוקמת לא רק בערביי פלשתין אלא בערביי ישראל. אין לנו שום עניין לשלוט באוכלוסיה הפלשתינית, וכן הבעיה הדמוגראפית לא תתקיים שם, כאשר האוכלוסיה הפלשתינית תעבור לשליטה פלשתינית. במגילת העצמאות קבענו שאנחנו מקימים מדינה יהודית דמוקרטית. כדי שהדמוקרטיה לא תבטל את האופי היהודי של המדינה, אנחנו חייבים להבטיח רוב יהודי... אם התושבים הערביים (תושבי השטחים. צ.ג.) יישארו, ומספרם יגיע לכלל 35-40% מכלל תושבי המדינה, אז התקפלה המדינה היהודית והפכה למדינה דו-לאומית" (מתוך אתר "כנס הרצליה").

האם הוא יפעל, כראש הממשלה החדש, כדי לשמור את אופייה היהודי של המדינה, ברוח הדברים שהשמיע לפני שש שנים. האם הוא יילך בעקבות אריאל שרון. לפי מאמר ב-y-net, מתאריך 8.1.06, ראש הממשלה אריק שרון שוכנע על-ידי פרופסור ארנון סופר, גיאוגרף וחוקר דמוגרפיה וגיאו-אסטרטגיה, בסכנה הדמוגראפית. הא ראיה: פינוי רצועת עזה מיישובים יהודיים היא ללא ספק חלק מן המסקנה.

מכיוון שגם גודל האוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים שנויה במחלוקת, ניתן לחפש אינדיקטורים אחרים. למשל, העדר דיור לריבוי האוכלוסין. אינני חושב שתושבי סילואן אשר בנו בתים ללא אישור עשו זאת לצורך השקעה בנדל"ן, אלא בשל גידול טבעי של המשפחות. בדיוק כמו תושבי התנחלויות מרחיבים את השכונות בשל אילוצי גידול. אגב שם בינתיים לא הורסים מבנים ורבעים לא חוקיים.זה ועוד. נניח שמספר האוכלוסין במזרח ירושלים הוא קטן מכפי שסבורים, האם נפקא מינה, אם מצויים שם 175,000 או רק 125,000 כדי לוודא שלא יבואו מקרבם מחבלים, או שיסייעו למחבלים מבחוץ לבצע פיגוע. הסיכוי יהיה גדול יותר אם ניפרד מהם, והם לא יישאו תעודות זהות ישראליות והמכוניות שלהם לא יישאו לוחיות ישראליות צהובות. מעבר לגבול, אפשר שהם יהיו שכנים טובים. מכל מקום, אנו נהיה בטוחים יותר.

כך או אחרת, יש שתי אפשרויות בלבד. או שניפרד, רצוי תוך הסכם, אך אפשר בהחלט במסגרת שביתת נשק, עימה חיינו שלושים שנה עם מצרים ו-25 שנים עם ירדן, וממשיכים לחיות איתה עם לבנון וסוריה. בבוא הזמן נעשה גם עם השתיים שלום, וגם עם הפלשתינים. אם לא ניפרד, ואין זה משנה מה קובעת הסטטיסטיקה של מכון צמ"ד. משום מה הנתונים היצוקים כל כך לא מביאים בחשבון שבתנאים מדיניים קשים תהיה נשירה, ירידה, הגירה מכאן. היו דברים מעולם, בראשית היישוב וגם בתולדות מדינת ישראל. הסוף ידוע מראש. מדינה דו-לאומית בשלב ראשון, מדינה ערבית וסוף המדינה היהודית, מתישהו, בשלב שני. יש חלופה שלישית, לחלוטין לא ריאלית. מדינת אפרטהייד. היא עברה מן העולם ולא תקום עוד.