בשולי הכותרות

כל הכבוד לארגון 'פעמונים', המסייע בניהול תקציבי נכון של משפחה במצוקה.

מבחינת התפיסה הדתית מדובר בדרגה הגבוהה ביותר של צדקה, המקנה עצמאות כלכלית במקום תלות בכספי אחרים.

מעבר לכך, מבחינה התנהגותית מדובר בסוג של קואוצ'ינג - אימון אישי, המחנך לניהול בריא של משק הבית וחיי המשפחה והחברה בכלל. ניהול נכון של התקציב מקנה עקרונות של חיסכון, ייעול, צדק ושוויון בחלוקת המשאבים.

חיזוק הביטחון הכלכלי תורם לשיפור הדימוי האישי, המשפחתי והחברתי של בני המשפחה, ומשליך שלווה רגיעה ושלום בית. ההחלטות התקציביות, שכל בני הבית שותפים להן, הופכות את המשפחה למשרד אוצר ורווחה בזעיר אנפין.

הסקר שפורסם לאחרונה, לפיו קרוב למחצית מערביי ישראל מכחישים את השואה, אינו מפתיע.

אחרי ההפגנות האגרסיביות נגד מבצע 'עופרת יצוקה', וההזדהות הפלשתינית הלאומנית, ואחרי המפגעים שיצאו מתוכם, בא הסקר ומאשש את הממצאים על שנאת הערבים נגד היהודים.

מתברר שאיננו זקוקים לאנטישמיות תוצרת חוץ. האנטישמיות כבר כאן, צומחת מבית. ראוי שממצא מדאיג זה, השובר את כל שיאי ההתנכרות הערבית ללאום היהודי, ידליק נורה אדומה בממשלה לגבי היחס לאוכלוסיה הערבית ולמנהיגותה והמדיניות הרכה הנקוטה כלפיהן. מעבר לכך דומני כי הכללת השואה והציונות בתוכניות הלימוד בבתי הספר הערבים טעונות בדיקה. די לשקרים!

מכאן עיברו לאייטם הבא.

לאור הריבית האפסית על החסכונות בימים אלה, ראוי שהממשלה תבטל, כהוראת שעה, את הריבית עליהם.

ההוראה תחול רטרואקטיבית, מאז הירידה הדרמטית בשיעורי הריבית, בעקבות המשבר הכלכלי.

האומנם הפסדת וגם שילמת?!

לקראת יום הבירה פורסמו נתוני 'מכון ירושלים', המצביעים על גודלה של האוכלוסיה הערבית, שמהווה 35% מכלל האוכלוסיה העירונית. על-פי התחזית, בעוד עשור שנים צפוי המגזר הערבי לגדול ולהשתוות בהיקפו למגזר היהודי. לא, אין זה מדע בדיוני אלא מציאות. כאן במדינת היהודים תסריט האימה עלול להתגשם. בקצב זה לא יהיה עוד בעתיד מיעוט ערבי אלא רוב, חלילה. ועם נתונים סטטיסטיים אי-אפשר להתווכח.

אם לא די בכך, דומני כי פרסום נתונים אלה בסמיכות לחשיפת הממצאים על האנטישמיות הערבית הישראלית הוא סמלי ביותר. שילובם מהווה פצצה מתקתקת.

מתברר כי ישראל מודל 2009 מגדלת מפלצת אנטישמית מבית, תוצרת כחול לבן, המרימה ראש ומתרבה בקצב מדהים, פי שלושה מהאוכלוסיה היהודית. העובדה שהכנסת הדמוקרטית, אשר פסלה את תנועת כהנא, לא שוללת את המפלגה הערבית רע"ם, מרעילת הבארות, המסיתה נגד ישראל, היא אות קלון למדינה.

למותר לציין את הח"כים הערבים היורקים לבאר שממנה הם שותים ואינם מכירים במדינה. זוכרים את ח"כ מג'אדלה, שסרב להישבע אמונים בכנסת, ולאחרונה את אחמד טיבי, שנעדר מהטקס לציון יום ירושלים במגדל דוד? הגדיל לעשות המרגל עזמי בשארה, הצוחק כל הדרך לבנק עם המשכורת הממשלתית. נראה כי הכחשת השואה הרשמית הייתה רק שאלה של זמן.

ואחרון אחרון: בואו נחזיק טובה לחרדים ולדתיים, המהווים את התשובה הדמוגרפית לריבוי הערבי הטבעי.

יש גם חדשות טובות בירושלים.

אגודת הלל, לחזרה בשאלה, טוענת לאפליה על-רקע היעדר תקצוב ממשלתי של האגודה.

השאלה היא, מה פתאום שהממשלה תתקצב את העמותה. כלום החוזרים בשאלה באים מרקע משפחתי מעורער, או מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שהעמותה מגדירה אותם כחלשים וכנזקקים? בסך-הכל הם בחרו בדרכם מסיבות אידיאולוגיות. כסטודנטים הם מתוקצבים על-ידי הממשלה, וזוכים להטבות, בדיוק כפי שהחוזרים בתשובה זכאים לתמיכה ממשלתית כתלמידי ישיבה.

יתר על כן, תמיכה ממשלתית בעמותה תהווה הכרה ממסדית בתופעת החזרה בשאלה ועידודה. האם לא די בפשעי 'מרבד הקסמים' עם קום המדינה, שהדיחה לחילוניות עולים דתיים תמימים מארצות המזרח, שלדעת העמותה ראוי שהמדינה תתן יד למהדורה חוזרת של הכפייה החילונית?

האגודה מנסה לזרות חול בעיני הציבור, כאילו מדובר בסוגייה פוליטית, לרצות את החרדים, ולא בסוגייה עקרונית. ההטעיה היא כאמור גם בהצגת העמיתים, הפונים לעזרת הארגון כמקרה סוציאלי, ולא כבחירה אידיאולוגית מובהקת. מעבר לכך, התנועה מציגה את עצמה כאגודת סיוע בלבד, בעוד שמטרתה לעודד את תופעת היציאה בשאלה. דומני כי אף שם העמותה נועד להכשיר את נטישת היהדות, תוך הסוואתה כאילו מדובר בשיטה מקילה מיסודו של התנא הלל הזקן. ספינים כבר אמרנו?

זוכרים את אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים החרדי הקודם? ובכן, מתברר שלא הכל אצלו שחור. לפחות הממצאים החדשים של מחקרי 'מכון ירושלים' מחמיאים לו.

מתברר שהשנה האחרונה לכהונתו, שנת 2008, הייתה שנת שיא מבחינת התיירות, וגם ההגירה השלילית הייתה במגמת ירידה. נותר רק לקוות שניר ברקת, ראש העירייה, ימשיך במגמה זו.

האקטיביזם השיפוטי של בג"צ, מבית מדרשו של אהרן ברק, שוב מרים ראש במעורבתו בסוגיות פוליטיות ודתיות. השופטים קבעו, שעל הגיור הרפורמי להיות מתוקצב מהמדינה ככל זרם דתי. אלא שפה קבור הכלב: הרפורמים אינם זרם דתי.

בדיחה ידועה מספרת, כי כאשר נשאל פעם נשיא הקהילה הרפורמית, אלו מצוות צריך יהודי לקיים כתנאי להצטרפות לתורה, ענה - תשלום דמי חבר.

תעשיית הגיורים הפיקטיביים לכל המרבה במחיר, כמו מסע יחסי ציבור של הרפורמים למען נישואים אזרחיים, במסגרת עסקת חבילה כלכלית, מוכיחים עד כמה טמון גרעין של אמת בבדיחה זו.

התנועה הרפורמית, שאינה מכירה בתורה משמים וחותרת תחת אושיות ההלכה היהודית, קרובה באופייה מבחינה טקסית לנצרות (ואכן, למרבה הצער, בניה של קהילה זו הם כבר מתבוללים או נוצרים). בלבוש של קידמה ופתיחות ליברלית, כביכול, היא שואפת לנתק את העם מכל זיקה למסורת. לכן לא תיתכן הכרת הממסד הרבני ביהדותה בכלל ובגיוריה בפרט.

העלאת מס ערך מוסף תפגע בשכבות החלשות ובזוגות הצעירים, משום שהיא חלה על כל מצרכי היסוד ומוצרי החשמל הביתיים.

יתר על כן, במקום להוציא את עגלת המשק מהמיתון, העלאת מס ערך מוסף, שתשפיע על העלאת מחירים כללית של כל המוצרים, תצמצם את הצריכה ותשפיע איפוא על העמקת המיתון.

אגב, היכן הבטחת נתניהו שלא להעלות מיסים?

רוב הגזירות הכלכליות שבוטלו אמורות היו לפגוע במגזרים ספציפיים (מקבלי קצבאות, חולים, ביטחון ועוד), ועל כן עוררו את התנגדותם החריפה של השרים והוועדים הרלוונטיים. לעומת זאת, למס ערך מוסף, שהוא מס כללי ועקיף, אין ועד עובדים ולא סקטור רשמי למחאה. קל היה איפוא לאוצר לפגוע בבטן הפיסיקלית הרכה.

קציר הדמים השבועי, 21 הרוגים, שהיה לאחרונה, מפריך את הטענה כי הפעלת שעון קיץ מצמצמת את תאונות הדרכים.

זוהי טענה שהפכה למיתוס בפי המצדדים בעד שעון קיץ, שלא רוצים לקלקל להם את התזה. אולם תזה זו אין לה כל בסיס מציאותי והוכחה עובדתית. הסיבות לתאונות, הן כמו תמיד, תשתית הכבישים הרעועה והגורם האנושי.

מה שישראל היהודית לא הצליחה לעשות, לאחר משפט ראווה סנסנציוני שערכה לפושע הנאצי ג'ון דמניוק, עשתה אמריקה הגדולה בגרשה את הפושע לגרמניה.

ההיסטוריה סוגרת מעגל. גרמניה הנאצית היא שתשפוט בסופו של דבר את הפושע ותשליך אותו לכלא בערוב ימיו.

מנגד, שמתם לב שנשיא רוסיה הלך רחוק לקראת היהודים, ודחה את בחינות הבגרות שהתקיימו בשבת?

חסידות בעלז ידועה כחסידות פורצת דרך בתחומים רבים. זו החסידות היחידה מכל החסידויות המסורתיות (להוציא חסידויות חב"ד וברסלב הייחודיות), שפתחה את שעריה לתנועת התשובה, אשר הפכה לחלק בלתי נפרד מהקהילה. בעלז גם התחברה לאחרונה לאינטרנט הכשר, ויש לה מגוון ארגוני התנדבות לקהל הרחב.

היוזמה החדשה להקמת משמר אזרחי חרדי, הפועלת בשיתוף פעולה הדוק עם המשטרה, אינה מפתיעה והייתה איפוא רק שאלה של זמן.

ראוי להרחיב את הארגון הוולונטרי הזה לציבור החרדי כולו, ולמסד אותו בתור שירות לאומי, במקום השירות הצבאי, לתפארת הקהילה.

ממצאי הדוח של האגודה לזכויות אזרח, המצביעים על צמצום השירותים לערביי מזרח ירושלים, אינם מפתיעים.

לא סוד הוא שתושבי העיר המזרחית הם עברייני בנייה ממדרגה ראשונה, ורובם אינם נמנים עם ציבור משלמי הארנונה. עובדה זו גורמת להקטנת שירותי הרווחה, החינוך והתשתיות הניתנים להם רובם בחסד, ולא בזכות. אם הם רוצים תנאים שווים לתושבי מערב העיר, עליהם לשלם ארנונה כחוק. ראוי שיפנימו את הכלל, כי אין ארוחות חינם וכי על שירותים עירוניים צריך לשלם. אין זכויות בלי חובות! אם יתנו - יקבלו.

גם שיעורי ההריסה הגבוהים הם פונקציה של העבירות בתחום הבנייה ללא רישיון, הצורך בריבוי שוטרי מג"ב, הצצים תחת כל עץ רענן, מתחייב מן המצב הביטחוני הירוד וסכנת הפיגועים.

כפי שמוכיחים כל הסקרים, מרקם היחסים הרופף בעיר בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית הוא על-רקע לאומני. יש לזכור, כי למרות הכל הערבים זוכים לתנאים שוויוניים במוסדות להשכלה גבוהה במדינה ולזכויות אזרח שוות. אין ספק, לעומת התנאים ההומניטריים ברשות הפלשתינית הם נהנים כאן מגן עדן של זכויות.