בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נשק מדיני פסיכולוגי חדיש: דרישה להכרה בישראל כ'מדינה יהודית'
|
|
|
|
|
ראשית, קיימת 'שלולית' חרדית שאיננה מכירה במדינת ישראל, ולובשת שק ואפר ביום העצמאות. שנית, גם במחנה הדתי-לאומי עולים קולות של הינתקות מהמדינה ואי-הכרה בה. שלישית, בחוגי שמאל מסויימים, לאו דוקא רדיקאליים, מסרבים לקבל את המדינה כ'יהודית' בהגדרתה. יש מהם המסתפקים באי-הגדרה כלל ויש התובעים להגדירה כדו-לאומית! כל הקבוצות הללו הן בכלל מכחישי המדינה היהודית, והחוק המתבשל זוקר אצבע נו-נו-נו גם כלפיהם. | |
|
|
|
|
בשבוע שעבר אישרה ועדת שרים את חוק 'יום הנכבה' לפיו ייאסר לציין את יום העצמאות ואת עצם הקמתה של מדינת ישראל כיום אבל או יום צער. והעובר דינו מאסר עד שלוש שנים. בשלב נוסף רוככה ההצעה והומרה ל"מניעת מימון ממשלתי מעידוד פעולות שכאלה". נוסח זה אנמי עד מאוד, ולא-אופרטיבי בעליל. משמעותו היא רק לדאוג שכסף ממשלתי לא יזרום לשַמֵן "פעולות שכאלה", ותו לא. דברי ההסבר שנלוו להצעת חוק זו נשמעים קצת יותר טוב, אך למעשה גם הם יתמוססו במבחן התוצאה: "לאפשר לממשלה למנוע בדרכים שונות את מימון ציון יום הנכבה, אם בהעברת כספים לרשויות מקומיות שיפיקו אירועים מעין אלה, ואם במניעת הקלות מס מעמותות ערביות שכחלק מפעילותן מציינות את הנכבה הפלשתינית. הצעדים הכלכליים ייעשו כנגד גורמים שיהיו מעורבים בציון הנכבה אם במישרין ואם בעקיפין". בצנרת מסתובבת הצעת חוק נוספת מאותה סדרה, מאת ח"כ זבולון אורלב ('הבית היהודי'), שאושרה בקריאה טרומית, לפיה יוטל עונש של עד שנת מאסר "על מי שיפרסם קריאה הנושאת בפומבי דברים ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
|
במקביל ל'חוק הנכבה' עלה, ונפל בשלב זה, חוק נוסף בסידרה, 'חוק הנאמנות למדינה'. חוק זה היה חלוץ מרכזי במגרש הבחירות של 'ישראל ביתנו' ובהבקעת מועמדיה, ונועד לשלול אזרחות ממי שאיננו מצהיר נאמנות למדינה "כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה, ולשרת את המדינה, ככל שאדרש לכך, בשירות צבאי, או בשירות חלופי". למען האמת, חוק זה ראוי ונכבד בעיני יותר מ'חוק הנכבה', והוא אפקטיבי והרה-תוצאות הרבה יותר. כנראה שזו סיבת 'נפילתו' לפי שעה.
|
נשוב לענייננו; משבח אני את ממשלת ישראל הנוכחית ש'גילתה' נשק מדיני ופסיכולוגי חדש כנגד עמי ערב הסובבים-זוממים אותנו, וכלפי ערביי ישראל החוסים בצלנו; דרישה להכרה פומבית בישראל כ'מדינה יהודית'. לפתע התחוור לכולנו כי גם הצהרה אלמנטרית כזו היא 'מלחמת עולם'. מסתבר כי לחובת הצהרת אמונים למדינה יש ערך מוסף גם כלפי עצמנו; ראשית, קיימת 'שלולית' חרדית שאיננה מכירה במדינת ישראל, ולובשת שק ואפר ביום העצמאות. שנית, גם במחנה הדתי-לאומי עולים קולות של הינתקות מהמדינה ואי-הכרה בה. שלישית, בחוגי שמאל מסויימים, לאו דוקא רדיקאליים, מסרבים לקבל את המדינה כ'יהודית' בהגדרתה. יש מהם המסתפקים באי-הגדרה כלל ויש התובעים להגדירה כדו-לאומית! כל הקבוצות הללו הן בכלל מכחישי המדינה היהודית, והחוק המתבשל זוקר אצבע נו-נו-נו גם כלפיהם. ואולי, וליבא לפומא לא גליא (=הלב לא מגלה לפה), אולי נזכה להכרת עמישראל כולו במדינה בעקבות הכרת אומות העולם בה. הלא כך שורר בעל התהלים, בשיר שיבת-ציון השגור על פינו (קכו, ב-ג): "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה", ורק לאחר מכן ובעקבותיהם נצהיר גם אנו "הגדיל ה' לעשות עמנו"...
|
המילה 'נאמן' מופיעה פעמיים בתורה, ולראשונה בפרשתנו; "בכל ביתי נאמן הוא (=משה)" (יב,ז). הנאמן הנוסף הוא הקב"ה: "הא-ל הנאמן שומר הברית והחסד" (דברים ז,ט). אמינות 'נאמן בית' ואמונה בבעל-הבית - חד הם, בחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא). לא מעט 'נאמני בית' ואנשי-חצר מעיבים על האימון באדון, ברב, באדמו"ר, בבאבא או בפוליטיקאי. בחסידות פירשו כי נאמנות משה מתבטאת ב'עבדותו', "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". עבד מבטל כליל את עצמיותו, ו"לית ליה מדגרמיה (=ואין לו מעצמיותו) ולא כלום", או-אז "ישמח משה... כי עבד נאמן קראת לו". האמנם כל 'נאמני הבית' מבטלים את עצמיותם? אתמהה!
|
אני תומך בחוקים אלו כאבני יסוד של 'המדינה היהודית', גם אם הם קשי-ביצוע וצפויי-מיסמוס על-ידי הבג"צ. זה האחרון ידרוש קריטריונים מדויקים למושג 'מניעת תקציב', הגדרות משפטיות חדות ל'סימני הבעת צער או סממני אבל', ובעיקר יתפתל אל-מול גבולות 'חופש הביטוי' ו'זכויות האדם'. למרות מצג צפוי זה, המנבא 'תנובה' דלה לחוקים אלו, אני רואה בהם חשיבות הצהרתית ומסמנת-כיוון, גם אם מימושם רחוק ודחוק. עמדה דומה שגורה על-פי בקשר לחקיקה הדתית, למשל. אני מייחס לה חשיבות עקרונית, חינוכית, ואף תקוותית לימים טובים יותר. אינני מקבל את העמדה כי אם ממילא "כל הקניונים פתוחים" - צריך/אפשר לבטל את פרק השבת בחוק שעות העבודה והמנוחה. אם רבים צורכים סמים-קלים/לחם-בפסח - אין טעם בחוקי נגד. אם הכל דשים בעקבם עבירות 'קלות' (טובות הנאה, חריגות בנייה, אונאות מס, מפגעי סביבה וכיו"ב) - נמחק אותן מקובץ החוקים. ולא היא! לחוקים ולמצוות, לאיסורים ולעבירות, יש ערך חינוכי והצהרתי בפני עצמו, גם אם קיומם מזולזל למדי.
|
|
תאריך:
|
04/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
04/06/2009
|
|
הרב ישראל רוזן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קורא בעיון
|
4/06/09 22:01
|
|
2
|
|
יהודי גאה,
|
5/06/09 11:39
|
|
כדרכם של נאומים פוליטיים ודיפלומטיים, נאומו של ברק אובמה בקהיר יספק עוד הרבה פרשנויות ותגובות. וכדרכן של אלו, רבות מהן יהיו מתוך הפוזיציה. שכן נאומים כאלו בדרך כלל ניתנים לקריאה מכמה כיוונים, ובנויים כך שכמעט כל אחד יוכל למצוא בהם את מבוקשו. אך בשורות הבאות אנסה לעמוד על מה שלא אמור להיות שנוי במחלוקות: עובדות היסטוריות. וכאן חטא הנשיא האמריקני לאמת ולצדק.
|
|
|
מפחיד אותי כאשר קצין משטרה בכיר אומר (הארץ Online 2.6.09):
|
|
|
משטר החושך של הטאליבן באפגניסטן אטם בשעתו את שעריו בפני העולם החיצון, ורק בפני מתי מעט נפתח חרך הצצה אל המדינה שהפנתה עורף לכל סממן של ציוויליזציה. לבד מאירוח ה-VIP לו זכו אוסאמה בן-לאדן וחבר מרעיו, מטעמים מובנים, מפתיע להיווכח כי דווקא שליחו של יאסר ערפאת, שגריר אש"ף בפקיסטן, אחמד עבדל רזאק, פקד את ארמונו של השייח' מולא עומר בעיר קנדהר במספר הזדמנויות. זמן לא רב אחר כך זועזע העולם לנוכח פיגועי הטרור הגדולים בהיסטוריה ב-11 בספטמבר 2001. מאז אירוע מכונן זה, מקפיד ארגון אל-קאעידה ליצור זיקה פומבית בין שרשרת פיגועי הראווה שביצע, לבין "גורלו של העם הפלשתיני", רוצה לומר, כל עוד "נמשך הכיבוש" ימשיך לרחף איום טרור מהותי מעל ראשו של העולם החופשי. מסר זה נועד לחלחל לתודעתה של דעת הקהל המערבית ולהניע תהליך של הוקעת ישראל עד כדי יצירת סימן שאלה באשר לתוחלת קיומה.
|
|
|
כל יצואן מכיר את הבקשה "תן לי מחיר טוב אחרון". זוהי בקשה המגיעה מאת הלקוח שלו. אם הבקשה הזו מגיעה אחרי שהלקוח קיבל דוגמאות מוצר, או תיאור מדויק של המוצר המוצע על ידו כמו במפרט טכני, אזי זהו שלב מתקדם מאוד לקראת קבלת הזמנה מאת הלקוח. זהו המצב בכל ארץ מערבית, אך לא בארצות המזרח.
|
|
|
תזונה עומדת בבסיס מניעה וטיפול במחלת הסוכרת. אנו יודעים על השפעת ירקות, פירות, תבואות מלאות שמנים ועוד בתפריט המתאים לסוכרתיים. מה אנו יודעים על השפעת צריכת מוצרי חלב על התפתחות, מניעה ואיזון סוכרת שאינה תלויה באינסולין (סוג 2)?
|
|
|
|