|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נאומו של ברק אובמה הוא "רב-ערך" במשמעות הכפולה של המונח, הוא ערכי מאוד ויש ערכים שונים שכל אחד יכול לדלות
|
|
נואם ונאום מוערך. אובמה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
נשיא ארה"ב הנוכחי הוא ללא ספק אחד הנואמים המעולים של תקופתנו. נאום טוב נמדד בכמה אלמנטים שיש בו: תוכן חכם ומובן, סגנון וצורה, והגשה נכונה. אבל יש בו עוד אלמנט חשוב. הוא כולל פנינים - אמירות בל-נשכחות. וינסטון צ'רצ'יל מנהיג בריטניה ובעצם, העולם החופשי כולו בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה נואם בחסד. אמירות שנונות רבות שוזרו בנאומיו. אחת מהן בשבחו של חיל האוויר המלכותי, ה-RAF, וכך אמר: Never did so few so much for so many - מעולם לא עשו מעטים כל כך, כה הרבה, לרבים כל כך. הנשיא קנדי, אף הוא נואם משובח, זכור מאמירה לעם האמריקני בנאום ההכתרה: o not ask what America can do for you, ask what you can do for America - אל תשאל מה אמריקה יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען אמריקה. ברק אובמה, באמירה אחת בנאומיו במערכת הבחירות, הטביע את החותם על המסר שלו לשחורים ובעצם לכל העם: Yes we can - אמירה, שמאז, הועתקה וצוטטה בנסיבות שונות, במעמדים שונים וב מאמרים. לטעמי, בנאום המונומנטאלי באוניברסיטת קהיר, הפנינה היא: "הגיע הזמן לפעול על-פי מה שכולם יודעים שצריך לעשות". כה פשוט, כה חכם, כה נכון. ואשר לנאום כולו: לקראת הבחירות לנשיאות כתבתי מאמר באתר זה ב-30.10.08 וזה היה הפתיח: "גם אלמלא האינדיקאטורים היו מצביעים על יתרון לברק אובמה, הייתי כותב את המאמר. זאת מכיוון שהסנאטור הצעיר והמבריק, הוא קרן אור לאמריקה, ונשיא אמריקני שחי בהרמוניה עם עמו ועם העולם, יש לכך חשיבות רבה גם בכל הקשור באזורנו. במילים אחרות אני מאמין במנטרה: אובמה טוב ליהודים, כלומר לישראל". וזה היה הסיום: "פוליטיקאי שעושה לעצמו, וכל פוליטיקאי עושה ראשית כל לעצמו, ותוך כדי כך, או באמצעותו, הוא משרת את הציבור ואת המדינה, בזירה הפנימית והבינלאומית, הוא לא רק פוליטיקאי טוב - הוא מדינאי. כזה הוא לדעתי ברק אובמה בפוטנציאל שלו. זאת ועוד, בשביל אסיינים, אפריקנים וקבוצות נאורות באירופה, שחור, אף שהוא חצי לבן, כנשיא ארה"ב - אלה ימי משיח. ואם אלה לא הימים ממש, אזי יש בהם את האלמנט של בשורה. לסיכום, אם יש תקווה להשכנת שלום במזרח התיכון כולו, אובמה עשוי להיות קטליזאטור רציני מאוד במימוש הבשורה הזאת, החזון הזה. לכן - אובמה" - ככה כתבתי אז, ואני שמח שנשיא זה עונה על הציפיות שלי, ואולי אף מעבר להן. נאום אובמה הוא "רב-ערך" במשמעות הכפולה של המונח. הוא ערכי מאוד ויש ערכים שונים שכל אחד יכול לדלות. לכולנו יש מה שהסוציולוגים קוראים predispositions כלומר, נטיות לב. על פיהן אנו דנים אנשים, מנהיגים והמדיניות שלהם. יש, והם רבים, שבשבילם מילות המפתח היו הפסקת הבנייה בהתנחלויות. אלי דיבר הקטע הבא: "קשריה ההדוקים של אמריקה עם ישראל ידועים היטב. קשר זה לא ניתן לניתוק. הוא מבוסס על קשרים תרבותיים והיסטוריים,והכרה שהשאיפה למולדת יהודית [הדגשה שלי: צ.ג.] מבוססת על היסטוריה טראגית שאי-אפשר להכחישה. "יהודים בכל העולם נרדפו במשך מאות שנים והאנטישמיות באירופה הגיעה לשיא בשואה שלא היה לה תקדים. מחר אבקר בבוכנבאלד, שהייתה חלק משורה של מחנות שבהם יהודים שועבדו, עונו, נורו והומתו בגזים על-ידי הרייך השלישי. ששה מיליון יהודים מתו יותר מכל האוכלוסיה היהודית שחיה כיום בישראל. התכחשות לעובדה זאת היא חסרת בסיס, בורה ומלאת שנאה. איום להשמיד את ישראל או חזרה על הסטריאוטיפים המתועבים על היהודים, הם עוול נורא המעלה בדעתם של הישראלים את הזכרונות הכואבים ביותר ובה בעת מונע את השגת השלום שעמי האזור ראויים לו" (תרגום ע"פ הארץ). הנה בקטע קטן אחד השמיע נשיא המעצמה הגדולה בעולם, בפני כינוס יוקרתי-מוסלמי-היסטורי את ה-raison d'être של מדינת ישראל כמדינה יהודית. שום מנהיג אמריקני לא עשה זאת לפניו בנסיבות אלה. האם יכול להיות מסר נעלה, ברור וחד יותר - לנו היהודים, לנו הישראלים, לנו ניצולי השואה? |
| תאריך:
|
09/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
09/06/2009
|
|
צבי גיל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אדל
|
9/06/09 21:33
|
|
|
|
2
|
|
ערך הדמגוגיה
|
10/06/09 00:59
|
|
מה מקומו של הפרט המתקיים בחברה, אשר שמה לה למטרה למלא אחר יעד? האם על הפרט לבטל את עצמו לדעת, כדי לממש מטרות אידיאולוגיות של הקולקטיב או יעדים שקבעה לעצמה החברה? כיצד ניתן לממש יעדים לאומיים, כאשר אנשים הם בעלי חשיבה, נטיות לב, והעדפות עצמאיות, ורבים כל כך עושים את הישר בעיניהם - מתרוצצים על הגבעות, מתפזרים לכל רוח, ללא סדר וללא יד מכוונת, ויוצרים מין כאוס אנרכיסטי שכזה? או שמא יש לשאול את השאלות מן הכיוון ההפוך: האמנם ניתן לממש יעדים לאומיים והאם אכן יכולה החברה להגיע להישגים, כאשר הפרט נרמס, כאשר כולם נדרשים ללכת בתלם ואין מקום לשוֹנוּת? האם אין חשש, שהעדר שאליו אנו משתייכים צועד היישר לתהום, ואילו דווקא האינדיבידואליסטים, החופשיים ברוחם, הם אלה שבכוחם לתת לנו תקווה?
|
|
|
|
|
ההתדרדרות החלה אומנם בעסקת ג'יבריל השנייה בשנת 1985, אך כעבור 21 שנים - בעסקת חילופי הגופות (וסוחר הסמים "ג'יניס" טננבאום) עם חיזבאללה בתום מלחמת לבנון השנייה, נפרצו כל הגבולות. למען משאלת לב וסיכוי, שקלישותו הייתה ברורה מלכתחילה לאור התחקירים והדוחות הרפואיים, שאולי-אולי שני השבויים בחיים, ובשל החשש להתייצב מול שתי המשפחות ומול הציבור ולומר להם את האמת - נטשה ממשלת ישראל כל עיקרון וכל היגיון. היא הפקירה את חייהם של שבויים וחטופים בעתיד, ודאי אם ייפצעו בעת חטיפה או נפילה בשבי. היא גם ויתרה על הסיכוי (הקטן) האחרון להשיג מידע על גורלו של רון ארד (על החזרתו - חי או מת - כבר חדלו לדבר מזמן).
|
|
|
|
|
היו רבים שלא היה להם ספק כי הכלל המוזר לפיו אין למנות שופטים בתקופת כהונת "ממשלת מעבר" נוצר במיוחד עקב כהונת השר פרידמן כיו"ר הוועדה, שנגדו ניהלה הנשיאה ביניש מלחמת חורמה מיותרת ומזיקה, בתמיכה קולנית של חלק מהציבור הרואה בבית המשפט העליון את ממשלתו הלגיטימית. אני הקטן, לעומת זאת, סברתי שמדובר בדוגמה לקביעת כלל מוטעה, שמיושם באופן מוטעה עוד יותר, בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. התוצאה הצפויה, כך הזהרתי, היא שיתוק מערכת המינויים לחצי שנה. טעיתי - המערכת שותקה כמעט לשנה.
|
|
|
|
|
ידיעות אחרונות הוא עיתון צהוב. מוזר שצריך לכתוב זאת כך, באופן כה מפורש, כאילו מדובר באיזה חידוש מהפכני, אבל לאור הטענה שנשמעת כעת מצד עורך העיתון, דומה שאין ברירה.
|
|
|
|
|
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל", כך אמר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, כשהקריא את מגילת העצמאות. 61 שנה חלפו מאז. האם המדינה עליה הכריז דוד בן-גוריון היא באמת מדינה עצמאית גאה או מדינה תלותית אשר לא יכולה להתנתק מה"עטין" של ה"דוד מאמריקה"?
|
|
|
|
|
