הסכם הקבע, ותודעת היום שאחרי

בשבועות האחרונים החל בימין מאבק על תודעת הציבור ביום שלאחר הסכם הקבע עם הפלשתינים. אנחנו, אנשי השמאל, שוקטים על השמרים, בסברנו כי די בכך שידנו גברה בתודעת הציבור לגבי עצם ההסדר, וההכרח בחלוקת הארץ בינינו לבין הפלשתינים במסגרת שתי מדינות.

נראה שגם בקרב הגרעין הקשה של הימין כבר מבינים שעם אובמה בארה"ב, החל השלב הפוליטי המעשי שיוביל להסדר קבע עם הפלשתינים. כלי התקשורת מצביעים כי גם נתניהו כבר הבין זאת. יישוב הסכסוך במזה"ת הינו אינטרס אמריקני חיוני, בטווח השנתיים הקרובות.

נותר לימין בישראל להיאבק על תודעת הציבור בישראל ביום שלאחר הסכם הקבע. עבורי, ולהערכתי עבור רוב הישראלים, "היום שאחרי" יהיה יום של שמחה, היום שבו תממש הציונות את ניצחונה הגדול, היום שבו תוכר זכותה של מדינת ישראל להתקיים במזה"ת על-ידי כל העולם הערבי, וסוף פסוק בקביעת גבולות המדינה.

לא כך בעיני הימין, ובמיוחד זה האידיאולוגי. יהיו ביניהם כאלה שיבקשו לצרוב בתודעת הציבור את "היום שאחרי" כיום של כניעה ותבוסה, כיום שנמנע מישראל להמשיך וליהנות מפירות כיבושיה, הצודקים בעיניהם. מטרתם - לעורר בציבור רגשות של תסכול, שיהפכו עם הזמן לזעם כלפי ההסדר, כדי "לפוצצו" בעתיד.
עכשיו יש לסמן את האשמים למצב שאליו תומרנו, לטפל באלה שגרמו למה שמראה הימין ככניעה ותבוסה.

בשבועות האחרונים תועמלני הימין מטפחים אגדה שתמציתה - הימין ניצח בבחירות אבל השמאל שולט. גרסה ישראלית של "הפרוטוקולים של זקני ציון" - זרועותיו הארוכות של השמאל הישראלי והשפעתו הרבה בתבל כולה.

ישראל הראל, במאמרו בהארץ (23.4.09): "כשגולדה מאיר הכריזה, וביטאה בכך את דעת הרוב בישראל, ש'אין עם פלשתיני', השמאל הישראלי התייצב נגדה. המערכה שניהל למען הכרה בעם פלשתיני גרמה לשינוי ערכים בציבור היהודי בישראל ובעולם..." (לפי הראל, השמאל המציא את העם הפלשתיני). ובסיום: "...שכן הישראלים החותרים תחת נתניהו אינם מסתפקים בזירה הפנים ישראלית, הלגיטימית. כשהשמאל מפסיד בקלפי - זרועותיו ממשיכות להיות פרושות ופעילות גם ברחבי תבל...".

ולימור סמימיאן דרש, במעריב-nrg (באותו יום): "...פגישה זו ממשיכה ריטואל קבוע רב שנים, שמתרחש בימים אלו שוב. התהליך מתחיל בכך שהשמאל מקבל באופן מוחלט את עמדות הצד הפלשתיני [שקר מוחלט - א.מ.]. כשמתברר לו שהממשל האמריקני חושש לקבל את עמדותיו [כך משכתבים היסטוריה - א.מ.], הוא שולח שליחים ומפציר בממשל לאמצן. בינתיים השמאל מאבד את המנדט ונבחרת ממשלה חדשה. בשלב זה מסביר לנו השמאל שאם נעז לא לקבל את עמדות הממשל האמריקני (שאותן הוא כפה על הממשל בעצמו) יהיה משבר תהומי שאיש עוד לא יסתכן בהתרחשותו".

כותבים אלה של הימין האידיאולוגי נותנים ביטוי מובהק לתפיסות "האויב הפנימי", "הגיס החמישי" ו"תקיעת הסכין בגב", ומפנים את חציהם המורעלים כלפי אנשי השמאל. כך מתחיל שוב מסע ההסתה והתרת הדם של אנשי השמאל. זה הזמן להזכיר לאנשי הימין את האזהרה כי "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". מניסיוננו אנו יודעים כי מילים הופכות ברגע כלשהו לכדורי אקדח או לרימון... החברה הישראלית תתקשה לעמוד ברצח פוליטי נוסף. השמאל למד את הלקח ולא יפקיר את גבו ל"נעיצת סכין" נוספת. עלינו להיאבק על תודעת הציבור הישראלי "ביום שאחרי" כיום ניצחון, פיוס והשלמה.