הינתקות אזרחית חדשה

הסכמי אוסלו מלפני 15 שנה, היציאה משטחי A ו-B ב"גדה המערבית", וכמובן ההינתקות מרצועת עזה - שמו קץ לחזון ארץ-ישראל השלמה. אלא שממשלות ישראל נמנעו עד כה מאימוץ חלופה - מה התחליף הלאומי שלנו, של ישראל היהודית-דמוקרטית, לחזון ארץ ישראל השלמה?

יש מיעוט קיצוני שלא השלים עם המציאות החדשה. תפישת-עולמו ברורה וחד-משמעית - הוא דבק ברעיון שלמות הארץ, הוא איננו מכיר בזכותם של ערבים פלשתינים לחיות בשטח כלשהו בארץ שניתנה לעם ישראל על-ידי הקב"ה, ומבחינתם - אין משמעות לשאלה המשפטית של בעלות וקניין.

זו איננה תפישתו של הרוב הגדול והקובע בממשלת ישראל - הוא מכיר בעובדת קיומם של הערבים הפלשתינים ובזכותם החוקית לחיות במקום. בוודאי שאין רוב זה מתיר התעלמות מן הבעלות של ערבים על קניינם הפרטי, וכך, כתחליף לגיבושה של מדיניות לאומית אחרת, עוסקים במלוא המרץ במאחזים הבלתי-חוקיים.

יש עוד תירוץ לאי-אימוצה של מדיניות חדשה - אלה התנאים לחידוש המשא-ומתן עם ההנהגה הפלשתינית, תוך השקעת זמן ומרץ בלתי נלאים במנטרה בת ארבע המילים - "שתי מדינות לשני העמים", או התביעה כי עליהם להכיר תחילה בישראל כמדינת הלאום היהודי. אלא שגם כאן, אנו יודעים כי לא בכך תיפתר הבעיה. בשלב הנוכחי, אין סיכוי לגשר במו"מ על הפער בין העמדה הישראלית לפלשתינית, והוכיחו זאת היטב השיחות הממושכות והעקרות שניהלו אהוד אולמרט וציפי לבני עם אבו-מאזן ואבו-עלא. אנו יודעים היטב כי אין בשלב זה מנהיגות פלשתינית השולטת בשטח, והמסוגלת לדבר ולהחליט על הסכם כלשהו בשם העם הפלשתיני.

ככל שחולפים הימים, עולה הספק אם ה"גביר" בוושינגטון הוא שיתערב סוף-סוף, הוא שיביא לנו את הפיתרון שאין שני הצדדים מסוגלים לממש בכוחות עצמם.

וכך נמשכת הדריכה במקום, המקרבת אותנו במהירות אל התוצאה הבלתי נמנעת של מדינה אחת לשני העמים - אל סופה של מדינת הלאום היהודית.

מה ניתן וחובה איפוא לעשות, וללא שהות?

מדינת ישראל חייבת לגבש תוכנית הינתקות אזרחית חדשה. עלינו לקבוע חד-צדדית את קו הגבול המזרחי שאנו מציעים לישראל, ומכאן את השטח שיעמוד לרשות העם הפלשתיני, אם וכאשר יקים את מדינתו. תוכנית זו לא תשנה את הפריסה והתפקוד של גורמי הביטחון בכל השטח, אולם למן אותו רגע תפונה כל ההתיישבות היהודית שמעבר לקו זה, וליישובים שיסרבו להתפנות - יופסקו לאלתר ולחלוטין התמיכה והסיוע ממנו הם נהנים היום.

גבול חד-צדדי זה לא יהיה הגבול המדיני הקבוע והסופי. אם וכאשר יימצא גורם פלשתיני מוסמך שיהיה מוכן לדון ברצינות על תוכנית שתי מדינות הלאום - אז אפשר יהיה לשוב ולדון על תיקונים בקו ואף על חילופי שטחים.

איננו יודעים מתי יימצא בר השיח הפלשתיני. אולם שוב לא נהיה תלויים בקיומו. בינתיים תהיה לנו מדיניות ברורה ומחייבת, ותיפסק הדריכה במקום המסוכנת כל כך.