"באללה אנו בוטחים"

אין ספק, אם פרשת דודו טופז לא הייתה קיימת, היה צריך להמציא אותה. לא בגלל הבדרן גיבור הפרשה, שעשה 'קאמבק' דרמטי וחזר אל הבימה התקשורתית, ובגדול, בנסיבות פליליות. חשיבותה של הפרשה היא במסרים שלה מבחינה אישית, ציבורית, עיתונאית ומשפטית, שעשויים להילמד בחוגים לתקשורת ולמשפטים. היא מלמדת גם שיעור בפסיכולוגיית ההמונים.

הנשיא האמריקני מבקר באזורנו. במדינות השכנות - כן - לא אצלנו, למרות זאת חשוב מאד לרצותו, חושבים אלה המופקדים על הביטחון ועל המדיניות במדינת היהודים, ודרך אגב להקל עליו גם את מלאכת ליקוט התשואות במדינות בהן הוא מבקר. שלא תהיה למישהו סיבה לטעון שמעשי היהודים העיבו על הביקור החשוב. ואיך עושים זאת, כיצד מסייעים לנשיא האמריקני במה שנראה כמשימת חייו - להתחבב על כולם, כולל על האויבים המוצהרים של עמו וארצו - פשוט מאוד, פותחים במבצע להריסת "המאחזים הבלתי חוקיים" בשטחים הכבושים, אלה חבלי ארץ ישראל ש"החשיבה הפרקטית" מחייבת להעבירם לריבונות פלשתינית כדי שיואילו בטובם למתן את רצחנותם ובדרך אגב גם יפסיקו להתייחס אל אמריקה כאל השטן הגדול או השטן בכלל.

אם מצויה בארץ מסעדה שמושכת אותי אליה כמו מגנט, הרי זו, לא פחות ולא יותר, "הרברט סמואל" התל אביבית. לשום מסעדה אחרת, זולתה, לא חזרנו מעולם בתכיפות גבוהה כל כך. אלא שמה לעשות, ו"הרברט סמואל" היא, לטעמנו, מסעדה ממגנטת, מן הסתם הרבה בזכות שף הצמרת שלה ובעליה, יונתן רושפלד. סוף סוף רק מעטים כמותו נחונו בהבנה קולינרית עשירה כל כך וביצירתיות שאין דומה לה.

פרקליטות המדינה הודיעה לפני כשנה למועמד הליכוד לראשות עיריית קריית שמונה, ניסים מלכה, על כך שתיק החקירה נגדו בחשד לניגודי עניינים והפרת אמונים בעת שכיהן כיו"ר המועצה הדתית בעיר נסגר מחוסר ראיות. מאז הוא הספיק להיבחר לראשות העיר.

בשבוע שעבר אישרה ועדת שרים את חוק 'יום הנכבה' לפיו ייאסר לציין את יום העצמאות ואת עצם הקמתה של מדינת ישראל כיום אבל או יום צער. והעובר דינו מאסר עד שלוש שנים. בשלב נוסף רוככה ההצעה והומרה ל"מניעת מימון ממשלתי מעידוד פעולות שכאלה". נוסח זה אנמי עד מאוד, ולא-אופרטיבי בעליל. משמעותו היא רק לדאוג שכסף ממשלתי לא יזרום לשַמֵן "פעולות שכאלה", ותו לא.