בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כך קיבלנו את ישראל: מדינה שאינה רק חסרת חוקה עד עצם היום הזה, וחסרת גבולות קבועים ומוסכמים, אלא שאין לה אפילו לאום ייחודי משלה ● מצב זה - מסכן את המשך קיום המדינה בביטחה
|
הלאום - היכן הוא? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מקובל לראות במדינת ישראל מדינה דמוקרטית שהוקמה על-ידי עם ככל העמים. הוויכוח הציבורי נסב בדרך-כלל על אודות מהות הדמוקרטיה בישראל, כאשר יש הטוענים כי הציונות היא תנועת שחרור לאומית לכל דבר, ולעומתה ההיסטוריונים החדשים מגדירים אותה כתנועה קולוניאלית. אולם הביקורת על הציונות יכולה וחייבת להיות גם על עצם הגדרתה כתנועה לאומית. עם הקמתה התייחסה הציונות לקהילות יהודיות במזרח אירופה בעיקר, ויהודים הגיבו בדרכים שונות ואף מנוגדות למה שנראה לחלק מהם כאתגר לאומי. החרדים יצאו באופן נחרץ נגד המעש הציוני ופגיעתו בסדרי עולם; הזרם האוטונומיסטי צידד בזכויות קולקטיביות ליהודי מזרח אירופה במסגרת מדינות מושבם; יהודי המערב ראו עצמם כצרפתים או גרמנים "בני דת משה" וסירבו לקבל את ההגדרה הלאומית. סביב הציונות התלכדו אלה שהאמינו בצורך לבנות את "היהודי החדש". הם אכן יצרו בפלסטינה ארץ ישראל, מעצם הקמת היישובים והתרבות המקומית העברית, גרעין ללאום חדש שהיה מוכר בשם:"היישוב העברי", ואחר כך "היישוב העברי בדרך למדינה". המדינה שהוקמה ב-1948 אמורה הייתה לענות להגדרת בנדיקט אנדרסון לאומה: "אומה היא קהילייה פוליטית מדומיינת- ומדומיינת כמוגבלת וכריבונית מעצם הגדרתה".תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 כללה את הצורך לנסח חוקה למדינה, על-ידי האסיפה המכוננת, שהבחירות לה התקיימו בתחילת 1949. אולם האסיפה המכוננת הפכה מיד לפרלמנט רגיל, וכך שונה הכיוון התחוקתי של ישראל ונמנע כינונה כרפובליקה, כפי שניתן היה לצפות שתהיה. הלל קוק וערי ז'בוטינסקי הגדירו את המהלך הזה "פוטש" - כלומר צעד שרירותי אנטי תחוקתי. וכך קיבלנו את ישראל: מדינה שאינה רק חסרת חוקה עד עצם היום הזה (יש לה חוקי יסוד לא מעטים, אך הם נתונים לפרשנות שונה של בתי המשפט), וחסרת גבולות קבועים ומוסכמים, אלא שאין לה אפילו לאום ייחודי משלה. על-פי התפיסה שעוגנה בחוקי המדינה, אין כלל אזרחיה של ישראל מהווים את הלאום שלה. ישראל רואה את "העם היהודי" כעמה, רעיון שהוא ייחודי ואינו קיים בשום מדינה בעולם. ראוי לציין שתפיסה זו שונה לחלוטין מתפיסתם של אבות הציונות וקודם כל בנימין זאב הרצל שהבהיר כי יהודי המערב למשל אינם אמורים להיכלל תחת הכותרת "העם היהודי", והכיר בכך שבצרפת ימשיכו להיות אזרחים יהודים שהם ה"יזראלטים" למשל. בבתי הספר בישראל מלמדים את ההיסטוריה של הצהרת בלפור, אך אין כוללים מידע על אודות מי שערערו על הלגיטימיות של מהלכי הציונות, ותגובות חוגים אנטי ציונים זוכות במערכת החינוך להגדרה "מתבוללים". וכך, בן דורו של בלפור - אדוין מונטגיו - מעולם לא חשב שה"בית היהודי" אמור להיות ביתו, ובימינו הסנאטור ג'וזף ליברמן, שהיה מועמד לסגן נשיא ארה"ב, או הנרי קיסינג'ר, לא ראו עצמם מעולם כאזרחים פוטנציאלים של מדינת ישראל. כך שהיהודים אינם בהכרח ישראלים וגם אינם אמורים להיות כאלו. לעומת זאת, קיימים בהחלט ישראלים רבים שאינם יהודים. הקונסנזוס ברוב היהודי בישראל אינו רואה באנשים אלה "ישראלים" מבחינה לאומית. את הגישה הזאת מייצג היטב הסופר א.ב. יהושע, הגורס בספרו "הקיר וההר" שרק היהודי הטוטאלי יכול להיות ישראלי. בשעתו טען כנגדו הסופר אנטון שמאס (שאינו יהודי), שרצה להשתלב כאזרח שווה במדינה: "כל עוד תגדיר המדינה את עצמה כמדינה יהודית איני יכול לומר, כפי שהייתי רוצה לומר, שאני ערבי ישראלי". ואכן, כל עוד ישראל אינה מדינה ישראלית דמוקרטית, אין מקום למי שאינו יהודי להשתלב בה כאזרח שווה וכשותף במקור הריבונות שלה. שמאס סבר שהפתרון החוקתי-פוליטי-לאומי ימומש "רק כאשר יחליט הרוב שבתעודת הזהות שלי ושלכם יהיה כתוב ישראלי. רק אז תישמע יריית הפתיחה של חזון הדור הבא". אולם בישראל הטוענת לכתר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אין לאום ישראלי ואין שוויון זכויות אזרחי. עמותת "אני ישראלי" הדורשת מזה קרוב לעשר שנים שהמדינה תכיר בלאום הישראלי (אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח), נתקלת בהתנגדות מוחלטת מצד נציגי המדינה. פרקליטות המדינה טוענת במסמכים רשמיים שתביעה זו "חותרת תחת יסודות המדינה". המסקנה היא עגומה: לאום טריטוריאלי של מדינה דמוקרטית, כפי שצמח בצפון אמריקה, אינו לגיטימי בישראל. חבריי לעמותת "אני ישראלי" ואנוכי חוששים שהמצב הזה הוא המהווה חתירה תחת סיכוייה של המדינה להמשיך להתקיים בביטחה.
|
תאריך:
|
30/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
30/06/2009
|
|
יוסי ברנע
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אחמד זיבי אורגינל
|
30/06/09 17:42
|
|
2
|
|
xce453
|
30/06/09 17:50
|
|
3
|
|
מרק טווין
|
30/06/09 19:27
|
|
4
|
|
סיישל
|
30/06/09 19:57
|
|
5
|
|
יוסי ברנע
|
30/06/09 23:13
|
|
|
|
אבי עומר
|
1/07/09 06:11
|
|
6
|
|
יוסף אבי ישוע
|
1/07/09 07:09
|
|
|
|
עידןסובול
|
1/07/09 09:18
|
|
7
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
1/07/09 10:11
|
|
|
|
יוסי ברנע
|
1/07/09 22:22
|
|
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
3/07/09 01:05
|
|
8
|
|
אין סיכוי ל"לאום"
|
1/07/09 15:50
|
|
כשאנו משוחחים במכשיר הסלולרי בזמן שהייה בחו"ל, איננו מודעים לכל הפרמטרים שמייקרים משמעותית את חשבון הסלולרי שלנו.
|
|
|
חוש השמיעה הינו חיוני לתפקוד היומיומי, לתקשורת ולהישרדות. על-ידי קליטת קולות אזהרה, משתפרת יכולת ההישרדות, ואילו קלט של קולות מרגיעים, משפיע על שלווה, מנוחה וביטחון.
|
|
|
רבים בעולמנו ואני בתוכם מצפים לספר ולסרט על חייו ופועלו של ברנרד מיידוף הגנב הכי גדול בעולם והאיש שקיבל את העונש הדמיוני הבלתי ייאמן: 150 שנה בבית הסוהר! - פרק זמן שהוא בערך פי שניים מחיי אדם ממוצע. הספר והסרט העתידיים עשויים לשפוך אור על פרטי תאוות הבצע חסרת הגבולות של האיש וגם על הלקוחות שלו - אוהבי בצע לא קטנים בעצמם שרצו להרוויח רק עשרה אחוז לשנה, ולא פחות כמו שנותנים בבנקים "נורמלים" - ובסופו של דבר, אחרי שקיבלו רווחים נחמדים במהלך השנים (כן. לא צריך להתעלם מעובדה זו, כאשר מרחמים ובצדק על הקליינטים העשוקים) נשארו בלי כלום. הם התפתו בשל הריבית הגבוהה שהציע, הלכו שולל אחר הבאאז שהיה סביבו כאילו הוא גאון פיננסי, התחברו לחברים אחרים שהאמינו לו ופיארו את הצלחתם ונהנו כולם יחד משלטונות החוק שלא השכילו לבדוק לעומק את תופעת ההתעשרות של מי שייזכר אולי כנוכל הגדול של כל הזמנים.
|
|
|
כל בית גידול נורמלי, מגדל גם עשבי פרא. הפוליטיקה הישראלית גידלה לנו עשבי פרא לרוב, השבוע נעקר אחד מהעשבים המזיקים יותר. סיפור הנשיקה של חיים רמון הוא דווקא הסיפור הקל שלו, הוא הרי "השוויץ" במשפטו על קיום מערכות יחסים עם צעירות, נדמה לי שלא פירט את גילן, והקצינה שנישק, דומני, לא הייתה רחוקה באופן משמעותי מגיל הקטינוּת.
|
|
|
כל פוליטיקאי בעולם המערבי שהיה מורשע בעבירת מין, היה מליט את פניו בשתי ידיו ופורש בבושת פנים ביום ההרשעה. עיכוב קל היה גורם לכלבי השמירה - אלה עם הכלבת - להסתער עליו כדי לעזור לו להחליט מהר. חיים רמון זה משהו מיוחד. "עיתונאים אהבו אותו... הם אהבו את הישירות שלו, את הדיבור בגובה העיניים, את השנינות הפוליטית, את החשיבה מחוץ לקופסה" [נחום ברנע / ידיעות-אחרונות / 29.6.09].
|
|
|
|
|
|
טובה ספרא |
התחזית האסטרולוגית לחודשים הקרובים מציגה אתגרים נוספים, אך גם הזדמנויות לצמיחה ולשינוי חיובי התקשורת מציגה תמונה שלילית ומחלישה את המנהיגים מתגלים מקרים של בגידה ופגיעה במדינה ...
|
|
|
יוסי אחימאיר
מיהו גולן, מה דעותיו - לכל ידוע, לא כן אבי שקד לפי מודעות הענק שפירסם בעיתונות סוף השבוע, הסוציאליסט הזה כנראה אינו חסר ממון בכיסיו כגודל המודעות - כך גודל האבסורד הפוליטי
|
|
|
רון בריימן
תשובה ציונית הולמת ומתבקשת מול "בית הדין" האנטישמי בהאג היא הצטרפות של כל הכוחות הציוניים לממשלת חירום, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר לשם כך על כולם לגזור על עצמם איפוק ואחריות
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|