הרוחות אוחזות ברסן

לא התקשיתי להבין את התרמית של מיידוף. נכון שממדיה חורגים מכל מה שהדעת יכולה להשיג, אבל העיקרון איננו מסובך יותר מאשר לוח הכפל הבסיסי. מה שלא הבנתי, אף על-פי שהעיתונים מלאו הסברים של כלכלנים ומתמטיקאים ופסיכולוגים, הוא איך נפלו גיבורים ואבדו כלי מלחמה. הם לא קוטלי קנים הגיבורים המרומים האלה. אשפי הפיננסים המרתקים בתבל, טובי המצליחנים ההישגיים, מנכ"לי צמרת נודעים ברבים כגאונים, אלה ולא מוכי בינוניות ועניי אי.קיו, נותרו עירום ועריה. אומרים עליהם כי מערכת קבלת ההחלטות שלהם מהירה ואמינה וכי שכלם מושחז כתער וקודקודם מלא תאים אפורים לתפארת המין האנושי כולו, ואיך, איך יובהר ואיך יסופר, שהם, האדירים שבאדירים, נפלו קורבן למה שבור בשיעור קומת בורותי לא היה נכשל בו על-פי השכל.

אני רואה אותם לנגד עיניי, מיליארדרים שהתישו את הערצת ההמונים הסוגדים לשיאני הון, שועים שנשיאים וראשי ממשלה וסנאטורים נלחמו על הזכות להיות ממקורביהם, פרופסורים שהיו לראשי אוניברסיטאות והורו לגזבריהם להשביח את הקרנות עליהן היו ממונים בהשקעה אצל ההודיני הפיננסי המפליא כל-כך לעשות. אני מונה אותם אחד אל אחד, אנשי מעשה ששמם בלבד הניע בתי מחוקקים לעצב מדיניות מיסוי ופיתוח תשתיות קובעי גורל, אנשי רוח וחכמים שתורתם הייתה לאמנותם, שזכו לתמיכה נדיבה של הדיוטות עתירי ממון שביקשו לקנות קצת מניחוחו המשכר של בושם בעלי הדעת העליונה, אמנים, שחקנים, מעצבי צמרת, מלבישי נוצצים ונוצצות. איך נפרדו המפוארים האלה מכספם ושמו אותו על קרן הצבי שהתחזה כשור האגדי ולא העלו על הדעת מה שהיה כל-כך ברור: אין צבי בעולם שאינו עורג אל מחוץ לפלנטה ונס שמה במהירות הרוח לאחר ששמו דולרים על קרנו, אין בנמצא הודיני אלא אם כן הוא רמאי ומאחז עיניים. איך?

לא רק שרי אריסון

עד שראיתי את המסיבה שזכתה לכיסוי חסר בושה לאחר הגילוי הנאות של שרי אריסון שעלתה למסך לספר כי היא מתקשרת עם איני יודע בדיוק מי או מה. היא לא התוודתה. היא סיפרה כמו שפלוני מספר שהוא מחסידי מרטין בובר, או דיאגו מרדונה, או הנרי מטיס, או מייקל ג'קסון. לא היה שום ממד של התנצלות, על מה בעצם ולמה, בהודאה כי היא רוחנית בממש ובמימוש. התקשורת המתחזה כרציונאלית למהדרין הסתערה עליה בצדקנות כאילו היא הדואגת לאינטרס הציבורי ומאדימה ומעצימה כותרות רק כדי להזהיר את הבריות שהפקידו כל שיש להם בבנק שלא ישליכו יהבם על בעלת שליטה הפועלת בחשבונותיהם על-פי רמזים והוראות מגבוה שאין אדם בעולם יודע מה טיבם! אין שלטון על הרוח! הקונטרה של הקנאה לא איחרה לבוא: מה פתאום רק שרי אריסון? כולם! כל הידוענים חוסים בצל הידעונים!

בלא יותר מהרף עין הוכן המסך, נדרכו המצלמות, כתבים יצאו דחופים ביד המלך ומיד התפרצה לתוך הטרקלין הלאומי החבורה של כוהני ההצלחה הגדולים ואיפרגנה את עצמה בגילוי לב מוחלט וממונף אמונה עמוקה כחסידות נלבבת של הרב המאגי! הכל היה נראה לי פתאום כצילום רנטגן ברור להפליא של עמוד השידרה הקולקטיבי של קורבנות תרמית מיידורפית פוטנציאלים. האצולה הפיננסית של אנגליה יצרה את הביטוי "NOTHING SUCCEEDS MORE THAN SUCCESS" - או בעברית "שום דבר אינו מצליח יותר מן ההצלחה עצמה". היא הייתה גאה בניסוח המבריק של חוק הטבע האומר כי ההצלחה היא מנת המשכל של האדם. היא המדד לכושר האנליטי ולטיב קבלת ההכרעות. ההצלחה היא החוכמה. ההצלחה היא המרשם המדויק ביותר של עצמה. אבל מעשה שטן, נעלב מכל ספק הוא שהמצליחנים עצמם אינם סומכים על כך. הם מכירים את ההצלחה בפן האחר שלה. הם יודעים שהיא מסתורית, בלתי מפוענחת, מקרית, גורל יותר מאשר הישג, ברכת שמים מעל יותר מאשר ברכה רובצת תחת. הם מהלכים בכיכר בהם סוגדים ההמונים לממון, ביוהרה ובהנאה מן הכוח שההון מוסר בידם, אולם הם לא יודעים אל נכון את הפורמולה שעל פיה הם הגיעו למה שהגיעו. הם לא בטוחים בעצמם. הם מצטרפים בקלות לעדה הגדולה של 'מפה לאוזן' המכתירה חכם ביכולות של ראייה דרך פלדת המציאות, של ידיעת העתיד כאילו לא שולטים בה לא חוקי הפיזיקה בכלל ולא חוקי הזמן בפרט. הם לא הולכים אל הרב כדי ללמוד תורה מפיהו ולהלך בדרכיו. הם הולכים אליו כדי לעשות אותם שותפים לעסקיהם ומשלשלים לקופותיו עמלה שמנה המגיעה כדמי תיווך לכל מי שמסייע בקידום ענייניו של חברו.

כיצד מתאפשרת תופעת ה"מיידוף"

תחת השריון של הרציונליזם הפרגמאטי הדוגל בתורה הפילוסופית האחת הבדוקה כי שלוש פעמים שלוש שווה תשע, פועם בהם לב הסובל מהפרעת קצב שמא שלוש פעמים שלוש טעונים ברכה כדי להיות תשע, כי על כן בחיים כבר ראינו שחשבון הוא לא חשבון ותוצאה היא לא תוצאה ומעט הוא הרבה והרבה הוא מעט והיום הוא מחר ואתמול מגיח לו פתאום משום מקום ומשנה מזלות וכוכבים.

מסיבת הגן האיפרגנית לא הייתה בנויה על טהרת קורבנות מיידוף. לא ידוע לנו על כך. אבל היא סייעה בידינו להתחיל להבין איך מיידוף היה אפשרי. למרות שהנה כבר התנסינו, ובעלי הניסיון שומה עליהם שיתהפכו מעתה לחכמים, יהיו גם יהיו עוד מיידופים רבים בעולם. מכל הקמעות והשבועות והפתקאות והלחשים. אין לא קמע ולא שבועה ולא פתקה ולא לחש היכולים להגן על בעלי המאה הרודפים אחר המאתיים מעלות על אוכפי סוסים אבירים הדוהרים והרוחות אוחזות ברסן שלהם ומושכות במתגים שבפיהם.