לו היינו שואלים פילולוגים מה הם ההבדלים בין טרטורים לבין התעללות, ודאי היו חייבים לעשות מאמץ אינטלקטואלי רציני כדי למצוא את המענה ההולם. למען האמת, אין זה חשוב כלל איך מכנים את אותן התופעות השליליות, על גבול הסאדיזם, המתגלות בצה"ל, חדשות לבקרים.
צבר המקרים המוגדרים כהתעללות הוא עצום. אין לדעת אם אלה המקרים היחידים או שמא ישנם רבים אחרים שאינם מדווחים בתקשורת למען לא תישחט "הפרה הקדושה". קשר השתיקה והאיומים המופעלים על החיילים גורמים לחרושת שמועות הפוגעת קשות בתדמיתו של צה"ל. תהיינה הסיבות אשדר תהיינה, במרכז החשיבה והבדיקה של הגורמים הרלוונטיים חייבים לעמוד החיילים. אין לצה"ל כל ערך ללא חיילים, לכן הם חייבים להיות בטוחים שבהגיעם לצבא, בריאותם הפיזית והנפשית וזכויותיהם תישמרנה בצורה הקפדנית ביותר.
טקסי ה"חניכה" מוכרים לכולם, על שלל הצורות והאכזריות של המבצעים. מתברר שהדמיון רק הולך ומשתבח וההתעללויות נעשות יותר ויותר ברבריות. מה שקרה בשריון זו דוגמה להתעללות שלא הייתה מביישת את הסאדיסטים הגרועים ביותר.
והנה אנו מדווחים שגם בחיל האוויר המצב איננו טוב יותר, אפילו יותר גרוע, משום שכאן המדובר בקצינים אשר לפי החשדות, היו המובילים של מהלך החניכה. אם זה נכון, אלא אינם ראויים כלל להיות חלק מצה"ל. עונשי מאסר ומחבוש של חודש ימים לא יביאו לעקירת התופעה מצה"ל. היה וחלילה אותם קצינים יימצאו אשמים, דינם שיסיימו את שירותם ומיידית כדי להוציא מידם את הכוח והסמכות להתעלל.
דוחות נציב קבילות החיילים וגורמים אחרים אשר טיפלו במשך שנים העלו אבק כי בצה"ל אסור היה לנגוע. מתבקש לקורא לבדוק את העבר, הקרוב או הרחוק, וייווכח ששום דבר ממה שאנו שומעים כיום איננו חדש. כל יחידות צה"ל כמעט נגועות בנגע ההתעללות, בין אם היא פיזית ובין היא נפשית.
שתי שאלות מרכזיות חייבות להישאל: - האם אלה מקרים ספוראדיים או שמא ישנם רבים, אולי יותר מדי, בכל צה"ל?
- האם ההתעללות נפשית זוכה לטיפול כה אינטנסיבי כפי ש"זוכה" ההתעללות הפיזית?
פעם, כאשר היינו תמימים יותר וטיפשים, קראנו לתופעות הנפסדות הללו טרטורים. בשם "תרגול חוזר" קראנו לתופעות של התעללות פיזית ונפשית מצד מפקדים מסוימים שמעולם לא הבינו שהכוח הצבור בידם עצום. תחת פקודות והוראות קשוחות כנדרש בכל צבא, היו שניצלו זאת כדי להוציא את כעסם ומר לבם על החיילים. כל ותיקי היחידות הלוחמות יודעים היטב למה ולמי מכוונים דברים אלה.
המודעות למעשים נפסדים הייתה נמוכה, כולם היו תמימים, לא היו האמצעים הקיימים כיום, לכן חשבנו שהכל בסדר, אפילו השלמנו עם העובדות, מבחינת כזה ראה וקדש.
העוצמה הניתנת למפקדים בכל הרמות, מעצם היותו של צה"ל ארגון היררכי הבנוי על פקודות, מעוורת ואפילו גורמת להתפרצות של יצרים אפלים. תפקידם של המפקדים הבכירים הוא לשמור מכל משמר שתופעות כאלה לא תישננה. האמירה "לא ידעתי", "לא הייתי מודע" וכדומה, איננה פוטרת מאחריות. נהפוך הוא: היא מצביעה על כך שאפילו המפקדים הבכירים מועלים בתפקידם. מפקד שאיננו יודע על המתרחש בתחום אחריותו, איננו ראוי להיות מפקד.
מעבר להתעללות הפיזית, ישנה גם התעללות נפשית. אין זה המקום להרחיב על כך, אך ראוי גם ראוי לא לזלזל בה. שפת הדיבור, העונשים המבזים, היחס המתנשא וחוסר ההתחשבות במצבם הנפשי של החיילים, עלולים להוביל לטרגדיות קשות. העבר מוכיח שאכן כך היה.
הנאמר לעיל לא נועד כדי להכליל כי כל הכללה מחטיאה את המטרה. על שלטונות צה"ל להילחם בתופעות הללו מלחמת חורמה כי בכל הכבוד הראוי, החיילים הם המשאב היקר ביותר שיש לצה"ל ולמדינה כולה.
