יש ואני מקבל תגובות – חיוביות כמו שליליות, ביקורת כמו עידוד – לגבי המאמרים שלי, שלא במסגרת בה מפורסם המאמר אלא ישירות לכתובתי, ובחרתי בתגובה זו כדי להרים את הכפפה ולהתייחס אליה כי הנושא טעון, וטעון הבהרות.
וזו לשון הפנייה ללא שום שינוי של אות:
"בוקר טוב אברהם,
אני קוראת בקביעות את מאמריך והם נהדרים ונוגעים בנקודות שלא שומעים עליהם הרבה מכותבים אחרים.
האם שמעת ששוב נתניהו עומד לשחרר רוצחים 'כבדים' כדי לשחרר את שליט?
ושאח"כ הם ישנו את הנהלים....
הוא וברק ממש מסוכנים ואף אחד לא כותב על זה.
יש לך רעיון? משהו שניתן לעשות כדי למנוע בעדם לעשות את המחטף הזה ושאנחנו כולנו נשלם אח"כ בדם, אם אזרחים או חיילים שחס וחלילה יחטפו?
שבת שלום,"
[השם וכתובת דואר אלק' שמורים עמי למשך 30 יום].
בפניה מתואר מהלך מדיני והתערבות גורמים פוליטיים מן הזרוע המבצעת בהליכים משפטיים, דבר שהוא פסול מעיקרו גם במצב בו בג"צ יאשר או אף יתמוך, והתקשורת – תהלל את המהלך הזה.
לא מדובר בשבויי חרב (שבויי מלחמה), אלא מדובר בחבורת רוצחים עבריינים, שהם אינם שבויים כלל אלא אסירים לכל דבר ועניין, ולכן אין זה מתפקידו ומסמכותו לא של ראש הממשלה ולא של שר הביטחון להתערב בתקופת מאסריהם.
ראש הממשלה אמור להינזר מלהתייחס אל אסירים כקלף מיקוח פוליטי או צבאי. שר הביטחון – רחוק בתפקידו בממשלה מהחלטת החלטות בעניין אסירים מכל סוג ומין. המטלה לשחרור גלעד שליט כמו גם המטלה לגרום לביטול כדאיות ואפשרות של שבי חייל נוסף, הן עניין לצה"ל לענות בו, וההתערבות האחרת בסוגיות אלו - רק גורמת לקשיים בהשגת המטלות הראויות, עד כדי טשטוש המעשה הנכון, וחידלון מהעשייה הראויה.
ויש עשייה ראויה בעניין זה. מהותה – יצירת מצב בו כנופיות הטרור לא יהיו מעוניינות כלל בביצוע שבי של חיילי צה"ל, משתי סיבות מרכזיות: האחת – כי זה לא כדאי להם מבחינת המטרה, והחטיפה לא תיצור שום קלף לשום דבר ועניין; הסיבה השנייה – כי זה לא יהיה כדאי להם מבחינת המהלך, כי מהלך כזה של חטיפה יגרום לכאב ולנזק במידור בסדר גודל שונה בתכלית ממה שממשלת מאשרת ברוב חסדה.
כשם שממש לא משתלם להסתבך עם המשטרה האוסטרית, הפועלת במדינה נטולת קרבות ומלחמות, כך עוד יותר עשרת מונים לא יהיה משתלם להסתבך עם צה"ל.
אלא שגם ללא שינוי מדיניות צה"ל בעניין זה, וללא שום קשר לכך, בממשל תקין לא אמור להיות קשר בין ראש הממשלה ו/או שר הביטחון, לבין (לדוגמא) האסיר שהורשע ברצח על-רקע לאומני – מרואן ברגותי, המכלה את עונשו מאחורי סורג ובריח, בהתאם לגזר הדין שהושת עליו.
