השבוע ישבתי שוב באוהל המחאה לשחרורו של גלעד שליט, ליד בית ראש הממשלה. אני יושבת שם אחת לכמה שבועות לשעתיים, מזה חודשים ארוכים. מאחר שאני לא יכולה לשאת ולתת עם שוביו, ואין לי גם ערוץ פתוח אל ראש הממשלה, זו הדרך שלי לתרום למאבק להחזרתו הביתה.
לאחר השבועות שלפני הבחירות, שבהם התעורר הציבור הישראלי והגיע לעצרות ולמשמרות, שקעו שוב הישראלים בכורסאות הנוחות שמול המרקע, להזדהות הנוחה עם מאבקים ללא שום עשייה של ממש. מאהל המחאה הוא יוזמה פרטית של שתי אחיות, יעל ורותי, שאותן לא פגשתי מעולם - אשר יזמו להקים את אוהל המחאה, וממשיכות להפעילו. הן משתפות פעולה עם מטה המאבק למען שחרור גלעד שליט, אך את האוהל - מפעילות בעצמן.
בשבועות האחרונים האחיות והמתנדבים - בעיקר מתנדבות - המלווים אותן, מתקשים למלא את כל המשמרות. אולי בגלל שנדמה שזה לא עוזר, אולי בגלל שכבר עברו יותר משלוש שנים, ואולי בגלל שכאלה אנחנו - משתתפים במחאות לתקופה, ואז פשוט עוברים למחאה הבאה, לנושא הבא, זה שיש לו פרופיל ציבורי גבוה יותר.
אני חייבת להודות שבחודשים האחרונים יש לי ביקורת הולכת וגוברת על פעילות מטה המאבק, על הסגנון, העוצמה והפעילויות שבחרו לארגן - סגירת המעברים לעזה, למשל, לא נראית לי נכונה, או יעילה. אלא שבמקביל לביקורת צריך גם לעשות משהו - הפעילות ההתנדבותית הזו, של שתי האחיות, נשים ישראליות שאכפת להן, היא האפשרות היחידה העומדת לפני.
המשמרות האלה מחממות את הלב - מדי משמרת אני פוגשת אנשים - ובעיקר נשים - מכל רחבי הארץ, אנשים שמגיעים כדי לעשות משהו, קטן ככל שיהיה, כדי שיוכלו להישיר מבט לעיני הנכדים המשרתים בצבא - כפי שאמרה אחת המתנדבות, או פשוט כדי להגיש יותר טוב עם עצמם - כפי שאמר מתנדב צעיר. אני מגיעה כי אין לי ברירה אחרת, אין שום דרך פעולה אחרת הפתוחה בפני כרגע, ועבורי הזדהות מהסלון של הבית אינה אופציה.
מה בדיוק עושים שם? לא הרבה. יושבים, מביעים עמדה ונוכחות, ומחתימים אנשים שעוברים ברחוב על עצומה הקוראת לשחרור גלעד שליט ועל הסכמה לשחרור אסירים לשם כך. את העצומה מגישות האחיות מפעם לפעם לראש הממשלה, שכדרכם של ראשי ממשלה מתעלם מרחשי לב הציבור.
תשאלו - אז מה זה חשוב בכלל, אם זה כל מה שעושים? זה חשוב מאוד. כי כשאני מודיעה שלא אוכל להגיע ביום ובשעה מסוימת, בגלל שאני יושבת במשמרת למען החזרתו של גלעד שליט - זה מזכיר לבני השיח שלי ששליט עדיין בשבי, כמו גם לעוברים ושבים שאיתם אנחנו יוזמים שיחה בעניין. זה חשוב, כי כל מי שעובר שם רואה שיש אנשים שאכפת להם, גם ראש הממשלה. זה חשוב גם כי יש אנשים שעוברים שם אחת לכמה ימים וחותמים על העצומה אחת לשבוע, תחת האמירה שלנו, המתנדבים - "דקה בשבוע, חתימה בשבוע, עצומה בשבוע, עד שגלעד שליט יחזור הביתה", זה המינימום שכולנו נדרשים לו.
אז איפה אתם? מה אתם עושים? לרותי ויעל חסרים מתנדבים, לכולנו חסר גלעד שליט. שעתיים בחודש, זה כל מה שהן מבקשות. אם באמת אכפת לכם, כמובן. מצד שני, אתם יכולים להמשיך להזדהות בכאילו, להתחמם מול מדורת השבט שעל המרקע בבית ולא לעשות כלום.
- להתנדבות:
yaelveruthi@gmail.com
