גל הרציחות של הימים האחרונים עורר כרגיל במקומותינו תגובה פבלובית במאמרי מערכת ובראיונות עם יודעי דבר, כשבפי כולם פתרון הפלא מצוי בהגדלתה של המשטרה, בתוספת שכר משמעותית לשוטרים הזוטרים, ובהקמתה של משטרה עירונית.
טרם יבשה הדיו על עשרות המאמרים, והם נשטפו בדמה הטרי של האישה האומללה ציפורה נחמו שנשחטה בסכינו של רוצח אכזר לו השכירה את דירתה. רוצח נתעב ששכני הנרצחת העידו כי התלוננו מספר פעמים במשטרה על אלימותו המתפרצת ועל איומיו על ילדי השכונה. השוטרים רשמו את התלונות, הכתובת הייתה על הקיר, ודבר לא נעשה.
דברים אלה נכתבים בדם ליבי, משום שגם אני ושכני עברנו סיוט דומה משכן אלים, ורק לאחר מאמצים בלתי נלאים ועשרות מכתבים לכל הגורמים הרלוונטיים, למזלנו, נעצר השכן האלים ואושפז בבית חולים לחולי נפש, לאחר תהליך ארוך ומייגע שהדיר שינה מעינינו מחשש לשלום ילדינו.
הרצח הנורא האחרון בירושלים, מעדויות השכנים, נבע לא מחוסר בשוטרים או ממשכורותיהם הנמוכות - אלא בשל כישלונה של המערכת המשטרתית כולה: החל מהשוטר הזוטר, דרך מפקדיו הישירים, ועד הפיקוד הבכיר והמפכ"ל. ייתכן שיש גם לשנות את החקיקה ולהכביד את ידם של השופטים.
כדי לחקור את הסוגיה על כל היבטיה, יש להקים מיד ועדת חקירה חיצונית, ואם יוכח כי אכן היה כאן מחדל, יש להעניש מיד את כל האחראים, ולהפיק את כל הלקחים הדרושים כדי למנוע מקרי רצח דומים בעתיד.
