לשחרר את ברגותי - למה ומתי?

ההינתקות

הם עושים לי טוב, הפרקליטים. אף על-פי שלא זכיתי להיות שופט בישראל, הם ניצבים מולי במסך וטוענים באוזני את טענות החפות המוחלטת של ה"מרשי" שלהם, כאילו אני הוא הדיין החייב לזכות אותו. כנגדם מתייצבים נציגי התביעה וגם הם מרצים באזני על מה ולמה עלי לדון את החשוד לכאורה לכף חובה. כתבים זריזים מביאים גם עדים, אחד שראה קצת, ואחד ששמע מעט, ואחד שהוא שכן, ואחר שהוא תיאורטיקן תורן ומומחה חובב זמין, ואלא אם כן אם פיתוי בלתי נשלט מעתיק אותי לתוכנית ריאליטי אחרת, אני מתענג על תקן דיין בביתי שלי על כורסת המשפט המכובדת ואומר לליבי מה יש עוד לשופטים מקצועיים לעשות לאחר שהמשפט כבר נערך על קרבו ועל כרעיו בבית דיני.

אחת החוויות הקולינריות המיוחדות של התייר, הנכסף למעדנים הקולינריים של פעם, היא לתור אחריהם באש ובמים. חובב הנקניקיות המושבע יעשה שמיניות באוויר כדי למצוא אותן אפילו מחוץ לדרך המלך. אלא שבמרוצת הזמן נעלמו כמעט כליל הדוכנים למכירתן. עם מעט מאמץ ניתן, עדיין, למצוא אותם פה ושם בווינה ובמינכן.

כשהייתי יותר צעיר והיה עלי לגשת לבגרות, כבר אז הייתה אותה "הגרלה" מפורסמת שבאה להקל על בני הנוער בהגיעם למבחנים. מאז היו אינספור הקלות נוספות, כמו גם מיקוד עיקרי במקצועות ריאליים והפיכת המגמות ה"הומניות" לבעלות רמה נמוכה יותר, ובעלות שם נרדף לאלו שהצליחו פחות.

כן, אדוני ראש הממשלה, אי-אפשר יותר להסתתר תחת האיומים אשר הפכו לנוהג קבוע: אירן מאיימת על עצם קיומנו. וכעת, משהתבררה לנו מציאות חיינו שאין להתעלם ממנה יותר או לחמוק מלטפל בה, מתברר כי "סלע קיומנו" תלוי ועומד בהתפוררותנו החברתית והאנרכיה השוררת במקומותינו, והיא היא הסכנה האמיתית הרובצת לפתחנו.