מידה גדושה של טעם מר מלווה את הפולמוס המתוקשר בעניין גרסת צה"ל לגבי התקיפה הלילית במחנה נוסיראת בעזה. התרת הרסן מפיהם של עיתונאים, כמו-נעשתה על-פי פקודה, חשפה את הצבא למעין "סקילה" פומבית, בשל "עוון" של "שקר במצח נחושה" ועשיית שימוש מניפולטיבי בעיתונות לצורך הנחלת גרסה מטעה.
זה מכבר חדל הצבא ליהנות מהילת ה"פרה הקדושה", ומימד הביקורת אינו זר לצה"ל, וטוב שכך. האם משמעות הדבר היא שמערכת הביטחון מחויבת בשקיפות ככל ארגון אחר? התשובה לכך היא לאו רבתי.
סוגיית התקיפה האווירית במחנה נוסיראת בעזה, ב-20 אוקטובר 2003, היתה יכולה להפוך למודל ראוי של סיקור הסברתי צה"לי דינאמי. היו בו מירב המרכיבים המשחקים לטובתנו:
א) פגיעה ישירה ברכב מחבלים שנוסעיו נתפסו "על חם".
ב) תיעוד מצולם ומוקלט של המעקב המודיעיני אחר המכונית ב-זמן אמת.
ג) הימנעות מפגיעה בכלי רכב תמימים שחלפי בזירת האירוע.
ההתמודדות הפומבית עם סוגיית ה"פגיעה הסביבתית" כתולדה של תקיפת רכב המחבלים, היתה עשויה להסתיים בניצחון צה"לי ב"נוק אאוט" תקשורתי, לו נהגנו על-פי הכלל הידוע - "סוף מעשה במחשבה תחילה".
צה"ל הוכיח, כי בעת הפגיעה ברכב מירי הטיל השני, לא שהו במרחב הסיכון המיידי אזרחים, ובוודאי שלא היתה במקום התקהלות כלשהי. מכאן שניתן לפסוק כי היפגעותם של האזרחים הפלשתיניים בזירת האירוע לא נגרמה מהירי הממוקד כלפי רכב המחבלים.
דא עקא, ה"עליהום" המתוזמר המתנהל נגד צמרת צה"ל בסוגיית ה"תדרוך" שניתן לכתבים לאחר הפעולה, מנחיל בתודעת הציבור בארץ, קל וחומר בקרב דעת הקהל הבינ"ל, רושם לפיו - צה"ל שיקר ביודעין כאשר טען כי לא ירה אל התקהלות אזרחית סביב הרכב הפיגוע. זהו עוול חמור לצה"ל ופגיעה תדמיתית "הרת-אסון" בדימויה המוסרי של ישראל.
אין ספק כי בסוגיה זו "מתוך לשמה יצא שלא לשמה"; היה מקום לצפות כי בעיסוק בנושא המדובר, תנקוט התקשורת הבחנה שאינה משתמעת לשני פנים, בין העיקר, קרי - העובדה שצה"ל לא ירה אל תוך המון פלשתיני שהתקהל במקום האירוע, לבין הטפל, הקשור לחשיפת סוג החימוש שהופעל בתקרית זו.
אימוץ המושג "שקר" בהתייחס לגרסת צה"ל, מוביל כמו מטבע הדברים את האזרח התמים למסקנה, כי יש יסוד לטענות הפלשתיניות בדבר ירי מכוון של צה"ל אל המון מתגודד תוך שימוש בחימוש בעל אפקט של פגיעה סביבתית. זוהי מעין מניפולציה מרומזת, שמניעים זרים לעניין עצמו השתרבבו אליה.
מערכת הביטחון אינה חפה משגיאות בטיפול ההסברתי הנרפה מצידה סביב אירועי מחנה נוסיראת, אולם בפועל, הפעם, לבד מההתמודדות התקשורתית בזירה הפלשתינית והבינ"ל, היה עליה להתמודד גם עם ה"סכין" שננעצה בגבו של צה"ל מ"בית".
לקחי משבר זה יילמדו ויוטמעו בצה"ל, בתקווה כי המערכת תפנים, סוף סוף, את המציאות המוכרת זה מכבר לצבאות בעולם, כי מימד לוחמת המידע הוא חלק בלתי-נפרד מהמערכה הצבאית. הפקת הלקח במישור זה תחייב שידוד מערכות במישור הדוברות ולוחמת המודיעין גם יחד. חיוני ומתבקש, שגם התקשורת תכה על חטא, נוכח טיפולה המגושם וחסר האחריות בסוגיה הרגישה של התקיפה הלילית במחנה נוסיראת; בבחינת "הלנו את אם לצרינו"?
לגופם של הדברים, קרוב לוודאי שריבוי הנפגעים האזרחיים הפלשתיניים בתקיפה ב-20 אוק' הוא תוצאה של התפוצצות מטעני נפץ שהיו ברשות המחבלים שנסעו ברכב שהותקף. מטענים אלה הועצמו ברסס מתכתי אשר כלל תמהיל של מסמרים וברגים. הימצאות מטענים רבי עוצמה ברשות נוסעי המכונית, שחלק מהם היו בדרכם לביצוע פיגוע בשטח ישראל, מספקת תימוכין נוספים להצדקת עתם הפעולה הצה"לית.
