אז מה בכל זאת נעשה בלשכת עוה"ד?

שנתיים חלפו מאז הבחירות האחרונות למוסדות לשכת עורכי הדין. הרבה יותר מ-100 ימי חסד חלפו והכל סבורים שהגיע הזמן לסיכום ביניים. למעשה, הגיליון האחרון של ביטאון הלשכה "עורך הדין" מוקדש כולו לסיכום ביניים כזה וכולו שיר הלל ושבח למה שנעשה ולמה שצפוי להיעשות, ונראה שעסקני הלשכה בסך-הכל די מרוצים מעצמם - למרות שגם לגרסתם, מעולם לא היה מצבו של המקצוע גרוע יותר. לא צריך להתייאש, אמר לי חבר כששיחתנו נסבה על מצבו של מקצוע עריכת הדין, כל יום יותר טוב! אתמול היה יותר טוב מהיום, שלשום יותר טוב מאתמול - כל יום יותר טוב.

שמח וטוב לב פתחתי את הגיליון והתחלתי לעיין בו, יש בו בביטאון הלשכה אופטימיזם נצחי המאפיין עיתונות מגויסת ואכן לא התאכזבתי. כבר בעמוד הראשון חייך אלי ראש הלשכה ששוב ניסה לשכנע אותי בחיוניות קיום הלשכה כגוף סטטוטורי ומנדטורי - לא השתכנעתי אבל נניח לכך. בשולי מאמר ראש הלשכה למדתי עד כמה עוזרת ראש הלשכה, עו"ד אביטל אוזן, מאושרת מעבודתה הקשה והמרתקת - בה מתרחש כל כך הרבה. חשוב מאוד לגלות שיש עורכי דין המוצאים עניין רב בעבודתם ושיש להם היכן לספר על כך.

מעבר לכך ניסיתי לגלות מה בכל זאת נעשה. אני מנסה לאבחן בין עשייה לדיונים ולהמלצות. אף אני הייתי חבר בוועדת רמת המקצוע והסכמתי עם רוב ההמלצות, ואולם אם תשאלו אותי מה נעשה באמת - לא אוכל להשיב - האמת היא שבתחום החיוני ביותר עדיין לא נעשה בפועל דבר, אם כי (והדבר חשוב מאוד), הדברים הנשמעים כיום מפי ראש הלשכה ומקורביו זהים למה שנטען על-ידי האופוזיציה זה שנים רבות.

באותם ימים בהם אנו זעקנו שהמקצוע מידרדר בשל הצפתו ובשל תנאי סף הקבלה וההכשרה הירודים, נשמעו דברינו ככפירה בעיקר, וראש הלשכה הקודם פטר אתם בבוז גלוי תוך הישענות על תמיכתו האיתנה של ראש הלשכה כיום. אכן מלבב לראות כיצד סברו במשך שנים רבות שלא צריך לעשות דבר וטענו כי השוק החופשי יפתור כל מצוקה, לבצע מהפך מוחלט בעמדותיהם - במידה רבה הפעולות כיום, גם אם יבוצעו, יהיו בבחינת סגירת דלתות האורווה לאחר שהסוסים ברחו. לאור שטף דברי ההשתבחות העצמית זה באמת נראה קטנוני לספר כי עיקר ההידרדרות במקצוע עריכת הדין התרחשה בעשר השנים האחרונות.

מה עוד נעשה? חובת ביטוח אחריות מקצועית - ניתנה המלצה לפני כשנה (לטעמי המלצה מוטעית ובלתי ישימה, אבל הכיוון הכללי נכון) ומאז לא נעשה דבר מחכים שאולי תוגש הצעת חוק. חובת השתלמות? לא ראינו שקורה משהו! תואר מומחה? יש המלצות! - מתי הן צפויות להתבצע? בית ספר למתמחים? אין! מוסד לבוררות? נחיה ונראה! זו לא היוזמה הראשונה להקים מוסד כזה.

אין אני טוען שבלשכת עורכי הדין לא נעשה דבר. ללשכה מסורת של השתתפות בהליכי חקיקת הכנסת ובכל נושא בו מאיימת חקיקה על עורכי הדין, או על זכויות הציבור המקבל מהם שירותים, הלשכה נחלצת להגנה. הלשכה מממנת מאבקים נגד הסגת המקצוע ועושה עוד כמה דברים חשובים מבלי להתגנדר כאילו היא מחוללת בכך רפורמות מרחיקות לכת. למעשה הלשכה די שמחה, בתחומים מסוימים, אם לא חלה הרעה במצב.

התופעה של הצבת אינספור אבני פינה ויחסי ציבור מופרזים עד מאוד ביחס לכל בדל רעיון המונח לבחינה ולניסיון, הם בהחלט תופעה חדשה המבטאת תרבות של יח"צנות ודוברות בה לא חשוב מה עשית, חשוב כמה כתבו על כך.

אם הקורא עלול להסיק שיש להבדיל בין יחסי הציבור לעשייה, הרי שביטאון הלשכה הוא ההוכחה הברורה ביותר לכך שגם יחסי הציבור עצמם (ביטאון הלשכה) זקוקים ליחסי ציבור. וכך למשל מצאנו רשומה של דוברת הלשכה המשבחת את ביטאון הלשכה ששינה את תפיסתו ועבר "מתיחת פנים" (האם זה לא מה שעושים בניתוח פלסטי על-מנת לכסות על קמטי הזיקנה?). אני מניח שבשלב הבא נזכה לכתבה משלימה על הרפורמה במערך הדוברות בלשכה וכך יושלם המעגל בו הכל מפרכסים זה את זה.

ניתן לפנות למוסדות הלשכה ולראש הלשכה ולומר להם בפשטות שעד כה הועלו די והותר רעיונות להם ניתן פרסום עודף ומיותר בטרם אפילו נשלמה מחצית מהמלאכה, או אפילו מקצתה. ואם יוגשמו ולו רבע מהתוכניות הגדולות זה בהחלט יהיה הישג ראוי לציון. בשנתיים שנותרו נרצה לראות יותר ביצוע ופחות יחסי ציבור.