הקדמה לפוליטיקה דיפלומטית כללי התרבות והנימוס, המקובלים בקהילה הדיפלומטית והפוליטית בין מנהיגי וראשי מדינות, מחייבים אותם בדרך כלל להתבטאויות פומביות בסגנון מאופק, צמחוני, ולא פוגעני. סגנון שמשמעותו לא לומר "דוגרי" את אשר הם חושבים באמת על האחרים. ואולם, אנשים חופשיים כמוני, זכאים ויכולים להביע את דעתם האמיתית ללא מגבלות וללא מורא ופחד לתגובות נזעמות.
כניסה לפוליטיקה ריאלית ההתלהבות הכמעט משיחית מאובמה שאפיינה את מסע הבחירות שלו, על-רקע נאומיו מעוררי ההשראה של מנהיג, כביכול משיח מודרני, הולכת ומתפוגגת. הקסם הנאיבי של ציפייה למנהיג שמסוגל להבטיח לברוא עולם חדש שכולו טוב, הולך וחולף מול הצטברות הבעיות של הריאליזם האמיתי שהוא פוגש ונאלץ להתמודד איתו. אין דומה פתרון בעיות לאומיות פנימיות ובינלאומיות אמיתיות למסע בחירות של הבטחות ומכירת אשליות.
הוא כבר מבין שנאומי חזון אידיאליסטי אינם יכולים לעצב סדר עולמי ריאליסטי. הפסיכוזה האמריקנית והבינלאומית מהאוֹבוֹמָאניה, שבזכותה ניתן כביכול לשנות את העולם לטובה חלפה ועברה כבר. הריאליה של שורשי הרוע, הטרור, השנאה, הקיצוניות והסכסוכים בעולם נותרו בקידמת העולם, שאפילו אובמה לא מסוגל לשנותם.
הצטברו כבר מספיק עובדות וסימנים המצביעים על כך שהנשיא אובמה עלה על מסלול של פייסנות נאיבית מול הטרור והקיצוניות האיסלאמית על כל סוגיה. הפוליטיקה העולמית, וההיסטוריה המודרנית, אינן מושפעות, לצערנו, מנאומים ומרֵטורִיקָה עַרֶבַה לאוזן, המזכירים את נאומיו של צ'מברלין הבריטי 1938-39 ערב מלחמת העולם השנייה.
להלן מקבץ עובדות המוכיחות את המסקנות הביקורתיות כלפי הנשיא אובמה: - הוא הצהיר על נכונות לדיאלוג ולפיוס עם כל אויביה הקיצוניים של ארה"ב, כמו צ'אבֶס מוונצואלה, אחמדינג'אד מאירן וקסטרו מקובה, שלא שינו דעתם.
- הוא מתעלם מהפרובוקציות של צפון קוריאה, המתריסה כלפי ארה"ב.
- הוא הוציא את סוריה מרשימת נותני הסיוע והחסות לטרור בעירק ובעולם.
- הוא נסוג מאמירתו, במהלך מסע הבחירות, לאחריותה של טורקיה לרצח העם הארמני.
- הכריז על נסיגה מעירק והפקרתה לתוהו ובוהו וסכנת השתלטות השיעים מעירק.
- הוא נכנע ללחץ הרוסי ונסוג מההחלטה להציב טילים בצ'כיה.
- תוכניתו לרפורמה במערכת הביטוח הרפואי בארה"ב נתקלת בהתנגדות גוברת.
- מספר המובטלים ופשיטות הרגל של חברות ועסקים הולכים וגדלים.
- ארבעה מיועציו הקרובים נאלצו להתפטר בגלל פרשיות שנחשפו וגרמו לפגיעה בתדמיתו.
- הוא אפילו השתחווה למלך הסעודי - תמונה שפורסמה ופגעה במעמדו הציבורי.
- הוא ביטל את הבטחתה של שרת החוץ שלו, הילארי קלינטון, שארה"ב לא תעביר סיוע לפלשתינים אם החמאס יהיה שותף, ונהנה מכך.
- הימנעותו מביקור בישראל במקביל לנאומו והופעתו בקהיר.
- למרות כל ההצהרות וההתחייבויות, הממשל מקיים גישושים להידברות עם החמאס.
- בסקרי דעת הקהל בארה"ב, הפופולריות שלו יורדת בהתמדה. זו ההוכחה להתפוגגות.
ובאשר להתייחסותו לישראל, ולניסיונו להפעלת לחץ לכפות על פינוי התנחלויות והפסקה מוחלטת של בנייה בהן ובירושלים - בהקשר זה ראוי לזכור את כל הניסיונות של נשיאים וממשלים אמריקניים קודמים להפעלת לחצים על ישראל שנכשלו בחלקם תוך ניהול מדיניות אוהדת ותומכת במדינות ערב.
