אני משוכנע שמרבית הקוראים היו מגרשים כל אדם אשר היה מתיישב בביתם ללא רשות, אפילו אם אביו או סביו של אותו אדם הם בני לאום אחר, והיו גרים בעבר באותו בית או על אותה קרקע, וברחו או גורשו שנים רבות קודם לכן. הם היו מגרשים ערבי, מגרשים יהודי, וגם מגרשים ילדים. יש כאלה שהיו עושים זאת בנחישות, יש כאלה שהיו עושים זאת ברגישות, ויש אחרים שהיו עושים זאת בקשיחות. עם זאת, נראה על פניו שבהיבט האישי שלנו שיקול הקניין, בייחוד אם מדובר בקניין ודאי לכאורה, גובר על השיקולים המוסריים לכאורה.