אתמול התבשרנו מכלי התקשורת כי לאחר שנתיים של משפט ועינוי דין,
נחרץ גזר דינו המזעזע של אסעד נסים שיבלי מהכפר שיבלי בגליל. שכן אם ניצמד לעובדות, אותן הקריא השופט בגזר דינו, בכל מקום שפוי אחר בעולם אסעד היה מקבל מאסר עולם. שמעתם?
מאסר עולם! השופט כותב בגזר דינו על שיבלי וחברו על הטרקטורון: "הם ידעו שמדובר ביום הכיפורים ומשמעותו. הנהג התעלם מקיומם של אנשים הולכים על הכביש, הגביר מהירותו ונסע בתוך קהל האנשים - למעט טל המנוחה שניסתה למלט נפשה ללא הצלחה. הוא לא שעה לבקשות התושבים והמשיך בנסיעתו הפראית למרות שדה ראייה של 150 מטר".
ועוד מפסק דינו של השופט: "הם נסעו באופן פרוע, המשיכו בדהרה לקהל וקיפחו את חייה הרכים של טל". כלומר - המחבל שיבלי נסע לתוך קהל של ילדים כי האמין בכל ליבו הטהור שילדים הם כמו יונים, וברגע שיבחינו בטרקטורון הדוהר, מיד יפרשו כנף ויישבו להם בבטחה על ראש העץ.
הוא בחר ביום כיפור, היום היחיד בשנה בו אף מכונית לא תחסום את דרכו ואולי תנסה לדרוס אותו כתגובה לאירוע. ויתר על כן, ביום זה, אזעקת עזרה נמשכת זמן רב יותר, שכן רוב האוכלוסיה אינה משתמשת בטלפון סלולרי ביום הכיפורים.
לאחר כל אלה, עם פרקליטות עצלה, שמתעוררת רק כשנער "כתום" חוסם את הכביש (עיין ערך ערעור הפרקליטות נגד שני נערים על חסימת כביש גהה - שם מתברר הפרקליטות ניחנה במוטיבציה יתרה), ובית משפט, שמרחם בעיקר על פורעי חוק מהמגזר הערבי, הולידו את העונש המגוחך הזה.
אם לכל מה שתיארתי לפני כן לא ניתן לקרוא רצח על-רקע לאומני, אז אינני יודע על מה כן. בתיאורו את המקרה, עשה כתב "שש" בערוץ 2 חסד עם המשפחה באומרו כי לא מדובר כאן בעבירה פלילית וזוהי למעשה תאונת דרכים רגילה לחלוטין. בעוד חמש-שש שנים יוכל המחבל אסעד לסעוד עם משפחתו, להתחתן, להוליד ילדים (בהנחה כי ינוכה לו שליש על התנהגות טובה אם יתאפק ולא יעשה פעילות עוינת בכלא), ואילו להורי הילדה טל זינו ז"ל תישאר רק תמונה ומצבה, והרגשה נוראית, שצדק, לא ממש היה כאן.
