לפני שנים רבות, כש
אהרן ברק היה היועץ המשפטי לממשלה, נפתחה חקירה פלילית נגד השר אברהם עופר. כשחקירתו הצפויה של עופר עצמו כבר עמדה בפתח, הוא פנה אל היועץ המשפטי ברק, וביקשו להיות נוכח בחקירתו, וזאת מן הסתם בתקווה שברק יסוכך עליו מפני חקירה נוקשה מדי של חוקרי המשטרה. ברק נענה לבקשתו של עופר בחיוב (ספרו של עו"ד יחיאל גוטמן – היועץ המשפטי נגד הממשלה).
וכל המסופר לעיל התרחש בזמן שברק, בכובעו השני, ניהל ביד רמה את חקירתו הפלילית של אברהם עופר – אותו עופר עצמו – וניתב מקרוב את מהלכי החוקרים (השר עופר שלח יד בנפשו קודם שזומן לחקירה).
דומה, שאין כמו הסיטואציה לעיל כדי להמחיש את ניגוד האינטרסים שבו מצוי היועץ המשפטי לממשלה בשני כובעיו: היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה.
ואכן, כיצד זה ייתכן מצב שבו היועץ המשפטי מייעץ ומנחה משפטית את ראש הממשלה ושריה בבוקר, ומכין נגדם כתב אישום בערב? הייתכן שהיועץ המשפטי, כבן אנוש, מסוגל ליצור במוחו את החציצה המתחייבת - בלא שייפגע תפקודו?
כך למשל, וזו רק דוגמה אחת, האם יהיה זה מופרך להניח, שעלול להיווצר קשר בין מידת צייתנותו של שר פלוני להנחיותיו של היועץ המשפטי לבין מידת נכונותו של היועץ המשפטי לחקור את השר האמור בחשדות כאלה ואחרים, או להגיש נגדו כתב אישום במקרים מסוימים?
מביאים לנו יועצים משפטיים מיתולוגיים ומספרים שהם עמדו במשימה. שיהיה. אבל החיים הרי לא בנויים רק על אנשים מיתולוגיים.
אומרים לנו שפיצול תפקידיו של היועץ יחליש את המאבק בפשיעה ובשחיתות, ואתה שואל כיצד יחליש? אתה מבקש נימוק הגיוני סדור לפשר הטענה הזו, ומסבירים לך שפגיעה במעמדו וביוקרתו של היועץ היא זו תחליש את כוחו אל מול הפושעים והמושחתים.
האמנם?
לא ראינו שפרקליטת המדינה,
דורית ביניש, נזקקה ליוקרה של יועץ משפטי לממשלה כדי לחסל את דרעי.
ובאחת - תמנה לתפקיד ראש התביעה את האדם המתאים – כזה שנולד עם מידה סבירה של רוע – ותגלה שסמכותו להחליט ולחתום על כתבי אישום מגביהה את יוקרתו ואת מעמדו לשחקים, ושרי הממשלה הוגים את שמו בשפתיים רועדות.
