|
נאמן. לעקר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ברק, שמגר. שלטו ביועמ"ש
|
|
|
|
|
שר המשפטים ד"ר יעקב נאמן מציע - במקביל ליוזמתו לפצל את תפקידיו של היועמ"ש ולמנות לצידו תובע כללי - לעקר במקביל את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה גם מסמכותו העיקרית: חוות דעתו של היועמ"ש לא תחייב את הממשלה, את משרדיה ואת מוסדותיה, אלא תהא בגדר המלצה בלבד.
השר נאמן מבקש לערוך שינויים אלה ולעגנם הן בחקיקה ראשית (כנסת) והן בחקיקה משנית (החלטת ממשלה). בכך מנסה נאמן לעקר את שליטת בית המשפט העליון בהתנהלותו של היועץ המשפטי לממשלה, שליטה הנוגדת, לתפישתו, את עקרון הפרדת הרשויות.
על-פי הנוהג וההלכה הפסוקה - שנוצרו על-ידי בית המשפט העליון ו/או חלק משופטיו בעבר, כשאלה כיהנו בזמנם בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (מאיר שמגר, אהרן ברק) - הפכה חוות דעתו של היועמ"ש למחייבת, למרות שלא ניתן לכך עיגון בחקיקה ראשית.
למעשה, שופטי בית המשפט העליון, שקבעו כי חוות דעתו של היועמ"ש היא המחייבת, כפו את עמדתם וניצלו לרעה את חולשת הממשלה. בדרך זו הם חרגו מתפקידם וביצעו חדירה גסה לענייני הרשות המבצעת. שופטי בית המשפט העליון ומקורביהם פעלו בדרכים שונות, כולל בתקשורת, כדי לסכל כל כוונה להביא נושא זה להסדרה בחוק, אלא העדיפו לשמר מצב שבו ההלכה הפסוקה היא המחייבת, ואפילו המינוי לכהונת יועמ"ש לא היה מתבצע בלא "הכשר" מצידם.
עתה מנסה נאמן לתקן מצב זה ולעגנו בחוק. תפקיד הממשלה למשול - אמר - תפקיד השרים הוא לשקול ולהחליט, שהרי אחרי הכל הם-הם הנושאים באחריות. לגישתו, חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה לא תחייב את הממשלה. היא תיחשב בגדר המלצה. יותר מכך: הממשלה ומוסדותיה יוכלו להתייעץ עם יועצים אחרים, גם מן הסקטור הפרטי.