מאז נאמר בבראשית פרק ב': "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", חוו בני האדם חיי נישואים בלתי מושלמים. אצל הזוג הראשון, אדם וחווה, שהתגוררו בגן עדן עלי אדמות, התגלעו כבר הבדלי אינטרסים, אינטריגות ופעילויות שגררו גירוש מהגן הטוב והמיטיב, אל מציאות קשה. מאז, דור אחר דור ניסו רבים, איש ואישה, לקיים חיי נישואין מאושרים בהצלחה מועטה יחסית. גדולי עולם: מדינאים, סופרים, מנהיגים, מוסיקאים, ממציאים, זכו לעתים רחוקות לאושר עם בני הזוג להם נישאו. מעטים מבני האנוש זכו לזוגיות מפרה, לידידות אמיצה, לתשוקה מתמשכת. לפיכך, כולנו מתרפקים על אגדות שמספרות על אהבות גדולות שכולן היו קצרות ובלתי אפשריות, כרוכות בייסורים ובתשוקות, בגעגועים ובכמיהות, בבגידות ובמלחמות, בניתוקים ובמיתות משונות. רומיאו ויוליה, טריסטאן ואיזולדה, יעקב ורחל, פנלופה ואודיסיאוס, אבלרד ואלואיז ואחרים. ג'ולי לבית נשאואר ותיאודור הרצל שייכים לאלה שהנישואין שלהם היו כשלון.
|
רבים כתבו ספרים, מסות, סיפורים ועוד על חיי הרצל. שערו בנפשכם איזה סרט, או סרטים, אפשר לעשות על חיי המנהיג האגדי ועל משפחתו הטרגית. סיפור חייו של תיאודור הרצל הוא שילוב של כל התכנים בהוויה האנושית, יופי וחוכמה, חזון, תהילת עולם, אגדה ומעשה, פוליטיקה, יצרים וכסף, שועים ויוצרים, אישה דחויה ונשים אחרות, אהבה, קנאה ועסקי משפחה - כל זאת על-רקע תקופת ה"בל-אפוק" באירופה. מי מיוצרי הקולנוע העכשיווי הישראלי ירים את הכפפה 105 שנים אחרי מותו של המנהיג לעשות את סרט העשור הבא?
|
תיאודור הרצל נולד בבודפסט בשנת 1860, ד"ר למשפטים מאוניברסיטת וינה, עיתונאי מצליח של נויה פראייה פרסה, עיתון וינאי חשוב שהרצל היה שליחו באירופה של שלהי המאה ה-19. סופר ומחזאי, גבר יפה תואר שנישא לג'ולי נשאואר הצעירה, בתו המפונקת של סוחר יהודי וינאי עשיר. הם נישאו כאשר ג'ולי הייתה כבר בהריון, נולדו להם שלושה ילדים וחייהם המשותפים היו רצף של דיסהרמוניה ואי-קומוניקציה. בין השאר, נפגשו רק לעתים רחוקות במהלך נישואיהם. ג'ולי, בעלת נטיות דכאוניות, התעניינה בנשפי ריקודים ובפרמיירות, ולא באף אחת מפעילויותיו האינטלקטואליות, המקצועיות, או בחזונו המדיני בעניין העם היהודי, של בעלה הכריזמטי. הרצל, הנערץ על-ידי נשים וגברים, עיתונאי מצליח ונחשב, מחזאי וסופר אירופי, נפגש בכל גדולי העולם. כעיתונאי, וכהוגה ומפתח רעיון "מדינת היהודים", מצא פרטנרים לרעיונותיו, לאינטלקט ולחלומות שלו הרחק ככל האפשר מהמשפחה שהקים. כאשר נכח תיאודור הרצל במשפט דרייפוס, בשנת 1895, ושמע את קריאות ההמון הצרפתי "מוות ליהודים", התקבעה בו ההחלטה שכבר התגבשה במהלך השנים, כי האנטישמיות היא סכנה ממשית המרחפת מעל יהדות אירופה ועל היהודים למצוא להם ארץ משלהם, מהר ככל האפשר. הרצל, כאיש חלומות, אמר: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב. כל מעשי בני האדם בחלום יסודם". הרצל היה איש חולם באותה מידה שהיה איש מעשה. הוא גייס סביבו יהודים מצליחים ומעשיים כמוהו, ייסד את התנועה הציונית, ארגן את הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897. בקונגרס הוקמו היסודות והעקרונות של הציונות כתנועה מדינית לאומית. בתחושתו כי יום הדין של יהדות אירופה מתקרב, שקל הצעות ליישב את היהודים בקפריסין, בארגנטינה או באוגנדה. בסופו של דבר, הבין כי ארץ ישראל היא הפתרון הציוני היחיד. בקונגרס הציוני נולדו המוסדות הפיננסיים והארגוניים לתשתית של מדינה. להרצל היה חזון מפורט, אידילי אך גם פרקטי, אותו כתב בשני ספריו "מדינת היהודים" ו"אלטנוילד". בין השאר כתב "במדינה העתידית יהיו חופש דת. סמכויות אנשי הדת תוגבלנה. כל איש יחיה באמונתו. החינוך יהיה חינם מהגן עד האוניברסיטה. המדינה תהיה נקייה ושומרת סביבה!". הרצל פגש את שועי היהודים - הברון רוטשילד והברון הירש, מיליארדרים ענקיים במושגים של היום, הוא פגש את הסולטן הטורקי, פעמים אחדות פגש את הקייזר וילהלם השני, פגש את צ'מברליין שר המושבות הבריטי. כדי לקדם את הפרויקט שלו, הוא עשה "לוביינג" למטרה שלו, והתקבל בכבוד שהקרין סביבו על-ידי האנשים שהפכו בזכותו למחוללי ההיסטוריה של הציונות ושל הקמת המדינה בהמשך. הרצל נפטר מדלקת ריאות ב-1 ביולי 1904. הוא כבר היה חולה בעגבת וסבל בגילו הצעיר ממחלות שהחלישו אותו גופנית, אך לא פגעו בנחישותו. בין השאר, השתמש הרצל בכספה של רעייתו, שהביאה מבית הוריה, כדי לממן את מסעותיו ופעילותו הציונית. כאשר נפטר כאמור בגיל 44, התאבלה עליו כמעט כל יהדות אירופה, בביטויי אבל קשים (מובן מאליו שהיו לו גם מתנגדים). הוא השאיר עם מפוזר בערים ובעיירות של ארצות ותרבויות שונות, שהחל לטפח תקוות על מולדת חדשה ליהודים עם מנהיג דמוי מלך נערץ ומקובל "על הגויים". בצוואתו של הרצל נאמר כי רעייתו, אז בת 36, תאושפז בבית חולים לחולי נפש וילדיו יחונכו על-ידי אפוטרופסים מחבריו לתנועה הציונית. הכסף המשפחתי נעלם מזמן לטובת הגשמת הרעיון הציוני. גורלם של הילדים היה מר, וג'ולי הרצל נפטרה בגיל 39. גופתה נשרפה לאפר וכד האפר נעלם כלא היה. בהר הרצל, שם קבורים בנימין זאב, הוריו, אחותו וילדיו יש רק אזכור לקיומה של רעייתו ואין קבר.
|
|