גט כריתות לממלכה

הנפת הכרזות בטקס ההשבעה בכותל על-ידי חיילים מגדוד "שמשון" נגד הפינוי של חומש והתמיכה שקיבלו על-ידי ההורים הנוכחים, מזכירות לנו שבקרב הציבור הדתי-ציוני ישנם גורמים המורדים נגד הממלכה. טענתי בעבר שההינתקות ופינוי היישובים היו לצומת דרכים שבו החליטו מתנחלים רבים על הליכתם בדרך המקבילה לזו של המדינה. בתמיכה של פוליטיקאים בעלי דעות פוליטיות דומות, המתנחלים המיליטנטיים החליטו לתת גט כריתות לכל ממשלה שלא תנהג לפי האידיאולוגיה שלהם. באמצעות פסיקות הלכה שונות, רבנים ואישי ציבור בקרב המתנחלים מובילים מסע של דה-לגיטימציה כנגד הממסד הצבאי ובכך פוגעים קשות בצה"ל.

נזכרתי במאמרו של ישראל הראל משנת 2005 בו כתב: "האידיאולוגיה של הציונות הדתית - הן זו ההיסטורית, נוסח "תורה ועבודה", והן זו המאוחרת, שצומחת בישיבות - שוללת, מכל וכל, איום על מוסדות המדינה, על צבאה ועל שאר מרכיבי הריבונות הישראלית. וגם כשהאחראי הראשי לקרע בעם הוא ראש הממשלה, חובה על מי שהתחנך במסגרת זו להתעלות, לכבוש את היצר ולמנוע את התרחבות השסע. כי יש גם "מחר". וחשוב לאיזה מחר כולנו נתעורר - של המשך המאבקים הכוחניים המייאשים שימאיסו עלינו את החיים כאן, או לכזה שבו נוכל, למרות החבלות, הכאבים והלבבות השבורים, לחיות כאן, עם הטראומות, חיים משותפים" (אחריותה של הציונות הדתית, הארץ, 2005). זו המשימה וזו התקווה, אלא שמאז כתיבת המאמר ועד היום, ההקצנה הולכת וגדלה ומאיימת לכלות כל חלקה טובה. יש כאן ניסיון לערער על הממלכה ואת זאת יש להפסיק ומייד.

עם הקמתה של המדינה וכינונו של צה"ל, החליט בן-גוריון שהממלכה היא מעל למפלגה, מן השמאל ומן הימין. בן-גוריון גמר אומר ועשה. הפלמ"ח, הכוח היהודי הלוחם אשר רבים מחבריו באו מן השמאל, איים על הממלכתיות שבן-גוריון רצה. ללא שום רתיעה, ללא מורא, הורה בן-גוריון לפרק את הפלמ"ח, אפילו אם יש צורך להפעיל כוח. הפלמ"ח פורק ואנשיו שולבו בצה"ל. כך, במה שמכונה "פרשת אלטלנה", אותם אנשי אצ"ל שלא שעו לדרישותיו של בן-גוריון ולא היו מוכנים לקבל על עצמם את הממלכתיות, נתקלו בתגובה חריפה שאת תוצאותיה כולם מכירים.

הפתרון של ישראל הראל, כפי שבא לידי ביטוי במאמר המצוטט לעיל, נכון: "חובה, על כן, על אלה שפועלים למניעת העקירה באמצעים לא אלימים, הרוב המוחלט של המחנה הציוני דתי, להוכיח את האנשים האלימים ולהבהיר להם: לא רק שהם מתנתקים מהעם, ששולל בתוקף כל אלימות, בוודאי נגד חיילי צה"ל; במעשיהם הדוחים הם גם מחבלים במאבק, שיש לו סיכוי אם יבוצע בתבונה ובאמצעים לא אלימים, למניעת העקירה. על הרבנים, מועצת יש"ע, ותיקי גוש אמונים שחוללו את מהפכת ההתיישבות ביש"ע - ובעלי השפעה אחרים - לצאת לשטח, לרסן את האנשים המורתחים, הכואבים, ובעיקר הנואשים, ולהשיבם למסגרותיה ולחוקיה של המדינה - ושל כלל ישראל. זוהי חובתה העליונה של מנהיגות זו לעם, למדינה - ולמפעל ההתיישבות".

מי שמחפש לנקום בממלכה או להוציא את עצמו מקהל ישראל הרחב, אל יתפלא אם תימצאנה קבוצות אחרות אשר תנסנה לחתור תחת אושיות המדינה. מכאן ועד לקריסה, הדרך קצרה.

הציונות הדתית הקלאסית ידעה לקבל את "דינא דמלכותא דינא" גם אם רובה של החברה לא דגלה באידיאולוגיה שלה. ההקצנה, עד כדי ניסיון למרוד בממלכה, הביאה את אותם גורמים בציונות הדתית עבורם המשיחיות וממלכה חד הן, למעשיהם שלא יעשו. יהיו שיגידו שהמדובר בעשבים שוטים, אך האמת היא שהעשבים הללו גדלו לכדי "יערות גשם". אם לא נעצור, הסכנות עצומות.

"הפרשה החדשה" של החשוד ברצח שני פלשתינים ובהנחת מטענים כדי לפגוע במי שמזוהה עם השמאל, אינה מפתיעה כלל. יש בקרב המתנחלים כאלה המסרבים בתוקף לקבל את כללי המשחק הדמוקרטיים ומוכנים לפעול בכל דרך, ובלבד שדעתם תשלוט בכיפה. מי שינסה לחבר בין הנקודות ה"שחורות" הפזורות בממלכה, יוכל להגיע אל הקו המחבר בין התופעות השליליות.