השימוש במים מושבים בחקלאות בארץ נמצא בשנים האחרונות במגמת גידול, אף כי מגמה זאת אינה מדביקה את הצרכים, המתמקדים בעיקר בשתי סוגיות מרכזיות:
הצורך (שלא לומר החובה) שבסילוק מטרד הביוב מהמרכזים האורבניים, וכן הפנייתם של מים אלה, לאחר טיפול ושדרוג, לשימוש החקלאי, תוך שחרור מים שפירים, בהתאמה, משימוש חקלאי לטובת הצריכה הביתית, הגדלה בכל שנה ב-5%-7%.
כמויות קולחים ומימון מפעלי השבה
מסקר עדכני שנערך בשנה החולפת עולה, שכמות הביוב המטופלת (בכל רמה שהיא) מגיעה לכ-296 מיליון מ"ק, בעוד כ-21 מיליון מ"ק מטופלים טרם מצאו דרכם לשימוש חקלאי והם מוזרמים לים ובמקרים קיצוניים יותר לנחלים ו/או מחלחלים לתת הקרקע. בנוסף יש עוד כ-180 מיליון שפכים לא מטופלים, הזורמים בוואדיות ונחלים בכל רחבי הארץ תוך זיהום אקוויפרים וחופי ים.
הדבר מעיד על מחדל מתמשך, שכאמור רק בשנים האחרונות זוכה להקצאות משאבים, בעיקר ממקורותיה הכספיים של קרן האיזון (ז"ל). קרן זו נסגרה כזכור בראשית 99, והותירה "בירושה" 600 מיליון ש"ח, אליהם הוסיף האוצר עוד 200 מיליון ש"ח. את הסכום הכולל, 800 מיליון ש"ח, ייעד האוצר, בסיוע נציבות המים, למתן מענקים ליזמים בגובה של 80 מיליון ש"ח לשנה לתקופה של עשר שנים (1999-2009).
המחדל המשווע, שקשה שלא לזהותו לקראת סוף 2003, מתבטא בעובדה שבתום חמש שנים יצאו מתוך אותן עשר "ייעודיות" מאותה קרן אך מעט יותר מ-100 מיליון ש"ח, בעוד על-פי התכנון היינו אמורים להגיע כבר לכ-400 מיליון ש"ח מושקעים! ואם לא די בכך, מוצע לכל המתעניין לבדוק אצל היזמים כמה תלאות עליהם לעבור עד קבלת המימון מחשב האוצר - ובל נשכח: מרבית הסכום אינו שייך לאוצר כלל, זהו כסף שהולאם למעשה ממפיקי מים פרטיים ונצבר בקופתה של קרן האיזון.
עלויות הקולחים ואיכותם
ביום קבלת ההחלטות על מתן אותם מענקי הקמה למפעלי הקולחים נקבע, שעלות מ"ק קולחים תהיה כפי שנקבע בתקנות הממשלתיות לקולחים המסופקים על-ידי "מקורות", דהיינו כ-0.56 ש"ח/מ"ק (כיום). כבר בקביעה זו קיימת סתירה להחלטת ממשלה מאפריל 2000, לפיה החקלאי יקבל את המים המסופקים עבורו במוצא המט"ש (מתקן טיפול שפכים) במחיר אפס, והעלות שתיפול בחלקו תהיה עלות ההולכה ופיזור המים בשטח.
ועדת ענבר
וכאן אנו עולים מדרגה נוספת: בשנת 2001 הוקמה ועדה סטטוטורית "ועדת ענבר" (ד"ר יוסי ענבר, סמנכ"ל במשרד התשתיות, היה היו"ר שלה). תפקידה של הועדה היה לקבוע תקני קולחים נדרשים שיתאימו הן לסלוק הקולחים לנחלים והן לשימוש חקלאי בלתי מוגבל.
לא נלאה את הקוראים במהלך עבודת הוועדה (שהחתום מעלה היה חבר בה), אך נציין כי במהלך עבודתה נעזרה זו בחברת "פארטו" - חברה כלכלית-הנדסית שסייעה לה בהצגת נתונים וניתוחם תוך פירוט עלות הקמת מט"שים ובניית מאגרים ברחבי הארץ, כמו גם ניתוח רגישות כלכלית של גידולים שונים למחירי הקולחין ועלותם.
במהלך עבודתה הגיעה חברת "פארטו" לתחשיב, לפיו עלות שדרוג קולחים הנמצאים כיום ברמה של 20:30 (רמת טיפול שניונית) לרמה הנדרשת (טיהור שלישוני כדוגמת השפד"ן) הינה, כ-14 סנט למ"ק - ובמחירים של היום כ-63 א"ג/מ"ק.
לקראת סיום עבודת הוועדה התפתח הוויכוח הנוקב שבעצם לא הגיע לסיומו: מי אמור לשאת בנטל השדרוג - המזהם או המשתמש? בעוד אנחנו, נציגי החקלאים, התנינו את הסכמתנו לשדרג את המים לרמה הגבוהה בתנאי שהעלות לא תיפול על המשתמש (כנהוג בעולם כולו - המזהם משלם) - הרי שנציגי השלטון המקומי והאוצר, שהתנגדו לרמת השדרוג המרבית, כלל לא הופיעו לדיון המסכם בוועדה.
במצב שנוצר, איש אינו יודע מה צופן העתיד: על-פי כתב המינוי יש להביא את המלצת הרוב בוועדה להחלטת הממשלה; ועם זאת, גם אם תקבל הממשלה את עמדת הוועדה - מרבית הסיכויים שלא ייושמו מסקנותיה, שכן כבר למדנו מוועדת החקירה הפרלמנטרית למשק המים ("ועדת מגן") שמצאה, שכ-95% (!) מהחלטות הממשלה שעסקו במשק המים בשנים 1980 - 2000 לא בוצעו בשל התנגדות האוצר.
לסיום
ההערכות גורסות שעד סוף העשור הנוכחי (2010) יש להשקיע כ-230 מיליון דולר (1.035 מיליארד ש"ח) בשתי קטגוריות:
א. השגת איכות קולחין בסיסית של 20/30 במקומות בהם היא אינה קיימת.
ב. השקעות בשידרוג המט"שים מהרמה הבסיסית לרמת-התקן המוצעת - המחמירה - לשנת 2010.
להלן רשימת המט"שים הגדולים הפועלים
כיום בארץ וכמויות הקולחין שבהם:
כרמיאל - 5.7 מלמ"ק
חיפה - 37 מלמ"ק
נתניה - 13 מלמ"ק
חדרה - 11 מלמ"ק
אשדוד - 11 מלמ"ק
ירושלים מערב - 24 מלמ"ק
שפד"ן - 115 מלמ"ק
באר-שבע מערב - 6 מלמ"ק
אילת - 8.3 מלמ"ק
כל שאר המט"שים מספקים, כ"א, פחות מ-5 מלמ"ש.
