התוקפים את התנהלותו של פרקליט המדינה,
משה לדור, בעניין מכתבו המתוקשר לשר המשפטים, מדביקים לו את התואר "פקיד" וטוענים שמשום היותו פקיד היה עליו להימנע מהפצת המכתב - על כל הביקורת החריפה הכלולה בו.
ויש מידה של צדק בטענתם. שכן, פרקליט המדינה הוא אכן פקיד לכל דבר.
אמת, פרקליט המדינה נהנה מעצמאות מקצועית במילוי תפקידיו המעין שיפוטיים, כגון הגשת כתבי אישום וכולי, ואין לשר המשפטים או לכל שר אחר סמכות להתערב בשיקוליו המקצועיים.
אבל הרי העצמאות המקצועית הזו מוקנית גם לכל פרקליט זוטר במחוז - באשר אין לשר המשפטים סמכות להתערב בשיקוליו המקצועיים.
פרקליט המדינה הוא פקיד מבחינה זו שהחלטותיו המקצועיות הן אומנם עצמאיות כלפי התערבות זרה מבחוץ (למעט בית המשפט כמובן) - אבל הן נטולות עצמאות והן אינן סופיות בתוך ההיררכיה של המוסד שבו הוא ממלא את תפקידו.
שהרי כידוע, מי שנמצא כיום מעל לפרקליט המדינה הוא היועץ המשפטי לממשלה, ובסמכותו של האחרון להתערב בהחלטות של פרקליט המדינה, ואף לבטלן במקרה שהוא מוצא לנכון.
בהקשר זה זכור ודאי המקרה שבו היועץ המשפטי לממשלה,
מני מזוז, ביטל את החלטת פרקליטת המדינה
עדנה ארבל להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריק שרון.
במילים אחרות, המבנה ההיררכי של מוסד היועץ המשפטי לממשלה - החולש כיום גם על פרקליטות המדינה - הוא כזה שפרקליט המדינה אינו עומד בראש הפירמידה, וככזה - החלטותיו אינן סופיות והן נתונות להתערבות הממונה עליו - הוא היועץ המשפטי לממשלה.
ויתרה מכך, פרקליט המדינה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה גם מבחינה זו שהוא חייב לו ציות ועליו להישמע להוראותיו - לרבות בתחום המקצועי.
וכשזו תמונת המצב, כי אז פרקליט המדינה - למרות השדרוג הפתאומי שמנסים להפיח במעמדו - בהחלט ראוי להיקרא פקיד.
