|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אם נרשה לפוליטיקאים החוגגים בקופנהגן להיות אדוני התקציב המוקצה למחקר המדעי, נקבל תוצאות מחקריות כמו אלה שעומדות במרכז פרשת "קליימט גייט"
|
|
אתם רואים חור באוזון? (התשובה תלויה בגורם המממן) [אדי אוגנוב]
|
|
|
|
|
|
|
|
| האיחוד האירופי העניק לאחרונה סכומים המתקרבים ל-3 מיליארד דולר למחקרי אקלים. בארה"ב מתוכנן תקצוב של 1.3 מיליארד דולר למימון מחקרי אקלים, ומדינת קליפורניה, המצויה בפשיטת רגל, העניקה 600 מיליון דולר ליוזמות בנושאי אקלים | |
|
|
|
|
מדעני האקלים המקורבים ל"קונסנזוס" ותועמלנים נוהגים להאשים דרך קבע את מי שמטילים ספק בתאוריית ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם, בכך שהם ממומנים על-ידי התעשיה. כך עשה גם מיכאל מאן, אבי עקומת "מקל ההוקי" (שהתגלתה כ"טריק" של מדע רשלני) כלפי מי שטען נגדו בשנת 2004.
עם פרסומו, הפך ה"הוקי סטיק" לכוכב בשמי התעמולה האקלימית. הוא הופיע על שער הדוח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם (IPCC) משנת 2001 והפך לסמל ההתחממות הגלובלית. מיכאל מאן הפך בן-לילה לגיבור עולמי, וגם קיבל את תפקיד העורך הראשי של הפרק על פליאו-קלימטולוגיה בדוח האו"ם.
בשעתו, העלה אחד המגיבים באתר דיונים מקצועי (ריאלקליימט) שאלה בדבר התקינות של "ההשתלה (על-ידי מאן) של מדידת טמפרטורות ישירה בחלק מהעקומה, המייצג מדד משוקלל של נתוני טמפרטורות". הדבר גרר תגובה מיידית נזעמת של מיכאל מאן: "שום חוקר בתחום הזה לא 'שתל' מעולם נתונים ולא עיצב מחדש את בניית מדידות הטמפרטורה", הוא כתב, "מאכזב לגלות שטענות כאלו, שהן לכאורה מאשימות (אשר מקורן באתרי דיסאינפורמציה הממומנים על-ידי התעשיה ברשת), מופיעות בפורום זה".
היום, כאשר פרשת "קליימט גייט" פרצה לכותרות והפכה לנחלת הכלל, אנו כבר יודעים את האמת בדבר מקור הדיסאינפורמציה.
אולם עדיין עולה השאלה, מדוע נקטו המדענים המעורבים בשערורייה בחסימת דרישות המידע לפי חוק חופש המידע, בעיוות הליכי הבקרה המדעית ובעיוות ומחיקה של מידע ונתונים בלתי נוחים. השאלה מתעצמת על-רקע הטענה שלהם ושל חסידיהם, כי התחממות גלובלית מעשה ידי אדם הינה נושא שבקונסנזוס, שמעבר לוויכוח.
|
|
אם ניישם את הכלל העיתונאי "עקוב אחר הכסף", נגלה עובדות מעניינות בדבר הקשר בין פוליטיקה למחקר בתחום מדעי האקלים.
בטור שכתב ברט סטפאנס ב"וול סטריט ג'ורנל" הוא מגלה, כי על-פי אחד המסמכים שנחשפו, פיל ג'ונס, מנהל המרכז לחקר האקלים ומי שנמצא במוקד הפרשה, היה הנמען של מענקי מחקר בסך 19 מיליון דולר בקירוב בשנים 2006-2000 – סכומים גדולים פי שישה מאלה שקיבל בשנות ה-90'.
האיחוד האירופי העניק לאחרונה סכומים המתקרבים ל-3 מיליארד דולר למחקרי אקלים. סכום זה אינו כולל את המענקים הנפרדים, שנתנה כל אחת מן המדינות החברות באיחוד. בארה"ב מתוכנן תקצוב של 1.3 מיליארד דולר למימון מחקרי האקלים של נאס"א, 400 מיליון דולר ל"איגוד למחקר אוקיינוסים ואטמוספירה" (NOAA) ועוד 300 מיליון דולר ל"קרן הלאומית למדע". גם המדינות בארה"ב הקצו בנפרד סכומי עתק למחקרים אקלימיים. בולטת בכך קליפורניה, המצויה בפשיטת רגל, אשר העניקה 600 מיליון דולר ליוזמות בנושאי אקלים.
מיכאל מאן, גיבורנו מאוניברסיטת פנסילבניה, זכה למענקי מחקר בסך 55 מיליון דולר בין השנים 2000 ל-2007, ובתקופת שלטונם של ביל קלינטון ואל גור הגדילה ארה"ב את המימון לפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לנושאי אקלים ביותר מ-2,600 אחוזים - מכ-199 אלף ל-5.42 מיליון פרנק שוויצריים.
אומדן העלות של החקיקה בנושאי מכסות הפליטה, שאותה מבקש אובמה לקדם, מגיע לכדי 60 מיליארד דולר. עלות זו אינה כוללת את הסכום של 150 מיליארד דולר, שהבטיחו אובמה וביידן במהלך מערכת הבחירות לשם קידום הפיתוח של אנרגיות מתחדשות.
בנק HSBC מעריך, כי השנה הושקעו 94 מיליארד דולר ב מה שקרוי "עידוד ירוק" – בעיקר ייצור אתנול ותוכניות אנרגיה חלופית. סכומי עתק אלו יצרו אקולוגיה של חממיסטים, הנשענת כולה על הנתונים הלא מספקים של המרכז לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה... מרכז שגילה כי ככל שצלצולי האזעקה התגברו – כך גברה תדירות צלצול הקופה הרושמת.
כל עוד אין הפרדה בין פוליטיקה למדע, ופוליטיקאים מורשים להחליט על תקצוב מחקרים, אין להתפלא על תופעות כמו זו שהתגלתה בפרשת "קליימט גייט". כפי שכתב אחד המתכנתים המתוסכלים, שהתקשה לספק את התוצאה ה"נכונה": "אני מצטער מאוד לדווח, כי שאר בסיס הנתונים נראה עלוב כמו מצבה של אוסטרליה... אוףףף... לא נראה כל סוף לדבר... אולי נוכל לקבל תוצאה סבירה רק אם נכלול הרבה זבל!".
אם נרשה לפוליטיקאים החוגגים בקופנהגן להיות מְתַקצְבֵי המחקר המדעי, זו התוצאה שנקבל – זבל. כך לא נבנה בסיס למחקר עצמאי ובלתי תלוי. יהא אשר יהא מספרם של מילארדי הדולרים שנערמו על יסודות בניין זה – סופו להתמוטט.
|
|
|
המאמר התפרסם בטור "על הכוונת" ב"מקור ראשון"
|
|
|
|
בועז ארד-ארדר הוא מנהל תקשורת שיווקית ופובליציסט, ועורך כתב-העת "אנוכי" של תלמידי הפילוסופיה של איין ראנד.
|
|
| תאריך:
|
12/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
13/12/2009
|
|
בועז ארד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
/'ם]פר'/קר
|
12/12/09 17:10
|
|
|
|
2
|
|
כתומה עצבנית
|
13/12/09 10:51
|
|
|
משפט בינלאומי מסדיר את התנהגותן של מדינות וקובע את גבולות כוחה של מדינה בנושאים רבים. נושא כנס זה (בנושא "מימון פעילות פוליטית בישראל על-ידי מדינות זרות", שנערך בכנסת ב-1.12.2009 בעקבות הצעת חוק של ח"כ איתן ואלקין) נוגע למגוון יסודות של המשפט הבינלאומי, המתייחסים ישירות למדינה: העיקרון של ריבונות לאומית ועצמאות, העיקרון של אי-התערבות בענייניה של מדינה אחרת, עיקרון השוויון בין מדינות והאחריות של מדינה.
|
|
|
|
|
המשבר הפיננסי בשנה האחרונה פגע קשות בעולם ההשקעות ובשוקי המניות. יועצי ההשקעות בבנקים התמודדו בשנה וחצי האחרונות עם לקוחות זועמים וכתוצאה מיכך איבדו מן האמינות שלהם והמקצועיות שלהם לאור תוצאות ההשקעות שייעצו ללקוחותיהם.
|
|
|
|
|
בשלהי חודש נובמבר התקיים באולם ווייז שבאוניברסיטה העברית בירושלים קונצרט מיוחד, לרגל יום הולדתו ה-80 של איש האקדמיה למוזיקה בירושלים - המלחין פרופ' מרק קופיטמן.
|
|
|
|
|
אתמול ברק אובמה קיבל את פרס הנובל לשלום. כמה ימים קודם לכן הוא אישר שליחת חיילים נוספים לאפגניסטן. בנאומו אובמה הסביר את האג'נדה שלו: אני שוחר שלום "שנשבע להגן על ארצו".
|
|
|
|
|
מדינת ישראל נראית ומתנהלת היום כאדם בעל בטן גדולה ורחבה אך עם ראש ורגליים מצומקות ושבריריות. למעשה, אזור הצפון והדרום, החלקים החשובים ביותר של המדינה והחברה בישראל אינם מתפקדים.
|
|
|
|
|
