|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע ילדים פוחדים מפני החושך
|
פחד מפני החושך קיים גם אצל מבוגרים רבים, ולכן לא מפתיע שגם ילדים מפחדים ממנו ● השאלה היא האם הפחד נורמלי או מוקצן וכיצד אפשר לעזור לילדים להתגבר עליו
|
|
להתמודד עם הפחד [צילום: AP]
|
|
|
|
|
מי שבכלל לא מפחד מפני חושך, שיצביע. כן, גם מבוגרים, גם אנשים ש"כבר ראו משהו בחיים שלהם", מרגישים לא נוח כשהחושך יורד ומחליף את האור.
בתרבויות עתיקות נבנו טקסים שלמים סביב הפחד מפני האפלה, ולנוכח התחושה שעלתה אצל האנשים הקדמונים שהאור הולך ונעלם (בחודשי החורף) ואין לדעת אם ישוב...
חוקרי תרבות אחדים סוברים שגם חג החנוכה מקורו במנהג תרבותי דומה: מדליקים נרות, "מגרשים את החושך", יוצרים תחושת "ביחד" ומתגברים על האימה הגדולה. לכן אין כל הפתעה בכך שילדים מפחדים מפני החושך. השאלה היחידה היא רק אם הפחד מוקצן או נורמלי, וכיצד אפשר לעזור להם.
|
|
- פחד טבעי. בחושך, חוש הראייה שאנו נוטים להסתמך עליו יותר מאשר על חושים אחרים, לא מתפקד. התחושה היא ש"אנו הולכים לאיבוד". מי שהתנסה כבר בחוויה המופלאה של "מסע בחשיכה" במוזיאון הילדים בחולון, אולי הצליח להרגיש עד כמה אנו תלויים בחוש הראייה וחשים אבודים בלעדיו. לא פעם, הפחד של ילד מפני החושך נובע בדיוק מהרגשה שהוא ילך לאיבוד, הוא "לא יראה לאן הוא הולך", וזה מסוכן בעיניו. וגם הוא לא מסוגל, בגיל הרך או כפעוט, לשלוף מהזיכרון (למשל) דרך מוכרת, בעוד שמבוגרים יכולים, ויש משהו מרגיע ביכולת החזרה, או בזיכרון של "איך מגיעים", ואיך הבית מאורגן למרות החושך. כלומר, למבוגר יש יותר יכולת לשליטה במרחב למרות חשיכה, בהתבסס על התנסות קודמת.
- פחד קולקטיבי. קרל יונג, שניסח את ההבנות בעניין ה"לא-מודע הקולקטיבי", דיבר על פחדים שמקורם בעבר הקדום שלנו, כפי שתואר כאן קודם. פחד מחושך הוא אחד הנורמטיביים שבפחדים אלה, שכן על-פי יונג, החושך מזכיר את האזורים האפלים של הנפש, המקומות שבהם אדם נפגש עם השדים שבו ועם השדים שבעולמו. אצל ילדים, הפחד מופיע כאשר מתעורר הדמיון הפעיל, והם מדמיינים "שדים" או "יצורים מפחידים" שיופיעו מן החשכה.
- פחד משפחתי. סיבתו פשוטה: לא פעם אנו מעבירים לילדינו את הפחדים שקיימים אצלנו. דרך מצוינת להעביר פחד היא לומר: "אין לך בכלל ממה לפחד" (כשבעצם אנחנו מדברים לעצמנו, ומנסים להרגיע את עצמנו)... אולי הילד עוד לא חשב לפחד, אבל כעת הוא מן הסתם יתחיל להיות מודאג. אני מכירה כמה אימהות שפחד מחושך קיים אצלן מילדות, הן תמיד "משאירות אור" בבית, גם כשכולם הולכים לישון, ולא מוכנות לצאת למקום חשוך לבדן. סיכוי טוב שפחד זה קיים כעת גם אצל ילדיהן. ועם זאת, נא לא להרגיש רגשות אשם. גם להורים מותר לפחד מחושך, אפילו להצהיר על כך ולהגיד שזה אולי לא הגיוני, אך לפעמים אני מפחדת...
- חרדה מפני חושך. בהבדל מפחד רגיל, חרדה היא מצב של חוסר תפקוד, ושל העצמת הפחד לממדים לא סבירים. למשל, כאשר ילד מתחיל להיות מודאג מהחושך כמה שעות לפני שיורד הלילה, מרטיב מרוב פחד, עסוק בנושא כל היום, מדבר על "יצורי חושך מפחידים" שיחטפו אותו. מצב כזה יתואר בספרות הקלינית כחרדה, משום שהוא מקיף וטוטלי, והוא דורש התייחסות, בייעוץ או בטיפול.
- פחד מידבק. יש פחדים ש"עוברים" כמו מגיפה. למשל, כשכל הילדים בגן מתחילים לדבר על יצורי החושך, ולתאר כמה החושך מפחיד... יש סיכוי שגם הילד שלכם יפחד פתאום, אפילו אם הרעיון לא היה שם קודם. השיחה יכולה אפילו להתחיל מגננת מסורה מדי שהחליטה לספר סיפור שעוסק בפחד מחשיכה, אפילו אם אף ילד לא העלה את הנושא.
|
|
- לא להיבהל מהפחד. לזכור שהתפתחות רגשית ושכלית תקינות מלוות בהופעה והיעלמות של פחדים. פחדים עולים "בקווי תפר" בהתפתחות, בשלבים שונים בילדות וגם בהמשך, בהתבגרות. צריך לזכור גם שלפחדים יש צד חיובי. למשל, חרדת זרים מעידה על היקשרות טובה עם ההורים. לעיתים קרובות, מגבירים ההורים את המהומה, בשל הבהלה שלהם מעצם העובדה שהילד העלה את הנושא: מדברים על זה, קונים מייד שלושה ספרים כדי "לעבוד על זה", ולא בטוח שצריך... אם הילד מרגיש שאנחנו לא מבוהלים, אלא "מכילים" את העניין ותומכים בו בלי להגזים, מחבקים אותו או יושבים לידו, אבל לא "עושים עניין" - יתכן שהדרמה תיעלם מעצמה.
- ללמוד מהאנשים הקדמונים. לרוב, מה שעזר להם הוא מה שיעזור גם לנו: הם הדליקו לפידים, ולנו יש מנורות לילה קטנות ונחמדות לשים בחדר השינה שלנו ושל הילד. הם הגבירו את תחושת היחד והשיתוף, ואנחנו יכולים להדגיש את יכולת החיבוק של המשפחה, את התחושה שיש מישהו לצידו, והוא מוגן.
- קבלה ואישור. הדבר הכי פוגע בעולם הוא כשמישהו אומר לך "זה שום דבר... זה כלום...". חישבו על עצמכם: כשאתם חשים כעס, האם הייתם רוצים שיגידו לכם "זה כלום..."? בדיוק כך הילד שלכם מרגיש, והוא מצפה שתאשרו: "אני רואה שזה ממש מפחיד בעיניך", ותקבלו: "אני יכולה להבין שככה אתה מרגיש", ואחר-כך אולי תשאלו: "יש לך רעיון מה לעשות עם הפחד הזה?" או "מה יעזור לך?". המשפט האחרון מחזיר אל הילד תחושה של שליטה, ותתפלאו כמה רעיונות טובים יש לו (גם הוא קרא את כל הספרים הנכונים..).
- בובת חושך. בובה מוארת שלוקחים למיטה או סתם בובה ש"מייעדים לה" תפקיד של עוזרת בכירה לענייני חושך. אפשר לשחק איתה: "בכלל, זו היא שמפחדת מהחושך", ו"איך נעזור לה?", ואפשר לקבל ממנה עצות: "מה היא חושבת עכשיו? זה כבר מספיק חשוך בשביל שניקח אותה אתנו לחברים?".
- מותר לפחד. מותר לפחד מחושך, מותר לפעמים לישון ליד ההורים, מותר להרגיש צורך במגע כשהפחד עולה. אל תדאגו, הוא לא יישאר לישון לידכם עד גיל 18, וגם אם הפחד לא באמת יעבור, הוא ילמד (כמו כולנו) להתמודד אתו במקרה הטוב, או להסתיר אותו במקרה הפחות טוב.
|
|
|
מחברת המאמר הינה מנחת קבוצות הורים ברשת מרכזי דיאדה
|
|
| תאריך:
|
13/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
13/12/2009
|
|
מלכה דונסקי
|
|
מדוע ילדים פוחדים מפני החושך
|
|
|
מדינה אחראית אינה מפקירה את תושביה. ישראל עושה זאת. האם ישראל אחראית? קשה להשיב על שאלה זו. האם ישראל מפקירה? קל להשיב על שאלה זו. התשובה היא חדה וחלקה, בת מילה אחת - כן. ובשתי מלים - ישראל מפקירה. בארבע מילים - ישראל מפקירה את תושביה.
|
|
|
|
|
בימי שישי בצהריים נוהגת המושבה הבולגרית של יפו, על שלושת דורותיה, להתכנס במסעדת "שרה" (רחוב יהודה הימית 2) ולהמתין בכליון-עיניים ובפה פעור לתבשיליה האגדיים של פאני. כבר 40 שנה שהיא עומדת, בשקדנות ראויה לציון, מאחורי הסודות הקולינריים שהנחילה לה אמה, שרה, וששום מסעדה בולגרית אחרת לא הצליחה, עדיין, לעלות על עקבותיהם.
|
|
|
|
|
אפשר שבעולם אוטופי לא היה צורך במשאלי-עם. לדאבוננו, איננו חיים בעולם אוטופי ובוודאי שלא בישראל. כמו-כן, ברי הוא כי אין לנציג הריבון, בתנאים הקיימים במקומותינו, אפשרות מעשית למשול באם נזקקים היינו למשאל-עם בכל דבר ועניין. לאלו הרואים בעיני רוחם את מודל משאלי-העם השווייצרי, תרגיעו, הוא אינו מתאים לנו.
|
|
|
|
|
הבעיה היא שגם לפושעים יש זכויות. וכדאי לנו שיהיו להם זכויות, כי פשע זה עניין יחסי, ומחר כל אחד מאיתנו עלול להיחשב לפושע, או לפחות להיחשד, ואז, בלי זכויות, אנה אנו באים? עכשיו, כל המשחק הוא מציאת האיזון הנכון בין שני כוחות מנוגדים. מצד אחד זכותם של האנשים הרגילים וההגונים לחיות ללא פשע וללא אלימות, ומצד שני, זכויות הפרט המוקנות לכ-ו-ל-ם, לרבות הפושעים.
|
|
|
|
|
סיפורו של יואב יצחק על השופט בדימוס מרדכי בלזר שנטש את דיוני ועדת השחרורים, הפתיע אותי בתוכנו ובחומרתו - אך לא בזהות "גיבורו". לפני למעלה מעשור הייתה לי היתקלות ישירה עם בלזר, ממנה למדתי הרבה מאוד על האיש, וחשוב מזה - על הדרך בה המערכת המשפטית מגנה על עצמה ועל חבריה.
|
|
|
|
|
