פקודה שאסור לתת

בוויכוח הציבורי בנושא הסרבנות נעלם מימד חשוב אודות חלקם של נותני הפקודות, והוא מכריע יותר מזה של מקבלי הפקודות. עליהם להיות גם חכמים וגם אחראים ולהימנע מלתת פקודה שאסור לתת. הדיון בנוגע לביצוע פקודות וחדירתה של הפוליטיקה לשורות הצבא, חייב להביא בחשבון שתי נקודות מוצא:

- פקודות חוקיות יש למלא.
- לפוליטיקה אין מקום בין לובשי המדים.

ההשוואה שעורכים בין סרבנות משמאל ומימין היא שגויה ומגמתית, חוטאת ומחטיאה. ההבדל בין השתיים עצום, ואסור לטשטשו ולהעמידו על אותו בסיס. זו שמשמאל מתייחסת ללחימה מול אויב, ופירושה המעשי איננו סרבנות אלא עריקה. זו שמימין היא מצפונית אמיתית: אין מדובר באויב, למעט בעיני השמאל הקיצוני, שאצלו מתיישבים יהודיים הם בחזקת אויב שמותר ורצוי לדרוס ולטרנספר.

בהקשר זה לא מיותר להזכיר את אלה שמסרבים באופן אחר, בכך שהם כלל אינם מתייצבים בלשכת הגיוס: מי ש"דת השלום" מצדיקה בעיניו השתמטות, מי ש"תורתם אומנתם", מי שמספקות הצהרה שקרית לפיה הן "דתיות" ומתחמקות אף משירות אזרחי, מי שפטורים משירות צבאי בגלל לאומיותם אבל מסרבים אפילו לשירות אזרחי לחברה.

כמו-כן לא מיותר להזכיר את סלחנותם של רבים כלפי האדמו"רים של "דת השלום" מול העליהום שלה על רבנים מסוימים, ואת התעלמותה מכך שרוב המתיישבים היהודים ביו"ש כלל אינם דתיים, בעוד שרוב הנמנים עם המחנה הלאומי מתגוררים בתחומי "הקו הירוק".

ההשוואה הנכונה היא בין פקודה לגרש יהודים לבין פקודה לגרש ערבים. בעיניי שתיהן אסורות. בקרב רוב המחנה הלאומי, למעט שוליים צרים וקיצוניים, שתיהן פסולות. אבל בעיני חלקים נרחבים בשמאל, פקודה לגרש יהודים היא חוקית ואפילו דמוקרטית. האם גם פקודה לגרש ערבים מבתיהם היא חוקית ודמוקרטית וחובה למלאה?

ההשוואה הנכונה היא בין פקודה להרוס בתי מתיישבים לבין פקודה לסייע בבניית בתים כאלה. בעיניי שתיהן פוליטיות. לא לכך נועד צה"ל. חיילי צה"ל התגייסו כדי להגן על אזרחי ישראל ולא כדי להרוס או לבנות להם בתים. צה"ל אינו קבלן בניין, ובוודאי שאיננו קבלן הריסה. הרס הוא ייעודו של האויב, וצה"ל אמור להילחם כנגדו.

התירוץ של אכיפת החוק הוא מפוקפק. כאשר אין אוכפים אותו כמעט נגד בנייה בלתי חוקית על-ידי יהודים במישור החוף, על-ידי ערבים בגליל ובנגב ועל-ידי ערבים ביהודה ובשומרון, מדובר בפוליטיקה מן הסוג הגרוע והצבוע, ובנשיאת שמו של שלטון החוק לשווא.

כאמור, פקודה חוקית יש למלא. גם ההיפך הוא נכון: פקודה בלתי חוקית בעליל, זו שדגל שחור מתנוסס מעליה, היא פקודה שאסור למלא. אך חשוב מכך: פקודה כזו גם אסור לתת. האחריות מוטלת בראש ובראשונה על נותני הפקודות. הדרישה צריכה להיות מופנית קודם כל למפקדים ולרמטכ"ל-העל, לפוליטיקאי אהוד ברק המפעיל את הצבא שלא לייעודו. שיקול דעת אחראי של הרמטכ"ל ואלופיו היה מונע מתן פקודות גירוש, וממילא הייתה נמנעת התופעה הפסולה שנראתה לאחרונה. אין כמו היהודים היודעים מה המשמעות של ציות עיוור לפקודה בלתי חוקית בעליל.